ואם אמצא חמישים שקל על המדרכה, זה אומר בהכרח
שהדבר נובע מן המחשבה שלי? לא, לא בהכרח. זה יכול להיות צירוף מקרים פשוט, ואין טעם לסבך את זה כמו שאין טעם לסבך את החיים בטענה שהכל נברא על-ידי ישות תבונית ממישור אחר, חסרת גוף ושאינה מובנת לאדם בשום צורה, שיצרה את הכדור למטרה לא ידועה והנחיתה על היצורים החיים בו, שגם אותם יצרה על-פי גחמה, כך נראה, מצוות וחוקים שיש לשמור מפני שחשוב לה שאותם יצורים ישמרו. אתה יודע כמה שאלות ההסבר המגוחך הזה מעלה? לראיה, שים-לב שמתווכחים עליו כבר אלפי שנים. אתה חייב להשתמש בתער של אוקהאם אם אתה מדבר על מדע, מפני שזה עיקרון מדעי בסיסי. אם אני חושב על חמישים שקל ומוצא חמישים שקל, למה לא להשתמש בהסבר הפשוט של "צירוף מקרים", במקום להמציא תיאוריות שלמות על מחשבה חיובית, חשיבה קוונטית, צ'י ומפלצת הספגטי המעופפת? הרי ידוע לנו שהעולם הוא כאוטי: נברא מן הכאוס, עודנו כאוטי, ויהיה כאוטי. האטומים מעולם לא "שאפו" לסדר והם תמיד מתפזרים בכיוונים שונים ברגע שניתנת להם ההזדמנות לכך. כך גם בני-אדם, כך גם מזג-האוויר והטבע, כך גם האוויר שגורם לטייפון לחופי ניו-זילנד, בגלל הפרפר שנופף בכנפיו בניו-יורק. אין סדר בעולם, וכל סדר הוא אשליה. אם כך, צירופי מקרים ייתכנו בצורה ברורה, כאשר שתי אפשרויות סבירות לחלוטין "מתנגשות" ביניהן. מדוע התנגשו? אין סיבה, אף-אחד לא שולט בכך. דיברנו על כך גם בתיאוריית הקוד: יש אפשרות שמחר ירד גשם. יש אפשרות שמחר אשכח את המטריה. כאשר שתי האפשרויות האלה יצטלבו, וזה סביר בהחלט, אזי אשכח את המטריה וגם ירד גשם, והתוצאה היא שאני ארטב. אלה שתי אפשרויות קיימות במארג האפשרויות הקיימות ביקום הזה, ואין כל מניעה שהן יצטלבו ביניהן, בהתאם לתורת הכאוס. כך גם יש אפשרות שאחשוב על חמישים שקל, ואפשרות שאמצא חמישים שקל. שתי האפשרויות קיימות ויכולות להצטלב. צירוף מקרים.
