24

הי. את הנעשה כבר אין להשיב. למרות שלא עשית שום דבר רע. השאלה היא ממשיכים מפה. אנסה להציע כמה תובנות. מקווה שזה בסדר.
1) דברים שאת לא רוצה שיידעו עלייך כי ייתכן שתקבלי תגובות לא ממש נחמדות. פשוט אל תספרי או תכתבי על כך .אני פשוט לא מבינה למה זה תורם.
את צודקת ואני בד"כ לא מספרת/כותבת בדיוק בגלל החשש לתגובות הלא ממש נחמדות האלה. העניין הוא שגם אם אני לא מספרת, אבל אנשים אחרים מספרים דברים דומים ואני רואה מה כותבים להם בתגובה, זה כאילו שאומרים את זה גם לי... מה שסיפרתי על הדיון באתר שבו הגיבו לי ב"איכס להקיא" זו הייתה הפעם היחידה שסיפרתי על עצמי את הדבר הזה.
2) אני יודעת שייקח זמן. ונראה לך שכל גבר שמחמיא לך כבר רוצה להיכנס איתך למיטה .ואולי בהרגשה שלך כל הגברים מכירים את הסיפור שלך. וסך הכל את מנסה להגן על עצמך.
3) שמישהו מחמיא לך נסי אולי לקחת את זה אך ורק בתור מחמאה לא מעבר.
המוח שלי יודע גם עכשיו שיכול מאוד להיות שזאת רק מחמאה ולא מעבר, ואני מבינה שלא כל אחד מנסה להכניס אותי למיטה, אבל המוח הוא לא זה ששולט פה בעניינים, לצערי.
4) מאחלת לך שלאט ,לאט תשתחררי ממה שעובר עלייך ותמצאי מישהו שאתו תרגישי טוב.
תודה :) אני מקווה שזה יעבור מתישהו. כמעט 3 שנים לא עזרו, אבל אולי 13 יעזרו..? :ROFLMAO:
הכי מרגיז שבזמן שאני מושפלת ואומללה, הוא נשוי +1 (אולי כבר +2..) (נשוי למישהי שיצא איתה בזמן שיצא איתי), חי לו באושר ונהנה מהחיים. לא שאני מאחלת לו שיסבול כמוני, אבל לפחות שהיה סובל קצת... לא, הוא עשה מה שעשה, אפילו לא התנצל ("לא, אני לא גאה בזה" זה הדבר הכי קרוב להתנצלות שהוצאתי ממנו), והמשיך מיד להבאה בתור (שטכנית אפילו לא הייתה הבאה, אלא מקבילה).
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
את צודקת ואני בד"כ לא מספרת/כותבת בדיוק בגלל החשש לתגובות הלא ממש נחמדות האלה. העניין הוא שגם אם אני לא מספרת, אבל אנשים אחרים מספרים דברים דומים ואני רואה מה כותבים להם בתגובה, זה כאילו שאומרים את זה גם לי... מה שסיפרתי על הדיון באתר שבו הגיבו לי ב"איכס להקיא" זו הייתה הפעם היחידה שסיפרתי על עצמי את הדבר הזה.

המוח שלי יודע גם עכשיו שיכול מאוד להיות שזאת רק מחמאה ולא מעבר, ואני מבינה שלא כל אחד מנסה להכניס אותי למיטה, אבל המוח הוא לא זה ששולט פה בעניינים, לצערי.

תודה :) אני מקווה שזה יעבור מתישהו. כמעט 3 שנים לא עזרו, אבל אולי 13 יעזרו..? :ROFLMAO:
הכי מרגיז שבזמן שאני מושפלת ואומללה, הוא נשוי +1 (אולי כבר +2..) (נשוי למישהי שיצא איתה בזמן שיצא איתי), חי לו באושר ונהנה מהחיים. לא שאני מאחלת לו שיסבול כמוני, אבל לפחות שהיה סובל קצת... לא, הוא עשה מה שעשה, אפילו לא התנצל ("לא, אני לא גאה בזה" זה הדבר הכי קרוב להתנצלות שהוצאתי ממנו), והמשיך מיד להבאה בתור (שטכנית אפילו לא הייתה הבאה, אלא מקבילה).
או קיי. מיקבל. האם גם את מיקבלת אם בהסכמה ואם במחתרת באותה תקופה?
 
או קיי. מיקבל.
זה בדיוק העניין. זה לא "או קיי" בעיניי.
אני יודעת שזה מקובל בימינו, אבל אני לא מבינה את זה ואני בחיים לא אקבל את זה.
אני לא מבינה למה אי אפשר להכיר בחורה, להתחיל לצאת איתה, ובינתיים להפסיק לנסות להכיר אחרות, לראות אם מסתדר, ואם לא - אז בבקשה תלך ותכיר מישהי חדשה.
למה צריך להכיר מישהי, להתחיל לצאת איתה, ובו בזמן להכיר ולצאת עם מישהי נוספת? למה אי אפשר להסתפק באחת פר תקופה?
האם גם את מיקבלת אם בהסכמה ואם במחתרת באותה תקופה?
אתה מניח שאני צבועה?
מצפה שאחרים לא יעשו את מה שאני כן עושה?
לא. אני אולי הרבה דברים, אבל לא צבועה.
מעולם לא מיקבלתי, גם לא דייט ראשון.
ברגע שקבעתי עם מישהו דייט, כל תקשורת עם גברים אחרים מפסיקה באותה השניה. הסתדר הדייט וממשיכים לשני, שלישי וכו'? לא מנסה להכיר אף אחד עד שהקשר הזה לא נגמר.
לא הסתדר הדייט? אחזור לנסות להכיר.

אני לא מבינה מה הלחץ להכיר עוד ועוד ועוד אחרי שכבר הכרת מישהו.
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
זה בדיוק העניין. זה לא "או קיי" בעיניי.
אני יודעת שזה מקובל בימינו, אבל אני לא מבינה את זה ואני בחיים לא אקבל את זה.
אני לא מבינה למה אי אפשר להכיר בחורה, להתחיל לצאת איתה, ובינתיים להפסיק לנסות להכיר אחרות, לראות אם מסתדר, ואם לא - אז בבקשה תלך ותכיר מישהי חדשה.
למה צריך להכיר מישהי, להתחיל לצאת איתה, ובו בזמן להכיר ולצאת עם מישהי נוספת? למה אי אפשר להסתפק באחת פר תקופה?
לא שאמרתי שזה או קיי במשמעות של "זה בסדר". אמרתי "או קיי" בתור 'טוב, נו, נמשיך מכאן'.
ואני אפילו לא חושב שזה אמור להיות מקובל בימינו.
זה מקובל אצל חלק מהאנשים ואיני רואה את עצמי ביניהם.
אבל יש 3 סוגים של "ממקבלים" ומכאן נקודת המוצא שלי:
1. יש כאלה שממקבלים ללא ידיעת בן/ת הזוג וזה לא הוגן.
2. יש כאלה שמכיוון שנודע להם שבן/ת הזוג ממקבל/ת? אז גם להם זה "מותר" או שהם סתם בנויים כך שגם הם ממקבלים ללא קשר לידע.
3. יש זוגות שמחליטים מראש שמיקבול הוא בסדר והם ישר הולכים על קשר פתוח או אפילו על מערכת נישואין פתוחה.
אתה מניח שאני צבועה?
מצפה שאחרים לא יעשו את מה שאני כן עושה?
לא. אני אולי הרבה דברים, אבל לא צבועה.
מעולם לא מיקבלתי, גם לא דייט ראשון.
ברגע שקבעתי עם מישהו דייט, כל תקשורת עם גברים אחרים מפסיקה באותה השניה. הסתדר הדייט וממשיכים לשני, שלישי וכו'? לא מנסה להכיר אף אחד עד שהקשר הזה לא נגמר.
לא הסתדר הדייט? אחזור לנסות להכיר.

אני לא מבינה מה הלחץ להכיר עוד ועוד ועוד אחרי שכבר הכרת מישהו.
לכן איני מניח שאת צבועה. העליתי את הנושא והותרתי לך את כל הכר למענה חופשי מטעמך.
 

meidatek

Active member
לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....
אל העולם הבא (למי שמאמין בו) לא לוקחים בסוף כלום, חוץ מחוויות חיים.
לא מכיר אותך ולא יודע מי את, אבל אני יודע שאם חווית, נהנית, עשית, מה טוב.
עדיף להנות מכל רגע בחיים אם זה אפשר.
לא צריך להתחרט ולא להלקות את עצמך.
נהנית?
מעולה.
 
אל העולם הבא (למי שמאמין בו) לא לוקחים בסוף כלום, חוץ מחוויות חיים.
לא מכיר אותך ולא יודע מי את, אבל אני יודע שאם חווית, נהנית, עשית, מה טוב.
עדיף להנות מכל רגע בחיים אם זה אפשר.
לא צריך להתחרט ולא להלקות את עצמך.
נהנית?
מעולה.
הלוואי ויכולתי להתייחס לחיים בכזאת קלילות!
 

meidatek

Active member
הלוואי ויכולתי להתייחס לחיים בכזאת קלילות!
האמיני לי שאני לא מה"לוקחים את החיים בקלות".
ממש לא.
אבל אני חייב לומר לך שאני לא מתחרט על שום חוויה מינית או אחרת שהייתה לי.החיים זה סך החוויות והזכרונות שלנו.
וכל יום וכל רגע שאנחנו עושים משהו שמענג אותנו (פיזית או רגשית או מנטלית) הוא טוב.
 

ראש מיוחד1

Well-known member
מנהל
לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....
ברוכה הבאה💙 לטעמי את מחמירה עם עצמך וסוג של הלקאה עצמית.
מניסיון,כשהייתי בשנות ה 20 תל אביבית לא היה לי בעיה עם סטוץ פה ושם בתנאי שהיה חיבור/משיכה ולא סתם.
לימים הבנתי שחיפשתי תשומת לב,אהבה וזה הגיע ממקום אישי/בית לא בריא.
הרס עצמי לא מעט ומודעות למה זה קורה לי עם השנים,רומן כזה או אחר עם נשוי בקיצור,ממליצה בחום לבדוק עם עצמך למה את מגיעה לזה,אולי תקופה או משהו פנימי עמוק יות,הערכה עצמית נמוכה ועוד,וכן ,,, תאמיני שאת יפה ושיש לך להציע הרבה.
סקס זה אחד הדברים המהנים והמענגים שיש אבל---לא בכל מחיר,לא עם כל אחד,ויש גם מחלות/הריון לא רצוי.
ובוקר טוב.
 
בוקר טוב,
תודה. זה עוזר.
אני חושבת שהבנתי למה עשיתי מה שעשיתי. רציתי יחס. אין לי איזו אינטליגנציה או כישרון יוצאי דופן, אז השתמשתי במה שיש... התחלתי עם זה עוד בחטיבה. כשהבנים התייחסו לבנות המקובלות של השכבה (שחלקן היו יפות וחלקן היו ספורטאיות וחלקן רקדניות) ואליי אף אחד לא התייחס (נו ברור, כי לא יפה, לא ספורטאית, לא רקדנית; ידעתי רק לנגן בפסנתר, אבל זה לא עניין אף אחד), ואז בכיתה ח' מישהו זרק הערה על החזה שלי (התפתחתי מוקדם) ופתאום כל העיניים היו עליי ואהבתי את זה, אז התחלתי לנצל את זה בכל הזדמנות. בגדים צמודים, רמיזות מיניות... לא באמת עשיתי משהו (בפעם הראשונה שהרשיתי למישהו לנשק אותי בשפתיים הייתי בת 15), אבל גרמתי לכולם לחשוב שעשיתי. כמובן שככל שהתבגרתי והתחלתי גם לעשות כל מיני דברים מיניים, הבנתי שזאת הדרך הכי קלה להשיג יחס ותשומת לב מגברים.

למה כ"כ רציתי את היחס ותשומת הלב הזאת - זאת תעלומה בעיניי.
ואני נאבקת בצורך הזה ביחס וצומי כל הזמן, מאז שאני זוכרת את עצמי, אפילו מול אמא שלי, שהיא בערך הבן אדם האחרון בעולם שאפשר "להאשים" בחוסר יחס כלפיי, ועדיין... אם אנחנו הולכות ברחוב ואני מדברת איתה ואני קולטת שהיא בוחנת משהו בחלון ראווה והיא מפסיקה להגיב או שעושה כאלה "הממ הממ" תלושים מהמציאות, זה מטריף לי את השכל! או אם אני אצלה ואנחנו יושבות ומנהלות שיחה, והמבט שלה פוזל לטלוויזיה (שבכלל על mute!), בא לי לצרוח מעצבים. פעם הייתי מתרגזת ואומרת לה משהו כמו "למה את לא מקשיבה לי?!" ואז היינו רבות. עכשיו, בהתאם לסיטואציה, או שאני פשוט משתתקת באמצע מילה או שאני ממציאה איזשהו תירוץ והולכת. היא מעולם לא ביקשה ממני לסיים את הסיפור/השיחה שנקטעו באמצע, וגם זה מעצבן, אבל אני משתדלת להגיד לעצמי שזה לא מכוונה רעה, ובגדול גם משתדלת לא לספר יותר מדי.

הערכה עצמית נמוכה ועוד,וכן ,,,
הערכה עצמית ברצפה מאז שאני זוכרת את עצמי...
תאמיני שאת יפה ושיש לך להציע הרבה.
לא מאמינה בזה. לא יכולה להאמין בזה. לא חושבת שזה נכון 🤷‍♀️😕
 

יעיש התימני

Active member
בוקר טוב,
תודה. זה עוזר.
אני חושבת שהבנתי למה עשיתי מה שעשיתי. רציתי יחס. אין לי איזו אינטליגנציה או כישרון יוצאי דופן, אז השתמשתי במה שיש... התחלתי עם זה עוד בחטיבה. כשהבנים התייחסו לבנות המקובלות של השכבה (שחלקן היו יפות וחלקן היו ספורטאיות וחלקן רקדניות) ואליי אף אחד לא התייחס (נו ברור, כי לא יפה, לא ספורטאית, לא רקדנית; ידעתי רק לנגן בפסנתר, אבל זה לא עניין אף אחד), ואז בכיתה ח' מישהו זרק הערה על החזה שלי (התפתחתי מוקדם) ופתאום כל העיניים היו עליי ואהבתי את זה, אז התחלתי לנצל את זה בכל הזדמנות. בגדים צמודים, רמיזות מיניות... לא באמת עשיתי משהו (בפעם הראשונה שהרשיתי למישהו לנשק אותי בשפתיים הייתי בת 15), אבל גרמתי לכולם לחשוב שעשיתי. כמובן שככל שהתבגרתי והתחלתי גם לעשות כל מיני דברים מיניים, הבנתי שזאת הדרך הכי קלה להשיג יחס ותשומת לב מגברים.
הרגשתי את הבסיס הזה בדברייך, כי אני אבדתי בתולים בגיל 13, ועד גיל 30 בערך שכבתי עם כל דבר שזז מבחינה גברית😕 ועם מספר נשים מועט, אבל שידעו היטב מי נמצא במיטתן.
אבל את כבר לא שם במקום הנורא הזה.
רק את קובעת לעצמך מי ומה את... כל מי שמנסה להנמיך אותך ראוי לבוז, ואת - תאהבי את עצמך, באמת, וחזק.
 
הרגשתי את הבסיס הזה בדברייך, כי אני אבדתי בתולים בגיל 13, ועד גיל 30 בערך שכבתי עם כל דבר שזז מבחינה גברית😕 ועם מספר נשים מועט, אבל שידעו היטב מי נמצא במיטתן.
אבל את כבר לא שם במקום הנורא הזה.
רק את קובעת לעצמך מי ומה את... כל מי שמנסה להנמיך אותך ראוי לבוז, ואת - תאהבי את עצמך, באמת, וחזק.
תודה על התמיכה :)
 

מ ש ה 53

Well-known member
מנהל
בוקר טוב,
תודה. זה עוזר.
אני חושבת שהבנתי למה עשיתי מה שעשיתי. רציתי יחס. אין לי איזו אינטליגנציה או כישרון יוצאי דופן, אז השתמשתי במה שיש... התחלתי עם זה עוד בחטיבה. כשהבנים התייחסו לבנות המקובלות של השכבה (שחלקן היו יפות וחלקן היו ספורטאיות וחלקן רקדניות) ואליי אף אחד לא התייחס (נו ברור, כי לא יפה, לא ספורטאית, לא רקדנית; ידעתי רק לנגן בפסנתר, אבל זה לא עניין אף אחד), ואז בכיתה ח' מישהו זרק הערה על החזה שלי (התפתחתי מוקדם) ופתאום כל העיניים היו עליי ואהבתי את זה, אז התחלתי לנצל את זה בכל הזדמנות. בגדים צמודים, רמיזות מיניות... לא באמת עשיתי משהו (בפעם הראשונה שהרשיתי למישהו לנשק אותי בשפתיים הייתי בת 15), אבל גרמתי לכולם לחשוב שעשיתי. כמובן שככל שהתבגרתי והתחלתי גם לעשות כל מיני דברים מיניים, הבנתי שזאת הדרך הכי קלה להשיג יחס ותשומת לב מגברים.

למה כ"כ רציתי את היחס ותשומת הלב הזאת - זאת תעלומה בעיניי.
ואני נאבקת בצורך הזה ביחס וצומי כל הזמן, מאז שאני זוכרת את עצמי, אפילו מול אמא שלי, שהיא בערך הבן אדם האחרון בעולם שאפשר "להאשים" בחוסר יחס כלפיי, ועדיין... אם אנחנו הולכות ברחוב ואני מדברת איתה ואני קולטת שהיא בוחנת משהו בחלון ראווה והיא מפסיקה להגיב או שעושה כאלה "הממ הממ" תלושים מהמציאות, זה מטריף לי את השכל! או אם אני אצלה ואנחנו יושבות ומנהלות שיחה, והמבט שלה פוזל לטלוויזיה (שבכלל על mute!), בא לי לצרוח מעצבים. פעם הייתי מתרגזת ואומרת לה משהו כמו "למה את לא מקשיבה לי?!" ואז היינו רבות. עכשיו, בהתאם לסיטואציה, או שאני פשוט משתתקת באמצע מילה או שאני ממציאה איזשהו תירוץ והולכת. היא מעולם לא ביקשה ממני לסיים את הסיפור/השיחה שנקטעו באמצע, וגם זה מעצבן, אבל אני משתדלת להגיד לעצמי שזה לא מכוונה רעה, ובגדול גם משתדלת לא לספר יותר מדי.


הערכה עצמית ברצפה מאז שאני זוכרת את עצמי...

לא מאמינה בזה. לא יכולה להאמין בזה. לא חושבת שזה נכון 🤷‍♀️😕
אז אולי לא היית (או שלא התברגת) ב"חברה" הנכונה? אם ידעת לנגן על פסנתר, היו לך יכולות שבהחלט יכלו לעניין חובבי מוסיקה או נגנים כאלה ואחרים (כינור או כלי נשיפה כלשהו), כדי שתוכלו לנגן ביחד ומי יודע? אולי זה היה מוביל גם לכיוונים נוספים. בעזרת מוסיקה אפשר להשיג לא מעט עם האנשים הנכונים.
 
אז אולי לא היית (או שלא התברגת) ב"חברה" הנכונה? אם ידעת לנגן על פסנתר, היו לך יכולות שבהחלט יכלו לעניין חובבי מוסיקה או נגנים כאלה ואחרים (כינור או כלי נשיפה כלשהו), כדי שתוכלו לנגן ביחד ומי יודע? אולי זה היה מוביל גם לכיוונים נוספים. בעזרת מוסיקה אפשר להשיג לא מעט עם האנשים הנכונים.
בהחלט נכון - לא הייתי בחברה הנכונה, אבל בבתי הספר שלמדתי בהם לא היו חובבי מוסיקה, לא היו ילדים עם תחומי עניין דומים לשלי. בחטיבה בעיקר היה קשוח. מעטים התעניינו בלימודים, הבנות המקובלות שלטו בהכל ובכולם, ואני לא הייתי חלק מהן. אני הייתי טובה רק להעתקת שיעורי בית והחל מאמצע כיתה ח' ל"הצקות" מיניות. ככה למדתי על הדרך הכי קלה להשיג תשומת לב מבנים... בתיכון היה ילד אחד, פסנתרן גם הוא, ודווקא היינו חברים טובים וזה היה מאוד נחמד. בכלל בתיכון היה לי יותר קל מבחינה חברתית כי למדתי בכיתה המדעית וכולם שם היו "חננות" (נאמר באהבה) כמוני, ולבנים היה הרבה יותר טאקט ושכל מכדי לזרוק לי הערות מיניות.
 

Gu987

Well-known member
לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....
אני רואה שרבים כבר ענו לך, אבל בכל זאת אתרום את תרומתי הצנועה:
אין בך שום בעיה!!
יש בעיה בחברה המטופשת שלנו, שמובלת על ידי מוסריות שמרנית וצדקנית, וטוענת שאשה היא מכובדת רק אם היא מצמידה את הברכיים זו לזו ככל הניתן. אותו דבר גם לגברים שנדרשים (עדיין) להיות מפרנסים המשפחה ולפיכך לשמור גם על קדושת המשפחה.

למעשה קיים מגוון גדול של אנשים בעלי אופי שונה והעדפות שונות, ומה שחשוב הוא שאדם בוגר רשאי להחליט איך לפעול, כל עוד הוא לא פוגע באחרים.

החוויות שעברת, ההתנסויות שלך, שום דבר מזה לא פגע באף אחד. לא אנסת. לא ניצלת אף אחד. לא התעללת. כל מה שעשית היה בהסכמה עם אדם בוגר אחר.

אין לי אלא לקנא בך. הלוואי שבגילך הייתי מודע לאפשרויות שהעולם נותן לנו. אני תמיד נחשבתי "ילד טוב ירושלים" ובגלל זה פספסתי כל כך הרבה דברים. מזל שהתאפסתי על עצמי אחרי שנים.

אז צאי החוצה. תטרפי את העולם כמו שמתאים לך. אל תעשי חשבון לאף אחד, ושיהיה לך המון בהצלחה.
 
אני רואה שרבים כבר ענו לך, אבל בכל זאת אתרום את תרומתי הצנועה:
אין בך שום בעיה!!
יש בעיה בחברה המטופשת שלנו, שמובלת על ידי מוסריות שמרנית וצדקנית, וטוענת שאשה היא מכובדת רק אם היא מצמידה את הברכיים זו לזו ככל הניתן. אותו דבר גם לגברים שנדרשים (עדיין) להיות מפרנסים המשפחה ולפיכך לשמור גם על קדושת המשפחה.

למעשה קיים מגוון גדול של אנשים בעלי אופי שונה והעדפות שונות, ומה שחשוב הוא שאדם בוגר רשאי להחליט איך לפעול, כל עוד הוא לא פוגע באחרים.

החוויות שעברת, ההתנסויות שלך, שום דבר מזה לא פגע באף אחד. לא אנסת. לא ניצלת אף אחד. לא התעללת. כל מה שעשית היה בהסכמה עם אדם בוגר אחר.

אין לי אלא לקנא בך. הלוואי שבגילך הייתי מודע לאפשרויות שהעולם נותן לנו. אני תמיד נחשבתי "ילד טוב ירושלים" ובגלל זה פספסתי כל כך הרבה דברים. מזל שהתאפסתי על עצמי אחרי שנים.

אז צאי החוצה. תטרפי את העולם כמו שמתאים לך. אל תעשי חשבון לאף אחד, ושיהיה לך המון בהצלחה.
תודה על התמיכה :)
 

אישון34

Well-known member
לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....
לכל אדם היו תקופות כאלה ואחרות בחייו.

להבנתי את צריכה סיוע מקצועי.

אבל נישמע לי סביר וטוב .... אבל איבדת חלק מהבטחון, וחבל להעביר שנים לשי להכיר את העצמי.

בהצלחה.

אישוניאיש.
הכל בסדר.
 
לכל אדם היו תקופות כאלה ואחרות בחייו.

להבנתי את צריכה סיוע מקצועי.
אני צריכה אבל לא מסוגלת לקבל אותו.
אני לא רואה את עצמי מספרת שום דבר ממה שסיפרתי כאן (שלא לדבר על כל מיני ג'וקים נוספים) בקול רם לבן אדם שיושב מולי.
וכן, אני יודעת שיש חיסיון רפואי וזה המקצוע שלו/ה, אבל אני לא מסוגלת להוציא את המילים מהפה.
אבל נישמע לי סביר וטוב .... אבל איבדת חלק מהבטחון, וחבל להעביר שנים לשי להכיר את העצמי.
אני חושבת שהבעיה טמונה אולי בכך שאני מכירה את עצמי יותר מדי..? חופרת בעצמי יותר מדי, חושבת יותר מדי..
בהצלחה.

אישוניאיש.
הכל בסדר.
תודה על התמיכה.
 

Ellis Murphy

Well-known member
לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....


 

יעיש התימני

Active member
לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....
אכן, את סתם מלקה עצמך לחינם, ונותנת לאיזה פלוץ חרמן ומכוער להשפיע על מצב הרוח שלך.
מודה ומתדווה - בחיים לא שכבתי עם "נערות-נשים" ללא ניסיון מיני ארוך, עשיר ומרתק. לא, לא ביקשתי לספר לי כלום, אבל כן, נהניתי הנאה אדירה לענג אותן בזכות נסיוני העשיר ולהתענג מהם בזכות נסיונן העשיר.\
אז ברור שאת יפה, ברור שאת מושכת וברור שאת אוהבת סקס, הרבה. אני שואל: למה לא?! איפה כתוב שרק לגברים מותר להתהולל?
חלק מהגברים שכח שבתרבות שלנו סקס לא בהכרח מוביל להריון, כך ש"קדושת הרחם" לא מחוללת [זו הסיבה שגברים מגיבים כך, מעבר לאגו המטורלל של גברים רבים ביחס לנשים שהם שוכבים איתן - אני טוב כמו הקודם?]
 
אכן, את סתם מלקה עצמך לחינם, ונותנת לאיזה פלוץ חרמן ומכוער להשפיע על מצב הרוח שלך.
מודה ומתדווה - בחיים לא שכבתי עם "נערות-נשים" ללא ניסיון מיני ארוך, עשיר ומרתק. לא, לא ביקשתי לספר לי כלום, אבל כן, נהניתי הנאה אדירה לענג אותן בזכות נסיוני העשיר ולהתענג מהם בזכות נסיונן העשיר.\
אז ברור שאת יפה, ברור שאת מושכת וברור שאת אוהבת סקס, הרבה. אני שואל: למה לא?! איפה כתוב שרק לגברים מותר להתהולל?
חלק מהגברים שכח שבתרבות שלנו סקס לא בהכרח מוביל להריון, כך ש"קדושת הרחם" לא מחוללת [זו הסיבה שגברים מגיבים כך, מעבר לאגו המטורלל של גברים רבים ביחס לנשים שהם שוכבים איתן - אני טוב כמו הקודם?]
אני מבינה שאתה צודק, ההיגיון אומר לי שאתה צודק, אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהתחושות הרעות.
אני אמשיך לעבוד על זה.
אכנס לפה לקרוא את התגובות התומכות כל פעם שאגרר לאותו מקום שחור.
 
למעלה