24

[masha sans bear]

לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....

 

[Ellis Murphy]

לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....

גם לי היתה פעם מזמן תקופה של הפקרות מינית.
למזלי לא תפסתי שום דבר לא בריא
וגם אני לא מתבייש או מרגיש רע עם זה - לאנשים שונים יש תקופות שונות בחיים.

נראה לי שאת קצת עפה מקיצוניות אחת לאחרת ואת זה כדאי לך לפתור.
לאהוב סקס זה לא בושה.

 

[masha sans bear]

גם לי היתה פעם מזמן תקופה של הפקרות מינית.
למזלי לא תפסתי שום דבר לא בריא
וגם אני לא מתבייש או מרגיש רע עם זה - לאנשים שונים יש תקופות שונות בחיים.

אני לא חושבת שלקרוא לי מופקרת עוזר
אבל כן עוזר לדעת שאני לא היחידה שלא מרגישה רע / מתביישת לגבי זה. ת'נקס!

נראה לי שאת קצת עפה מקיצוניות אחת לאחרת ואת זה כדאי לך לפתור.

אה כן אין אצלי אפור... זה או הכל או כלום.

לאהוב סקס זה לא בושה.

אז זהו ש... אני לא חושבת שבאמת אהבתי את זה מתישהו.

 

[Ellis Murphy]

לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....

גם לי בעתה פעם מזמן תקופה של הפקרות מינית.
למזלי לא תפסתי שום דבר לא בריא
וגם אני לא מתבייש או מרגיש רע עם זה - לאנשים שונים יש תקופות שונות בחיים.

נראה לי שאת קצת עפה מקיצוניות אחת לאחרת ואת זה כדאי לך לפתור.
לאהוב סקס זה לא בושה.

אני לא חושבת שלקרוא לי מופקרת עוזר
אבל כן עוזר לדעת שאני לא היחידה שלא מרגישה רע / מתביישת לגבי זה. ת'נקס!

אה כן אין אצלי אפור... זה או הכל או כלום.

אז זהו ש... אני לא חושבת שבאמת אהבתי את זה מתישהו.

אז איפה הבעיה?
לפעמים אם מגזימים במינון זה פוגם בהנאה ואז כל מה שצריך זה להאט קצת את הקצב.
ובקיצור - איזון היא מילת המפתח כאן.
לדעתי לפחות.


אה, והמילה היא רק מילה. כמו שבוגד הוא לאו דווקא מי שמוכר את סודות המדינה לאיראנים, נכון?

 

[masha sans bear]

אז איפה הבעיה?

הממ איפה הבעיה... הבעיה שכל מיני אנשים גורמים לי לחשוב שאני אמורה להרגיש רע עם העבר המיני שלי אבל אני לא... עם כמה שאני מנסה, אני פשוט לא מצליחה להרגיש אכפתיות כלפי העניין.
ראיתי אנשים אומרים דברים כמו "הגוף שלך הוא מקדש" ו"איך את יכולה לפתוח רגליים לכל אחד" ו"אישה ששוכבת עם יותר מ-X היא זול(נ)ה" (כאשר ה-X הזה אצל מישהו זה 2 ואצל מישהו אחר מקסימום 4 וגם זה בלחץ.. ומישהו טוען שמספר דו-ספרתי זה כבר שרמוטה גמורה), ואני פשוט לא רואה את הדברים ככה, אבל יש הרבה אנשים שכן חושבים ככה, ואני כבר חושבת שאני ממש ממש מטורללת על כל הראש ולמה לא אכפת לי ששכבתי עם כל כך הרבה גברים?!

לפעמים אם מגזימים במינון זה פוגם בהנאה ואז כל מה שצריך זה להאט קצת את הקצב.
ובקיצור - איזון היא מילת המפתח כאן.
לדעתי לפחות.

מבינה מה אתה אומר, אבל זה לא המקרה אצלי.
אם לא מה שקרה לי לפני כשלוש שנים, כנראה שהייתי ממשיכה "להתפרע" עד היום.. אבל מאז מה שקרה, מאז ההשפלה שחוויתי, אני לא יכולה לתת לאף אחד להתקרב אליי. לא מסוגלת.

אה, והמילה היא רק מילה. כמו שבוגד הוא לאו דווקא מי שמוכר את סודות המדינה לאיראנים, נכון?

ברור, אני צחקתי וזה גם דפוק! למה לא מפריע לי שמישהו קורא לי מופקרת?? (כן, טכנית, לא קראת לי ככה, אבל אתה מבין למה אני מתכוונת, נכון?)

 

[Ellis Murphy]

הממ איפה הבעיה... הבעיה שכל מיני אנשים גורמים לי לחשוב שאני אמורה להרגיש רע עם העבר המיני שלי אבל אני לא... עם כמה שאני מנסה, אני פשוט לא מצליחה להרגיש אכפתיות כלפי העניין.
ראיתי אנשים אומרים דברים כמו "הגוף שלך הוא מקדש" ו"איך את יכולה לפתוח רגליים לכל אחד" ו"אישה ששוכבת עם יותר מ-X היא זול(נ)ה" (כאשר ה-X הזה אצל מישהו זה 2 ואצל מישהו אחר מקסימום 4 וגם זה בלחץ.. ומישהו טוען שמספר דו-ספרתי זה כבר שרמוטה גמורה), ואני פשוט לא רואה את הדברים ככה, אבל יש הרבה אנשים שכן חושבים ככה, ואני כבר חושבת שאני ממש ממש מטורללת על כל הראש ולמה לא אכפת לי ששכבתי עם כל כך הרבה גברים?!

מבינה מה אתה אומר, אבל זה לא המקרה אצלי.
אם לא מה שקרה לי לפני כשלוש שנים, כנראה שהייתי ממשיכה "להתפרע" עד היום.. אבל מאז מה שקרה, מאז ההשפלה שחוויתי, אני לא יכולה לתת לאף אחד להתקרב אליי. לא מסוגלת.

ברור, אני צחקתי וזה גם דפוק! למה לא מפריע לי שמישהו קורא לי מופקרת?? (כן, טכנית, לא קראת לי ככה, אבל אתה מבין למה אני מתכוונת, נכון?)

השאלה למה את מקשרת את המילה הזאת.

אני למשל קורא בשמות "חיבה" כאלה לחברים שלי.

 

[masha sans bear]

השאלה למה את מקשרת את המילה הזאת.

אני למשל קורא בשמות "חיבה" כאלה לחברים שלי.

אני מקשרת את המילה הזאת למשהו שלילי. התנהגות לא מכובדת ולא ראויה, לא מוסרית ולא ערכית.
ואם זאת הקונוטציה שלי, אז מה אני בעצם אומרת בזה? שאני מתנהגת באופן לא מכובד, לא ראוי, לא מוסרי ולא ערכי? אני לא רוצה לחשוב על עצמי ככה. אני גם לא חושבת שאני כזאת; שאני בן אדם לא מוסרי, לא ערכי וכו'.
אז למה עשיתי דברים שאני בעצמי מחשיבה לשליליים?
"חולשה אנושית" או ש.. אולי בעצם אין בזה שום דבר שלילי / לא מכבד / לא ראוי / לא מוסרי וכו'..?

אני מבינה שאני צריכה פשוט לשחרר ולהפסיק לחשוב על זה אבל בשלוש-ish השנים האחרונות אני לא מצליחה... אני מסתובבת עם המחשבה שאני בן אדם לא טוב/ערכי/מוסרי וזה ממש מפריע לי. כי אני רוצה להיות בן אדם טוב ואני עושה מה שאני יכולה כדי להיות בן אדם טוב. יש שיגידו שעושה יותר מדי, שאני טובה מדי, אבל בעיניי שום דבר לא מספיק.

מי ביקש מתוסבכת ולא קיבל??

 

[Ellis Murphy]

אני מקשרת את המילה הזאת למשהו שלילי. התנהגות לא מכובדת ולא ראויה, לא מוסרית ולא ערכית.
ואם זאת הקונוטציה שלי, אז מה אני בעצם אומרת בזה? שאני מתנהגת באופן לא מכובד, לא ראוי, לא מוסרי ולא ערכי? אני לא רוצה לחשוב על עצמי ככה. אני גם לא חושבת שאני כזאת; שאני בן אדם לא מוסרי, לא ערכי וכו'.
אז למה עשיתי דברים שאני בעצמי מחשיבה לשליליים?
"חולשה אנושית" או ש.. אולי בעצם אין בזה שום דבר שלילי / לא מכבד / לא ראוי / לא מוסרי וכו'..?

אני מבינה שאני צריכה פשוט לשחרר ולהפסיק לחשוב על זה אבל בשלוש-ish השנים האחרונות אני לא מצליחה... אני מסתובבת עם המחשבה שאני בן אדם לא טוב/ערכי/מוסרי וזה ממש מפריע לי. כי אני רוצה להיות בן אדם טוב ואני עושה מה שאני יכולה כדי להיות בן אדם טוב. יש שיגידו שעושה יותר מדי, שאני טובה מדי, אבל בעיניי שום דבר לא מספיק.

מי ביקש מתוסבכת ולא קיבל??

טוב, נו, קשה לי להתמודד עם מה שאת מקשרת. אני מאמין שאצל כל אחד זה איך שהוא קשור לחוויות מן העבר.
אני רק על עצמי לספר ידעתי.

כמו שכתבתי, הייתה לי תקופה של "מופקרות מינית" ובמילה מופקרות אני מתכוון שבאמת קיימתי יחסי מין עם המון נשים והמצב הגיע לכדי כך שמרוב הטוב והבלבלת יצא שקבעתי לצימר עם כמה נשים באותו יום. הנשים היו סקסיות כולן והיה ממש כיף ותענוג גדול לגוף, לנשמה וגם לאגו.

עד שיום אחד פשוט הרגשתי שמיציתי. הרגשתי שהעסק שואב ממני המון אנרגיות וזמן והתחיל לפגוע לי אפילו בקריירה - והפסקתי עם זה.

עכשיו אדלג על פרק זמן בחיים ופתאום פגשתי מישהי שרציתי רק אותה. הקשר שלנו נמשך שנים על גבי שנים ואע"פ שקודם היו לי נשים לא פחות ואחדות מהן אף יותר יפות ממנה, דווקא איתה היה לי גם את הסקס הכי טוב ומרגש.

ומה הקטע? אהבתי את עצמי אז, בתקופה שאני קורא לה "המופקרות"
אהבתי את עצמי גם עם אותה הבחורה שלפעמים הייתה קוראת לי "הסוטה שלי"
ואני אוהב את עצמי גם היום, אחרי שעברתי עוד דבר או שניים.
לא הפסקתי לאהוב את עצמי בשום שלב ואני גאה בכל הכינויים, התיאורים והשמות.

אז מה אני בעצם אומר פה?
אני טוען שריבוי עיסוק בסקס והחלפת פרטנרים לא בהכרח חייב להיות תוצאה של שנאה עצמית. זה פשוט פרק בחיים שמתי שהוא ממצה את עצמו ופותח דלת לפרק חדש בחיים.
פרק אחר.
שונה.

 

[מ ש ה 53]

טוב, נו, קשה לי להתמודד עם מה שאת מקשרת. אני מאמין שאצל כל אחד זה איך שהוא קשור לחוויות מן העבר.
אני רק על עצמי לספר ידעתי.

כמו שכתבתי, הייתה לי תקופה של "מופקרות מינית" ובמילה מופקרות אני מתכוון שבאמת קיימתי יחסי מין עם המון נשים והמצב הגיע לכדי כך שמרוב הטוב והבלבלת יצא שקבעתי לצימר עם כמה נשים באותו יום. הנשים היו סקסיות כולן והיה ממש כיף ותענוג גדול לגוף, לנשמה וגם לאגו.

עד שיום אחד פשוט הרגשתי שמיציתי. הרגשתי שהעסק שואב ממני המון אנרגיות וזמן והתחיל לפגוע לי אפילו בקריירה - והפסקתי עם זה.

עכשיו אדלג על פרק זמן בחיים ופתאום פגשתי מישהי שרציתי רק אותה. הקשר שלנו נמשך שנים על גבי שנים ואע"פ שקודם היו לי נשים לא פחות ואחדות מהן אף יותר יפות ממנה, דווקא איתה היה לי גם את הסקס הכי טוב ומרגש.

ומה הקטע? אהבתי את עצמי אז, בתקופה שאני קורא לה "המופקרות"
אהבתי את עצמי גם עם אותה הבחורה שלפעמים הייתה קוראת לי "הסוטה שלי"
ואני אוהב את עצמי גם היום, אחרי שעברתי עוד דבר או שניים.
לא הפסקתי לאהוב את עצמי בשום שלב ואני גאה בכל הכינויים, התיאורים והשמות.

אז מה אני בעצם אומר פה?
אני טוען שריבוי עיסוק בסקס והחלפת פרטנרים לא בהכרח חייב להיות תוצאה של שנאה עצמית. זה פשוט פרק בחיים שמתי שהוא ממצה את עצמו ופותח דלת לפרק חדש בחיים.
פרק אחר.
שונה.

הוי הוי... אתה רק שוכח, שיש הבדל בין מה שגבר עושה ומה שמצופה מאישה שתעשה.
זה כמו שמישהו אמרה לי...
קח כוס מים טהורים וטבול בה את אצבעך.
והנה, גם אם האצבע נקייה, משקע כלשהו היא תותיר בכוס.
תטבול עוד 10 אצבעות (או נו טוב. 100)? והמים יעכירו.
כלומר: לאצבעות זה לא יעשה הרבה, אבל למים שבכוס? זה יגרום לעיפוש.
אז אם אתה דבק בתיאוריה הזו? כדאי וחשוב לשמור על איכות המים.
עד כאן >>> ולא שאני מאד מאמין בזה.

 

[Ellis Murphy]

הוי הוי... אתה רק שוכח, שיש הבדל בין מה שגבר עושה ומה שמצופה מאישה שתעשה.
זה כמו שמישהו אמרה לי...
קח כוס מים טהורים וטבול בה את אצבעך.
והנה, גם אם האצבע נקייה, משקע כלשהו היא תותיר בכוס.
תטבול עוד 10 אצבעות (או נו טוב. 100)? והמים יעכירו.
כלומר: לאצבעות זה לא יעשה הרבה, אבל למים שבכוס? זה יגרום לעיפוש.
אז אם אתה דבק בתיאוריה הזו? כדאי וחשוב לשמור על איכות המים.
עד כאן >>> ולא שאני מאד מאמין בזה.

מדובר במה שאדם מרגיש ביחס לעצמו.
אתה צודק אם תטען שלגברים יותר מכובד להיחשב ל "שרליל" מאשר לאישה "שרלילה"
אבל זה קובע רק לאנשים שממש חשוב להם מה חושבים עליהם אנשים לא ממש מכירים אותם.

 

[masha sans bear]

טוב, נו, קשה לי להתמודד עם מה שאת מקשרת. אני מאמין שאצל כל אחד זה איך שהוא קשור לחוויות מן העבר.
אני רק על עצמי לספר ידעתי.

כמו שכתבתי, הייתה לי תקופה של "מופקרות מינית" ובמילה מופקרות אני מתכוון שבאמת קיימתי יחסי מין עם המון נשים והמצב הגיע לכדי כך שמרוב הטוב והבלבלת יצא שקבעתי לצימר עם כמה נשים באותו יום. הנשים היו סקסיות כולן והיה ממש כיף ותענוג גדול לגוף, לנשמה וגם לאגו.

עד שיום אחד פשוט הרגשתי שמיציתי. הרגשתי שהעסק שואב ממני המון אנרגיות וזמן והתחיל לפגוע לי אפילו בקריירה - והפסקתי עם זה.

עכשיו אדלג על פרק זמן בחיים ופתאום פגשתי מישהי שרציתי רק אותה. הקשר שלנו נמשך שנים על גבי שנים ואע"פ שקודם היו לי נשים לא פחות ואחדות מהן אף יותר יפות ממנה, דווקא איתה היה לי גם את הסקס הכי טוב ומרגש.

ומה הקטע? אהבתי את עצמי אז, בתקופה שאני קורא לה "המופקרות"
אהבתי את עצמי גם עם אותה הבחורה שלפעמים הייתה קוראת לי "הסוטה שלי"
ואני אוהב את עצמי גם היום, אחרי שעברתי עוד דבר או שניים.
לא הפסקתי לאהוב את עצמי בשום שלב ואני גאה בכל הכינויים, התיאורים והשמות.

אז מה אני בעצם אומר פה?
אני טוען שריבוי עיסוק בסקס והחלפת פרטנרים לא בהכרח חייב להיות תוצאה של שנאה עצמית. זה פשוט פרק בחיים שמתי שהוא ממצה את עצמו ופותח דלת לפרק חדש בחיים.
פרק אחר.
שונה.

אני מתנצלת אם נפגעת ממה שכתבתי. זאת ממש לא הייתה הכוונה שלי.
אם הייתה שם שיפוטיות, אז היא מכוונת רק כלפיי. אין לי את הזכות לשפוט אף אחד. זה לא שאני שיא השלמות או שמעולם לא עשיתי טעויות...

 

[Ellis Murphy]

הוי הוי... אתה רק שוכח, שיש הבדל בין מה שגבר עושה ומה שמצופה מאישה שתעשה.
זה כמו שמישהו אמרה לי...
קח כוס מים טהורים וטבול בה את אצבעך.
והנה, גם אם האצבע נקייה, משקע כלשהו היא תותיר בכוס.
תטבול עוד 10 אצבעות (או נו טוב. 100)? והמים יעכירו.
כלומר: לאצבעות זה לא יעשה הרבה, אבל למים שבכוס? זה יגרום לעיפוש.
אז אם אתה דבק בתיאוריה הזו? כדאי וחשוב לשמור על איכות המים.
עד כאן >>> ולא שאני מאד מאמין בזה.

מדובר במה שאדם מרגיש ביחס לעצמו.
אתה צודק אם תטען שלגברים יותר מכובד להיחשב ל "שרליל" מאשר לאישה "שרלילה"
אבל זה קובע רק לאנשים שממש חשוב להם מה חושבים עליהם אנשים לא ממש מכירים אותם.

אני מתנצלת אם נפגעת ממה שכתבתי. זאת ממש לא הייתה הכוונה שלי.
אם הייתה שם שיפוטיות, אז היא מכוונת רק כלפיי. אין לי את הזכות לשפוט אף אחד. זה לא שאני שיא השלמות או שמעולם לא עשיתי טעויות...

הפוך, מאשה, הפוך,
אני לא נעלבתי בכלל, להיפך. ואין לך מה לנהוג בשיפוטיות כלפי עצמך. אז הזדיינת עם כך וכך פרטנרים. או קי.
יכול להיות שבחשבון כולל זה לא הביא לך יותר מידי הנאה ואולי אפילו פגע לך בהערכה העצמית.
אבל לדעתי את צריכה להבין שמה שהיה היה. עבר. נגמר.
מעכשיו (כמו גם בעבר) את מחליטה מה, איך, כמה ועם מי את עושה וזה עניין שלך ורק שלך ולא של מישהו אחר.

 

[masha sans bear]

הפוך, מאשה, הפוך,
אני לא נעלבתי בכלל, להיפך.

אוקי, יופי. אז לא הבנתי נכון את כוונת המשורר. שמחה שטעיתי!

ואין לך מה לנהוג בשיפוטיות כלפי עצמך. אז הזדיינת עם כך וכך פרטנרים. או קי.
יכול להיות שבחשבון כולל זה לא הביא לך יותר מידי הנאה ואולי אפילו פגע לך בהערכה העצמית.
אבל לדעתי את צריכה להבין שמה שהיה היה. עבר. נגמר.
מעכשיו (כמו גם בעבר) את מחליטה מה, איך, כמה ועם מי את עושה וזה עניין שלך ורק שלך ולא של מישהו אחר.

כן, אני יודעת.. ואתה צודק. מה שהיה היה, אני לא יכולה לעשות שום דבר לגבי זה, רק ללמוד מזה ולא לחזור על טעויות העבר.
לא קל.. לא קל בכלל.

 

[Ellis Murphy]

אוקי, יופי. אז לא הבנתי נכון את כוונת המשורר. שמחה שטעיתי!

כן, אני יודעת.. ואתה צודק. מה שהיה היה, אני לא יכולה לעשות שום דבר לגבי זה, רק ללמוד מזה ולא לחזור על טעויות העבר.
לא קל.. לא קל בכלל.

מפאת רגישות העניין אני לא אכתוב שהחיים לא כמו ז*ן - הם תמיד קשים.
וללמוד זה תמיד חשוב.

 

[doriangray011]

לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....

מעבר לכינוי המורכב. הסיפור שלך כמעט שיגרתי. קיימת יחסים עם כ 25 גברים. אז מה? זכותך ולא עינינו של איש.
יש תפיסה מוסרית מיושנת שגבר ששוכב עם הרבה נשים הרי זה טוב וההפך מקור כל רע.
מי שנוקט בגישה הזו הם לרוב גברים שלא מצליחים ליצור קשר מיני והם שופכים את תסכולם על נשים מצליחות.
הטעות היחידה שלך היא שאת יצאת מהמשחק. ואת זה קל לתקן.
בהצלחה עם חיבוק גדול מגברים מנוסים שיודעים להעריך אשה מושכת שמכירה בערך עצמה.

 

[masha sans bear]

מעבר לכינוי המורכב. הסיפור שלך כמעט שיגרתי. קיימת יחסים עם כ 25 גברים. אז מה? זכותך ולא עינינו של איש.
יש תפיסה מוסרית מיושנת שגבר ששוכב עם הרבה נשים הרי זה טוב וההפך מקור כל רע.
מי שנוקט בגישה הזו הם לרוב גברים שלא מצליחים ליצור קשר מיני והם שופכים את תסכולם על נשים מצליחות.

אז הגישה שאני ראיתי שרבים מחזיקים בה היא שבגלל שלנשים כל כך קל להשיג סקס אז זה לא "שווה" ולמעשה הופך אותן לזולות.
ואני מעולם לא החשבתי את עצמי לזולה, לא חשבתי שלעשות סקס הופך אותי לזולה, ועכשיו לחשוב שאולי כן... כואב. ומעליב.

הטעות היחידה שלך היא שאת יצאת מהמשחק. ואת זה קל לתקן.

אז זהו שאני לא רוצה לחזור למשחק ואני בכלל לא בטוחה שאי פעם באמת רציתי להיות חלק מהמשחק.
אני עוד מנסה להבין את זה עם עצמי. למה עשיתי את כל מה שעשיתי.
לא הייתה חסרה לי תשומת לב או אהבה מאבא, אז זאת לא הסיבה (שזאת בד"כ הסיבה).
בינתיים המסקנה היחידה שהגעתי אליה זה שממש רציתי יחס ובגלל שלא הצלחתי לקבל אותו בזכות איזו אינטליגנציה או כישרון יוצאי דופן, אז נגררתי לדרך הכי קלה - המיניות שלי. ועכשיו אני לא רוצה יחס בכלל, אז כשנותנים לי יחס - זה מעצבן אותי.

בהצלחה עם חיבוק גדול מגברים מנוסים שיודעים להעריך אשה מושכת שמכירה בערך עצמה.

בכל מקרה, תודה על החיבוק

 

[doriangray011]

אז הגישה שאני ראיתי שרבים מחזיקים בה היא שבגלל שלנשים כל כך קל להשיג סקס אז זה לא "שווה" ולמעשה הופך אותן לזולות.
ואני מעולם לא החשבתי את עצמי לזולה, לא חשבתי שלעשות סקס הופך אותי לזולה, ועכשיו לחשוב שאולי כן... כואב. ומעליב.

אז זהו שאני לא רוצה לחזור למשחק ואני בכלל לא בטוחה שאי פעם באמת רציתי להיות חלק מהמשחק.
אני עוד מנסה להבין את זה עם עצמי. למה עשיתי את כל מה שעשיתי.
לא הייתה חסרה לי תשומת לב או אהבה מאבא, אז זאת לא הסיבה (שזאת בד"כ הסיבה).
בינתיים המסקנה היחידה שהגעתי אליה זה שממש רציתי יחס ובגלל שלא הצלחתי לקבל אותו בזכות איזו אינטליגנציה או כישרון יוצאי דופן, אז נגררתי לדרך הכי קלה - המיניות שלי. ועכשיו אני לא רוצה יחס בכלל, אז כשנותנים לי יחס - זה מעצבן אותי.

בכל מקרה, תודה על החיבוק

ואולי גברים זו הבעיה ?
מיניות יכולה להגיע במיגוון צורות. אישית אצטער. אבל האפשרויות פתוחות.

 

[masha sans bear]

ואולי גברים זו הבעיה ?
מיניות יכולה להגיע במיגוון צורות. אישית אצטער. אבל האפשרויות פתוחות.

אתה מתכוון אם אני במקרה לסבית?
אממ לא ew

 

[יעיש התימני]

אז הגישה שאני ראיתי שרבים מחזיקים בה היא שבגלל שלנשים כל כך קל להשיג סקס אז זה לא "שווה" ולמעשה הופך אותן לזולות.
ואני מעולם לא החשבתי את עצמי לזולה, לא חשבתי שלעשות סקס הופך אותי לזולה, ועכשיו לחשוב שאולי כן... כואב. ומעליב.

גם לגברים קל מאוד להשיג סקס. קחי אותי בתור דוגמה - פינת רחוב, מוסתרים היטב, מפשיל מכנסיים, נמצץ בזריזות. החלפת פוזות. גג 20 דקות.
השאלה היחידה - מהו סקס עבורנו? מהי המערכת הערכית שלנו בתוכה הוא נמצא.
כאן מתחיל ונגמר הכל.
כל עוד סקס אינו בכפייה, כל עוד אדם/אשה בוחר לעשותו מרצונו.. שימותו הקנאים.
נכון, סקס הוא תחליף לאהבה שאיננה, ברגע שמבינים את זה, ואת הבנת, הוא עוד יותר כיפי ומשוחרר.

 

[in bal1]

לא יודעת למה אני כותבת, אולי רצון לפרוק, אולי אני רוצה שמישהו יסביר לי מה לא בסדר איתי. כך או כך מקווה שלא תשפטו אותי בחומרה. (תסבירו לי מה לא בסדר איתי אבל אל תשפטו חחח הגיון של אישה...) (נשות הפורום, אל תעלבו בבקשה מההערה הזאת; סרקזם זו המגננה שלי.)
אניוואי...
לפני כשלוש שנים קרה מקרה והחיים שלי קיבלו תפנית חדה. לרעה. אחרי קשר מאוד (מאוווווווווווווווד) אינטנסיבי מינית שנגמר בצורה מאוד (מאווווווווווווווד) משפילה, התחלתי לעשות חשבון נפש מבחינת חיי המין שלי והבנתי שהרוב המוחלט של הדברים והגברים שעשיתי, עשיתי מכל הסיבות הלא נכונות, שלא לדבר על זה שאת הרוב בכלל לא רציתי לעשות אבל היה לי "לא נעים לסרב".
באיזשהו שלב עשיתי רשימה של כל מי שהייתי איתו והקטע הוא שלא נחרדתי למראה המספר. לא הרגשתי שום דבר. יצא לי לציין את המספר באיזה דיון באתר אנונימי (לא תפוז) ומישהו התחיל להגיב עם המילים "איכס להקיא" ופה הפסקתי לקרוא, אבל מישהו אחר כתב לי בפרטי שהוא מתנצל בשמו על כל הדברים הנוראיים שהוא כתב (אני מניחה שהוא חשב שקראתי הכל). אני לא יכולה לדמיין אפילו עד כמה הדברים שההוא כתב היו נוראיים שבן אדם אחר הרגיש שהוא צריך להתנצל בפניי, אבל אז התחלתי לחשוב: זה באמת כל כך נורא? ואם זה באמת כל כך נורא, אז למה אני לא מרגישה כלום? למה לא אכפת לי ששכבתי עם כמעט רבע מתוך 100 גברים?? אני מנסה להבין אם אני מרגישה אשמה, חרטה, בושה... משהו! כלום.
איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19 ברכב עם בחור שלמדתי איתו בחטיבה. לא היינו בקשר מאז החטיבה, כשהייתי בת 19 נפגשנו במקרה, יצאנו למופע סטנדאפ, בדרך הביתה עצרנו באיזה רחוב חשוך והתחלנו להתמזמז ברכב, ומפה לשם - עד היום אני זוכרת איך חשבתי "טוב די נמאס לי לחשוב איך זה ירגיש, אני רוצה כבר לדעת" - ואני שומעת את עצמי שואלת אותו "יש לך קונדום?", וככה איבדתי את הבתולין שלי ואני לא מרגישה כלום לגבי זה. לא אכפת לי שככה איבדתי את הבתוולין שלי.
מה שכן... מאז אותו מקרה לפני שלוש שנים, סגרתי את הבסטה. לא מסוגלת שגבר יגע בי. לא הולכת אפילו לרופאים, רק לרופאות. היום הלכתי ברחוב, איזה בחורצ'יק צעיר עצר לידי את הרכב ואמר: "הייתי חייב להגיד לך שאת יפהפיה" ונסע. נאלמתי דום, המשכתי ללכת ואחרי כמה צעדים התחלתי לבכות. אני אפילו לא יודעת למה בכיתי. רציתי להגיד לו בחזרה "לא, אני לא" אבל הוא כבר נסע. לפני כמה חודשים מישהו ניסה להתחיל איתי ברחוב, העמדתי פנים שאני לא שומעת אותו (הייתי עם אוזניות), אבל שמעתי ופשוט רעדתי (לא בקטע טוב).
טוב, אני לא יודעת מה אני רוצה מכם... או מעצמי.
אולי אני פשוט רוצה שמישהו יגיד לי שאני מלקה את עצמי לחינם... וזה לא שאני יכולה לספר לאנשים בחיי על כל ה"הרתפקאות" המיניות שלי.....

הי. את הנעשה כבר אין להשיב. למרות שלא עשית שום דבר רע. השאלה היא ממשיכים מפה. אנסה להציע כמה תובנות. מקווה שזה בסדר.
1) דברים שאת לא רוצה שיידעו עלייך כי ייתכן שתקבלי תגובות לא ממש נחמדות. פשוט אל תספרי או תכתבי על כך .אני פשוט לא מבינה למה זה תורם.
2) אני יודעת שייקח זמן. ונראה לך שכל גבר שמחמיא לך כבר רוצה להיכנס איתך למיטה .ואולי בהרגשה שלך כל הגברים מכירים את הסיפור שלך. וסך הכל את מנסה להגן על עצמך.
3) שמישהו מחמיא לך נסי אולי לקחת את זה אך ורק בתור מחמאה לא מעבר.
4) מאחלת לך שלאט ,לאט תשתחררי ממה שעובר עלייך ותמצאי מישהו שאתו תרגישי טוב.