30 האלבומים שעשו לי את השנה האחרונה
- פותח הנושא Showy
- פורסם בתאריך
30 האלבומים שעשו לי את השנה האחרונה
השנה האחרונה הייתה ועודנה שנה מאוד קשה עבורי , אולי השנה הכי קשה שהייתה לי. אני חווה המון אירועים מאוד קשים שגורמים לי למשברים נפשיים ואני במצב נפשי די אובדני. בהקשר של מוזיקה, הייתי ברגרסיה מוזיקלית מאוד קשה והיו חודשים שלמים ששמעתי רק דיוויד בואי. הייתה לי התמכרות מאוד קשה אליו ושחזור של ההערצה האובססיבית שהייתה לי עליו יותר מתמיד. דיוויד בואי תמיד יהיה המקום הבטוח שלי ואהבה המוזיקלית הכי גדולה שלי.
מי שמכיר אותי כבר כמה שנים פה, יודע שזה מאוד קריטי מבחינתי כמישהי שהייתה תקופה שהיא הורידה 20 אלבומים ביום וצרכה מוזיקה חדשה מכל הגוונים,הסגנונות והתרבויות. השפע המוזיקלי שאפיין אותי היה אדיר ודווקא השנה, לא חוויתי את השפע הזה כי הייתי צריכה את המקום הבטוח והמוכר שלי.
לאט לאט, בחודשיים האחרונים אני כן נחשפת לאלבומים חדשים ולאמנים שונים ומתחילה לאט לאט לחזור לעצמי.
ובכל זאת, היו 30 אלבומים שעשו לי את השנה, שהם לא דיוויד בואי ולא שמעתי אותם לפני.
אז אני אפרוש בפניכם את כולם עכשיו
השנה האחרונה הייתה ועודנה שנה מאוד קשה עבורי , אולי השנה הכי קשה שהייתה לי. אני חווה המון אירועים מאוד קשים שגורמים לי למשברים נפשיים ואני במצב נפשי די אובדני. בהקשר של מוזיקה, הייתי ברגרסיה מוזיקלית מאוד קשה והיו חודשים שלמים ששמעתי רק דיוויד בואי. הייתה לי התמכרות מאוד קשה אליו ושחזור של ההערצה האובססיבית שהייתה לי עליו יותר מתמיד. דיוויד בואי תמיד יהיה המקום הבטוח שלי ואהבה המוזיקלית הכי גדולה שלי.
מי שמכיר אותי כבר כמה שנים פה, יודע שזה מאוד קריטי מבחינתי כמישהי שהייתה תקופה שהיא הורידה 20 אלבומים ביום וצרכה מוזיקה חדשה מכל הגוונים,הסגנונות והתרבויות. השפע המוזיקלי שאפיין אותי היה אדיר ודווקא השנה, לא חוויתי את השפע הזה כי הייתי צריכה את המקום הבטוח והמוכר שלי.
לאט לאט, בחודשיים האחרונים אני כן נחשפת לאלבומים חדשים ולאמנים שונים ומתחילה לאט לאט לחזור לעצמי.
ובכל זאת, היו 30 אלבומים שעשו לי את השנה, שהם לא דיוויד בואי ולא שמעתי אותם לפני.
אז אני אפרוש בפניכם את כולם עכשיו
מקום 30
The Knife - Shaking The Habitual
שנה: 2014
לפני כמה שנים, הגדרתי את הצמד האלקטרוני המבריק הזה כהרכב הכי אהוב עליי במוזיקה האלקטרונית. הרבה השתנה מאז. אני כבר במקום אחר מבחינת טעם מוזיקלי ואני מרגישה שההרכב הזה רחוק מהלב שלי, יותר מפעם. האלבום הזה לא ממש עזר לי לקרב אותם ללב שלי, אלא להיפך. מדובר באלבום מאוד מבולגאן הפקתית, מאוד לא ברור, מאוד כאוטי.
השירים בו מאוד ארוכים, לעיתים מונוטונים מידי, לעיתים עוברים מביט לביט בצורה מאוד מבלבלת ולא עקבית.אני כן חושבת שכל הכבוד להם שהם מתחו את הגבולות המוזיקליים של עצמם מבחינת המלודיות וגם אפשרו לעצמם להיות יותר אקלקטיים מבחינה הפקתית. יחד עם זאת, נדמה שהשאפתנות של הצמד הזה לעשות את המוזיקה האלקטרונית הכי כאוטית, מקורית וחדשנית, גרמה להם ללכת לכיוונים מאוד מבולגנים וכאוטים, עד כדי ניכור המאזינה.
אני אישית מאוד מתקשה לשמוע את האלבום הזה מהתחלה ועד הסוף. למרות הכול, עם כל העומס והבלאגן, עדיין יש פה את האלקטרו האפלולי והערפילי שהצמד הזה אלוף בליצור אותו. יש פה את הקול המכשף של קארן דרייר. משהו באוירה של האלבום הזה, עם כל המורכבויות שלו, עדיין מצליח ברגעים מסויימים להזכיר לי למה אני ככ הייתי מאוהבת בהרכב הזה ולמה הוא היה כמה שנים ההרכב האלקטרוני הכי אהוב עליי.
בחודש האחרון אני מקפידה (לפחות מנסה להקפיד) ללכת ברגל או לרוץ בחוץ כדי לשחרר קצת סרטונין ולשאוף אויר ולהרגיש טוב אנרגתית. אני מוצאת את עצמי רצה עם האלבום הזה והוא פשוט מצליח לתת לי דרייב בצורה בלתי רגילה. אני חושבת שבאלבום הזה יש קסם מסויים, למרות שיש בו המון בעייתיות. אני עדיין חושבת ש-Deep Cuts ו-Silent South לצורך העניין אוכלים אותו בלי מלח, דווקא בגלל שמבנה השירים שלהם יותר מכוון לאלקטרו פופ קליט מאשר לאלקטרו ניסיוני.
השירים הכי אהובים עליי באלבום:
A Cherry on Top
Wrap Your Arms Around Me
Full of Fire
The Knife - Shaking The Habitual
שנה: 2014
לפני כמה שנים, הגדרתי את הצמד האלקטרוני המבריק הזה כהרכב הכי אהוב עליי במוזיקה האלקטרונית. הרבה השתנה מאז. אני כבר במקום אחר מבחינת טעם מוזיקלי ואני מרגישה שההרכב הזה רחוק מהלב שלי, יותר מפעם. האלבום הזה לא ממש עזר לי לקרב אותם ללב שלי, אלא להיפך. מדובר באלבום מאוד מבולגאן הפקתית, מאוד לא ברור, מאוד כאוטי.
השירים בו מאוד ארוכים, לעיתים מונוטונים מידי, לעיתים עוברים מביט לביט בצורה מאוד מבלבלת ולא עקבית.אני כן חושבת שכל הכבוד להם שהם מתחו את הגבולות המוזיקליים של עצמם מבחינת המלודיות וגם אפשרו לעצמם להיות יותר אקלקטיים מבחינה הפקתית. יחד עם זאת, נדמה שהשאפתנות של הצמד הזה לעשות את המוזיקה האלקטרונית הכי כאוטית, מקורית וחדשנית, גרמה להם ללכת לכיוונים מאוד מבולגנים וכאוטים, עד כדי ניכור המאזינה.
אני אישית מאוד מתקשה לשמוע את האלבום הזה מהתחלה ועד הסוף. למרות הכול, עם כל העומס והבלאגן, עדיין יש פה את האלקטרו האפלולי והערפילי שהצמד הזה אלוף בליצור אותו. יש פה את הקול המכשף של קארן דרייר. משהו באוירה של האלבום הזה, עם כל המורכבויות שלו, עדיין מצליח ברגעים מסויימים להזכיר לי למה אני ככ הייתי מאוהבת בהרכב הזה ולמה הוא היה כמה שנים ההרכב האלקטרוני הכי אהוב עליי.
בחודש האחרון אני מקפידה (לפחות מנסה להקפיד) ללכת ברגל או לרוץ בחוץ כדי לשחרר קצת סרטונין ולשאוף אויר ולהרגיש טוב אנרגתית. אני מוצאת את עצמי רצה עם האלבום הזה והוא פשוט מצליח לתת לי דרייב בצורה בלתי רגילה. אני חושבת שבאלבום הזה יש קסם מסויים, למרות שיש בו המון בעייתיות. אני עדיין חושבת ש-Deep Cuts ו-Silent South לצורך העניין אוכלים אותו בלי מלח, דווקא בגלל שמבנה השירים שלהם יותר מכוון לאלקטרו פופ קליט מאשר לאלקטרו ניסיוני.
השירים הכי אהובים עליי באלבום:
A Cherry on Top
Wrap Your Arms Around Me
Full of Fire
מקום 29
Win Win – Win Win
שנה: 2011
היצירה האלקטרוני המגניבה הזאת נוצרה על ידי מפיק בשם XXXchange שחבר לעוד שני מפיקים (כריס קלווין ו-Ghostdad) וביחד הם הפיקו אלבום שמארח המון אמנים. XXXchange, שיצר את ההרכב הזה הוא מפיק אדיר שהפיק לאמני רוק היפ הופ אלקטרונים כמו אמנדה בלנק, בפאנק רוק, kele (סולן בלוק פארטי) ודה קילז. באלבום מתארחים אלכסיס טיילור (סולן הוט צ'יפ), לינדה בונגוטוסוס (סולנית גנג גנג דאנס), ספאנק רוק, די ג'יי בלאקסטאר ועוד.
לאלבום הזה סאונד אלקטרוני חם וחד, עמוס בקולות ממוחשבים. יש לו אוירה דאנסית ומרקידה בחלקה האחד וצלילים מסונזתים מרגיעים יותר בחלקו השני. יש כמה לחנים שהם ממש ממכרים.
השירים הכי טובים באלבום:
Ghosts Delerium (לצערי אין קשור)
Release RPM
Distort Reality
Victim
Win Win – Win Win
שנה: 2011
היצירה האלקטרוני המגניבה הזאת נוצרה על ידי מפיק בשם XXXchange שחבר לעוד שני מפיקים (כריס קלווין ו-Ghostdad) וביחד הם הפיקו אלבום שמארח המון אמנים. XXXchange, שיצר את ההרכב הזה הוא מפיק אדיר שהפיק לאמני רוק היפ הופ אלקטרונים כמו אמנדה בלנק, בפאנק רוק, kele (סולן בלוק פארטי) ודה קילז. באלבום מתארחים אלכסיס טיילור (סולן הוט צ'יפ), לינדה בונגוטוסוס (סולנית גנג גנג דאנס), ספאנק רוק, די ג'יי בלאקסטאר ועוד.
לאלבום הזה סאונד אלקטרוני חם וחד, עמוס בקולות ממוחשבים. יש לו אוירה דאנסית ומרקידה בחלקה האחד וצלילים מסונזתים מרגיעים יותר בחלקו השני. יש כמה לחנים שהם ממש ממכרים.
השירים הכי טובים באלבום:
Ghosts Delerium (לצערי אין קשור)
Release RPM
Distort Reality
Victim
מקום 28
Brian Eno- Apollo
שנה: 1983
בריאן אינו נחשב למייסד ז'אנר האמביינט, ז'אנר אלקטרוני שמתאפיין בצלילים שקטים, חולמניים ואמורפיים שהמטרה שלהם הם פשוט להתנגן בצורה קסומה ברקע מבלי שהמאזין יצטרך להתרכז יותר מידי במוזיקה. היא פשוט שם.
שנה שעברה, אני לא יודעת כמה אתם זוכרים, בריאן אינו נכנס למקום ה-2 וה-1 (נראה לי מתוף איזה 80 אלבומים) עם האלבומים הראשון והשני שלו ועד היום מדובר בשני האלבומים הכי אהובים עליי אישית. ככשמעתי את שני האלבומים הללו, הרגשתי כמעט כמו שאני מרגישה כשאני שומעת את דיוויד בואי, כך שמבחינתי, זה ממש מטורף.
בריאן אינו התחיל כסולן להקת הגלאם רוק מהסבנטיז, רוקסי מיוזיק, שהשירים שלה היו שירי פופ-רוק קלילים ותיאטרלים במיוחד.
שני האלבומים הראשונים שלו Here Come The Warm Jets ו-Taking Tiger Mountain By Strategyהיו אלבומי רוק מחוספסים ועשירים עם נטיות אקספרימנטליות מעניינות. שני האלבומים שבאו אחריהם, Another Green World ו-Before And After Silence, היו הרבה יותר אלקטרונים ונסיוניים אך עדיין עם מבנים ברורים ושירה של אינו.
הסיפור מספר שאינו נפגע בתאונת דרכים והיה בבית חולים הרבה זמן. באותה תקופה, הוא שמע מוזיקה ברדיו אבל היא הייתה מאוד חלשה והוא לא היה ממש יכול לזוז אז הוא נאלץ לשמוע את המוזיקה מאוד חלשה עם המון המון רעשי רגע שהיו בחוץ או בסביבה בפנים. ועם הזמן הוא התרגל למוזיקה שמתנגנת יחד עם הרעשים וכשהוא החלים, הוא החליט ליצור מוזיקה אמורפית וניסיונית שמתבססת על אותה החוויה שהוא חווה. לפני אפולו הוא הוציא חמישה אלבומים כאלה.
אם ארבעת האלבומים הראשונים שלו, הם האלבומים המרכזיים שבהם אינו הייתה נגיעה במשהו יותר תבניתי, נגיש ובעל צורה מוזיקלית ברורה, הרי שהאלבומים המאוחרים שלו, כולל האלבום הזה, כבר לא היו כאלה בכלל. מדובר באלבום אינסטרומנטלי לחלוטין, צלילים אלקטרונים רגועים מתנגנים להם בזרימה, מלטפים את האוזן ונכנסים לתוך הלב. זה אלבום שהוא ספק עילאי,ספק משעמם. הוא לא מתאים לכל מצב. לי הוא התאים רק כשממש רציתי להתנתק ולהתשחרר, לעצום עיניים ולא לחשוב על שום דבר. פשוט שיהיה שם, ברקע. מאז הוא יצר רק אלבומים בסגנון הזה. אני חושבת שעד היום. יש אולי איזה אלבום מושר אחד שיצר לפני כמה שנים וכמה שיתופי פעולה עם מילים. אבל בגדול, מאז 75 ועד היום, אינו ידוע ביצירת אמביינט אינסטרומנלי אמורפי ואבסטקרטי, שמאוד ממשיך את האלבום הזה.
כמה שירים מהאלבום:
Under stars
An Ending
Drift
Brian Eno- Apollo
שנה: 1983
בריאן אינו נחשב למייסד ז'אנר האמביינט, ז'אנר אלקטרוני שמתאפיין בצלילים שקטים, חולמניים ואמורפיים שהמטרה שלהם הם פשוט להתנגן בצורה קסומה ברקע מבלי שהמאזין יצטרך להתרכז יותר מידי במוזיקה. היא פשוט שם.
שנה שעברה, אני לא יודעת כמה אתם זוכרים, בריאן אינו נכנס למקום ה-2 וה-1 (נראה לי מתוף איזה 80 אלבומים) עם האלבומים הראשון והשני שלו ועד היום מדובר בשני האלבומים הכי אהובים עליי אישית. ככשמעתי את שני האלבומים הללו, הרגשתי כמעט כמו שאני מרגישה כשאני שומעת את דיוויד בואי, כך שמבחינתי, זה ממש מטורף.
בריאן אינו התחיל כסולן להקת הגלאם רוק מהסבנטיז, רוקסי מיוזיק, שהשירים שלה היו שירי פופ-רוק קלילים ותיאטרלים במיוחד.
שני האלבומים הראשונים שלו Here Come The Warm Jets ו-Taking Tiger Mountain By Strategyהיו אלבומי רוק מחוספסים ועשירים עם נטיות אקספרימנטליות מעניינות. שני האלבומים שבאו אחריהם, Another Green World ו-Before And After Silence, היו הרבה יותר אלקטרונים ונסיוניים אך עדיין עם מבנים ברורים ושירה של אינו.
הסיפור מספר שאינו נפגע בתאונת דרכים והיה בבית חולים הרבה זמן. באותה תקופה, הוא שמע מוזיקה ברדיו אבל היא הייתה מאוד חלשה והוא לא היה ממש יכול לזוז אז הוא נאלץ לשמוע את המוזיקה מאוד חלשה עם המון המון רעשי רגע שהיו בחוץ או בסביבה בפנים. ועם הזמן הוא התרגל למוזיקה שמתנגנת יחד עם הרעשים וכשהוא החלים, הוא החליט ליצור מוזיקה אמורפית וניסיונית שמתבססת על אותה החוויה שהוא חווה. לפני אפולו הוא הוציא חמישה אלבומים כאלה.
אם ארבעת האלבומים הראשונים שלו, הם האלבומים המרכזיים שבהם אינו הייתה נגיעה במשהו יותר תבניתי, נגיש ובעל צורה מוזיקלית ברורה, הרי שהאלבומים המאוחרים שלו, כולל האלבום הזה, כבר לא היו כאלה בכלל. מדובר באלבום אינסטרומנטלי לחלוטין, צלילים אלקטרונים רגועים מתנגנים להם בזרימה, מלטפים את האוזן ונכנסים לתוך הלב. זה אלבום שהוא ספק עילאי,ספק משעמם. הוא לא מתאים לכל מצב. לי הוא התאים רק כשממש רציתי להתנתק ולהתשחרר, לעצום עיניים ולא לחשוב על שום דבר. פשוט שיהיה שם, ברקע. מאז הוא יצר רק אלבומים בסגנון הזה. אני חושבת שעד היום. יש אולי איזה אלבום מושר אחד שיצר לפני כמה שנים וכמה שיתופי פעולה עם מילים. אבל בגדול, מאז 75 ועד היום, אינו ידוע ביצירת אמביינט אינסטרומנלי אמורפי ואבסטקרטי, שמאוד ממשיך את האלבום הזה.
כמה שירים מהאלבום:
Under stars
An Ending
Drift
מקום 27
Skin Town- The Room
שנה: 2013
אלבום שהוא בעיקרו סינת' פופ ודאנס בשילוב עם אר.נ.בי אלטרנטיבי, של הצמד האמריקני (גרייס הול- זמרת וניק טורקאו-קלידים וסינטיסייזר). האלבום הזה משרה אוירה מאוד חושנית ויש בו גם לא מעט שירי אהבה, המבנה השירים הוא מבנה ששואב מהפופ אבל ההפקות הם מאוד אפלות ומשרות אוירה כזאת קודרת. ואני אוהבת מאוד את האוירה הקודרת הזאת שמשתלבת עם לחנים של פופ מרקידים. אני אוהבת את הזרימה של האלבום ואת ההומוגניות שבו.
השירים הכי טובים באלבום:
Throwin Shade
2Nite
Rain
Skin Town- The Room
שנה: 2013
אלבום שהוא בעיקרו סינת' פופ ודאנס בשילוב עם אר.נ.בי אלטרנטיבי, של הצמד האמריקני (גרייס הול- זמרת וניק טורקאו-קלידים וסינטיסייזר). האלבום הזה משרה אוירה מאוד חושנית ויש בו גם לא מעט שירי אהבה, המבנה השירים הוא מבנה ששואב מהפופ אבל ההפקות הם מאוד אפלות ומשרות אוירה כזאת קודרת. ואני אוהבת מאוד את האוירה הקודרת הזאת שמשתלבת עם לחנים של פופ מרקידים. אני אוהבת את הזרימה של האלבום ואת ההומוגניות שבו.
השירים הכי טובים באלבום:
Throwin Shade
2Nite
Rain
מקום 26
Charlie XCX- True Romance
שנה: 2013
שרלוט איצ'יסון היא צ'רלי סי.אקס.סי, זמרת בריטית צעירה שפרצה בגיל מאוד צעיר לעולם המוזיקה. כשהיא הייתה בת 14, היא הוציאה את האלבום הראשון שלה (לא שמעתי אותו). אחרי חמש שנים, בגיל 19, יצא האלבום השני שלה, שזינק אותה לתודעת הציבור והפך אותה לזמרת מן המניין.
אני זוכרת,שבזמנו, לפני שנה, שנתיים, הייתה הבטחה גדולה מאוד בעולם האינדי, כמישהי שתכבוש את הסצינה האלטרנטיבית ותפרוץ לעולם הפופ. אני זוכרת ששמעתי גם כמה שירים שלה, לפני שיצא האלבום ומאוד התלהבתי. וחשבתי שכשיצא האלבום, אני מאוד אתלהב. מסתבר שהאלבום הזה בשמיעות ראשונות לא הכי עשה לי את זה והתאכזבתי. רק בחודשים האחרונים אני סוגשל מגלה אותו מחדש. ואני דווקא אוהבת את השירים עם האוירה הפופ אלקטרונית העדינה,הקלילה מאשר את השירים הכבדים והמורכבים יותר. וזה מעניין, כי בדרך כלל אני מתחברת להארדקור. אני מאוד מתחברת למתיקות והרומנטיקה שהיא מבטאת בשירים מסויימים, בגלל שהלחנים של השירים הללו בשילוב עם הקול שלה, נשמע די מגניב.
השירים הכי טובים באלבום:
Set Me Free
Youre the One
Black Roses
Charlie XCX- True Romance
שנה: 2013
שרלוט איצ'יסון היא צ'רלי סי.אקס.סי, זמרת בריטית צעירה שפרצה בגיל מאוד צעיר לעולם המוזיקה. כשהיא הייתה בת 14, היא הוציאה את האלבום הראשון שלה (לא שמעתי אותו). אחרי חמש שנים, בגיל 19, יצא האלבום השני שלה, שזינק אותה לתודעת הציבור והפך אותה לזמרת מן המניין.
אני זוכרת,שבזמנו, לפני שנה, שנתיים, הייתה הבטחה גדולה מאוד בעולם האינדי, כמישהי שתכבוש את הסצינה האלטרנטיבית ותפרוץ לעולם הפופ. אני זוכרת ששמעתי גם כמה שירים שלה, לפני שיצא האלבום ומאוד התלהבתי. וחשבתי שכשיצא האלבום, אני מאוד אתלהב. מסתבר שהאלבום הזה בשמיעות ראשונות לא הכי עשה לי את זה והתאכזבתי. רק בחודשים האחרונים אני סוגשל מגלה אותו מחדש. ואני דווקא אוהבת את השירים עם האוירה הפופ אלקטרונית העדינה,הקלילה מאשר את השירים הכבדים והמורכבים יותר. וזה מעניין, כי בדרך כלל אני מתחברת להארדקור. אני מאוד מתחברת למתיקות והרומנטיקה שהיא מבטאת בשירים מסויימים, בגלל שהלחנים של השירים הללו בשילוב עם הקול שלה, נשמע די מגניב.
השירים הכי טובים באלבום:
Set Me Free
Youre the One
Black Roses
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.