78% מהחרשים האקדמאים עובדים
- פותח הנושא צלף
- פורסם בתאריך
תראי מורן אני לא חבר במכון לקידום
החירש
אז אין לי גישה לנתונים מדויקים, אבל אני קורא הודעות הרבה בפורום ולפעמים מדברים על אחוזים פה ושם. אז למשל בכתבה דיברו על 70% אבטלה אצל החרשים שהשכלתם עממית ותיכונית בלבד, והיות ואפשר להניח שהם 90% מהאכלוסיה החרשית, אז להגיד 60% או 50% אבטלה אצל החרשים זה סביר. ואותו דבר אצל האקדמאים, לא קראתי על האבטלה אצל אקדמאים שומעים, אבל אם יש 12% אבטלה כללית במדינה אז מין הסתם אצל אקדמאים בדרך כלל פחות 10% או פחות, ואם אז אפשר לומר שיש פער באחוזים של 10% ויותר מובטלים אצל חרשים אקדמאים לעומת שומעים אקדמאים... בכלל הרושם שלי שקשה לך להשלים עם הרעיון שחרשים הם אכלוסיית מצוקה, ומופלית לרעה לפעמים, אבל מוטב להכיר את המציאות לאמיתה כדי לשפרה.
החירש
לא קשה לי להשלים עם כלום
אבל לבכות על קיפוח לא עוזר. להראות שיש קיפוח עוזר קצת. להבין את הסיבות לקיפוח (למשל חינוך) ולתקן את המצב עוזר הרבה. ניחושים והשערות הם לא הדרך להראות שבאמת יש קיפוח. אתה מחובר לאינטרנט - את כל הנתונים אפשר למצוא שם. אגב, חשוב לשים לב שהרבה עבודות "לא מקצועיות" לא מתאימות לחרשים - טלמרקטינג, שירות לקוחות, תמיכה טכנית... כולן עבודות בהם טלפון הוא הכרחי. לאקדמאים יש פחות בעיה כי אני לא יכולה לחשוב על הרבה מקצועות אקדמאיים שדורשים שימוש בטלפון או שמיעה. כך שגם עם כל הרצון הטוב שוק העבודה לחירשים מצומצם יותר.
אבל לבכות על קיפוח לא עוזר. להראות שיש קיפוח עוזר קצת. להבין את הסיבות לקיפוח (למשל חינוך) ולתקן את המצב עוזר הרבה. ניחושים והשערות הם לא הדרך להראות שבאמת יש קיפוח. אתה מחובר לאינטרנט - את כל הנתונים אפשר למצוא שם. אגב, חשוב לשים לב שהרבה עבודות "לא מקצועיות" לא מתאימות לחרשים - טלמרקטינג, שירות לקוחות, תמיכה טכנית... כולן עבודות בהם טלפון הוא הכרחי. לאקדמאים יש פחות בעיה כי אני לא יכולה לחשוב על הרבה מקצועות אקדמאיים שדורשים שימוש בטלפון או שמיעה. כך שגם עם כל הרצון הטוב שוק העבודה לחירשים מצומצם יותר.
בוא ונגיד דומינו ../images/Emo22.gif
שאם חירש לומד לתואר אקדמאי, אז הפער התעסוקתי בינו ובין השומעים קטן... ברור שאין כאן פיתרונות קסמים, אבל הדגש הוא: שצריך להשקיע במיקצועיות של החירש על מנת שיהיו לו יותר סיכויים להשתלב בשוק העבודה ועל ארגונים בקול ואח"א לדאוג ולעודד את חבריהם לרכוש מיומנות מיקצועית נוספת - דוגמא לכך ב- 28/11 ניפתח קורס לשילוב וחיפוש עבודה מטעם בקול בירושלים - פרטים בעיתון בקול
שאם חירש לומד לתואר אקדמאי, אז הפער התעסוקתי בינו ובין השומעים קטן... ברור שאין כאן פיתרונות קסמים, אבל הדגש הוא: שצריך להשקיע במיקצועיות של החירש על מנת שיהיו לו יותר סיכויים להשתלב בשוק העבודה ועל ארגונים בקול ואח"א לדאוג ולעודד את חבריהם לרכוש מיומנות מיקצועית נוספת - דוגמא לכך ב- 28/11 ניפתח קורס לשילוב וחיפוש עבודה מטעם בקול בירושלים - פרטים בעיתון בקול
רק 30% מהחרשים הלא אקדמאים עובדים
כלומר יש אבטלה של 70% בקרב אכלוסיה זאת
את הההודעה הזאת אני כותב בהתאם להערה של אחת המושחוחות איתי בצט... לכאורה קל להגיד לכול החרשים לכו תלמדו באוניברסיטה, אבל מה לעשות ולא כולם מסוגלים ללמוד במוסדות אלו, מה עוד שחלק מאכלוסייה זאת סובלת מחסר רציני בהשכלה עקב חינוך גרוע בגילאי עממי ויסודי
היה צריך להתעקש על שיקום מיקצועי מיוחד לחרשים הלא אקדמאים, ולמיטב זכרוני בדרישות של המאבק לסל תקשורת הופיעה הדרישה לשיקום מיקצועי נוסף במסגרת ביטוח לאומי אפילו לאלו שכבר רכשו מקצוע , אבל במיסמך שנחתם בעקבות ההפגנה לא מופיעה דרישה זאת וחבל... כל טיפול לשיפור מצבם של חרשים אלו מותנה ביסבסוד השיקום ואפליה מתקנת מבחינת השיקום המקצועי...
כלומר יש אבטלה של 70% בקרב אכלוסיה זאת
מותר להצטרף?
שלום לכולם אני Rוני ואני שומעת לחלוטין (למרות שנדמה לי שזה הולך ופוחת עם השנים), אני עוסקת בתחום של פיתוח מיומנויות עבודה, וחלק נכבד מזה תופס תחום ההכנה לעבודה, או: איתור מקורות תעסוקה קראתי את השרשור ויש לי כמה הערות, שנכונות לכל קבוצת מחפשי עבודה (כמעט) כיוון שבשנים האחרונות יש עודף היצע (מחפשי עבודה) על ביקוש (מעסיקים) המעסיקים משתמשים בנתון זה כדי לחפש אנשים מוכשרים ביותר, גם על מנת לבצע עבודות שלא דרושה להם השכלה אקדמית. בסופו של דבר התוצאה אומללה מאד: מחפש עבודה שרוצה למצוא עבודה ולהתמקם בה באושר ובשמחה לשנים רבות, מוצא עצמו מתוסכל מאד כי כישוריו גבוהים מדרישות העבודה. אם יש לו אומץ להתחיל בחיפוש חדש, אחרי זמן מסויים הוא ינטוש את העבודה לטובת מקום אחר, וגם המעסיק יצא נפגע. זאת כיוון שהעלות לקלוט ולהכשיר אדם חדש לעבודה היא עלות אדירה. כשאני מרצה בפני מנהלי משאבי אנוש אני בהחלט מצביעה על העובדה שהם יורים לעצמם כדור ברגל כשהם מבקשים אנשים שמוכשרים מדי לביצוע העבודה. אבל זה השוק, וזו הדרישה, וגם אם אינה חכמה - היא קיימת. לכן, כל מחפש עבודה, באשר הוא, צריך להתאים עצמו לרמת השוק ולדרישותיו ולנסות למצוא את הטוב ביותר בשבילו. אחד הדברים שאני טוענת מאז ומעולם - לעבור את ראיון העבודה זו אינה המטרה. המטרה היא להיות מרוצה בעבודה ולהיות יעיל ומועיל, ובעיקר להגשים את השאיפות האישיות. השוק של היום קשה. לפעמים צריך להתפשר למשך תקופה כלשהי, אבל לתקופה -ולא לנצח. בנושא שכר - איני מכירה מישהו שמרוצה משכרו. גם כשקובעים שכר, ומאושרים (ורצים לספר לחבר'ה
) אחרי תקופה, כשמתרגלים, השכר כבר לא מספק ורוצים יותר. לדעתי כל אחד חייב לקבוע את הסף ממנו אינו יכול לרדת ׁ(כלומר: שיקיים את עצמו ולא יכנס לאוברדרפט כל חודש) מהמשרה שלו, ולא יצטרך לחפש חלטורות. לפעמים אין ברירה אבל כשיש ברירה, לא למהר לקבל החלטות. ובכלל - כאשה, לא לשכוח שבדרך כלל נשים מרוויחות פחות מגברים
גם על זה יש מקום להלחם (משא ומתן לקראת קבלת העבודה, ולא רק מול ארגוני נשים) אישית אני מאמינה בכישורים אישיים ובדרך הנכונה להציגם. כמובן שלאוכלוסיות מסוימות קשה הרבה יותר, אבל בדרך כלל עקשנות ומצויינות שוברים חומות. אשמח אם תרשו לי לשהות קצת בפורום ולקרוא את השרשור
שלום לכולם אני Rוני ואני שומעת לחלוטין (למרות שנדמה לי שזה הולך ופוחת עם השנים), אני עוסקת בתחום של פיתוח מיומנויות עבודה, וחלק נכבד מזה תופס תחום ההכנה לעבודה, או: איתור מקורות תעסוקה קראתי את השרשור ויש לי כמה הערות, שנכונות לכל קבוצת מחפשי עבודה (כמעט) כיוון שבשנים האחרונות יש עודף היצע (מחפשי עבודה) על ביקוש (מעסיקים) המעסיקים משתמשים בנתון זה כדי לחפש אנשים מוכשרים ביותר, גם על מנת לבצע עבודות שלא דרושה להם השכלה אקדמית. בסופו של דבר התוצאה אומללה מאד: מחפש עבודה שרוצה למצוא עבודה ולהתמקם בה באושר ובשמחה לשנים רבות, מוצא עצמו מתוסכל מאד כי כישוריו גבוהים מדרישות העבודה. אם יש לו אומץ להתחיל בחיפוש חדש, אחרי זמן מסויים הוא ינטוש את העבודה לטובת מקום אחר, וגם המעסיק יצא נפגע. זאת כיוון שהעלות לקלוט ולהכשיר אדם חדש לעבודה היא עלות אדירה. כשאני מרצה בפני מנהלי משאבי אנוש אני בהחלט מצביעה על העובדה שהם יורים לעצמם כדור ברגל כשהם מבקשים אנשים שמוכשרים מדי לביצוע העבודה. אבל זה השוק, וזו הדרישה, וגם אם אינה חכמה - היא קיימת. לכן, כל מחפש עבודה, באשר הוא, צריך להתאים עצמו לרמת השוק ולדרישותיו ולנסות למצוא את הטוב ביותר בשבילו. אחד הדברים שאני טוענת מאז ומעולם - לעבור את ראיון העבודה זו אינה המטרה. המטרה היא להיות מרוצה בעבודה ולהיות יעיל ומועיל, ובעיקר להגשים את השאיפות האישיות. השוק של היום קשה. לפעמים צריך להתפשר למשך תקופה כלשהי, אבל לתקופה -ולא לנצח. בנושא שכר - איני מכירה מישהו שמרוצה משכרו. גם כשקובעים שכר, ומאושרים (ורצים לספר לחבר'ה
שלום רוני ../images/Emo13.gif
וברוך בואך לפורום!
מובן מאליו שאת יכולה להיות בפורום, ואף להשתתף בשירשורים. בפורום שלנו נמצאים לא רק לקויי שמיעה, אלא גם שומעים, שמתעניינים בנושא ליקוי השמיעה. אני מסכים כמעט עם כל מה שכתבת. רוב המעסיקים דורשים, בתנאים של השוק, עובדים ברמה הרבה יותר גבוהה ממה שהם צריכים, ומצד שני עובדים בעלי רמה מיקצועית גבוהה מאד מוכנים להתפשר ולעבוד בכל משרה, העיקר לעבוד ולהתפרנס בכבוד. לא פעם אני קורא מקרים על רופאים עולים, למשל, שמתפרנסים בניקיון או שמירה! מצב כזה מקשה עוד יותר על בעלי המוגבלויות השונות, שמתקשים יותר ויותר להשיג עבודה, לאור התחרות העזה בשוק על כל משרה פנוייה. הרבה מעסיקים מעדיפים, באופן טיבעי, להעסיק עובדים ללא מגבלה על פני עובדים מוגבלים, אף על פי שהדבר לא חוקי. וביננו, אין היום כמעט עובדים, שלא היו שמחים להעלאה בשכר. כל עובד, אחרי שנה שנתיים בעבודה, והתרגל כבר לרמת החיים של השכר, והתרגל כבר להכנס למינוס. יתלונן שהשכר לא מספיק לו... ובקשר למין הנשי - אני יודע שקיימת אפלייה בתחום, אבל בחברה שבה אני עובד, יש הרבה מנהלות בכירות מאד, ששכרן לא נופל מזה המנהלים הגברים. אני מאמין שבחברות גדולות אין הפלייה בשכר בין נשים וגברים, בגלל המודעות שלהן לכך שזה אינו חוקי. וההפלייה הזו קיימת בעיקר בחברות קטנות ואצל מעסיקים קטנים.
וברוך בואך לפורום!
"במלחמה כמו במלחמה"
כך אני רואה את המבצע למצוא עבודה מתאימה נכון כמובן שלאנשים בעלי מוגבלות יש קושי רב יותר וגם טבעי שמנהלים שחוששים מקשיים עם עובדים מוגבלים יערימו קשיים וימצאו תירוצים ככל שדמיונם הפרוע יאפשר להם, כדי שלא לקבלם לעבודה, ועדיין לא לעבור על החוק. אבל אם הם יכירו טוב יותר, יבינו את הקשיים, את המגבלות ויחד עם זאת את היתרונות האישיים (כישורים אישיים) שיש לבעלי המוגבלויות השונות, גם יצליחו למצוא פתרונות וגם ירגישו אנושיים יותר. אבל זה משהו שגדול מאיתנו. זה כל אחד והאמונות שלו. חייבת לומר בצער שחיינו היו נראים טוב יותר אם כל אחד היה מתאמץ קצת יותר לקבל את האחר וגם את השונה יש לנ חוסר סבלנות מולד כלפי אחרים באשר הם יחד עם זאת חוזרת ואומרת - הצורך לשכנע ש"אותי" צריך לקחת לעומת האחר (ו"אותי" משמעותו כל אחד ואחד) מוטלת על האינדיבידואל. הוא צריך לשוק את כישוריו, ויכולותיו, ותרומתו העתידית לארגון, ולא לשכוח לחייך תוך כדי, ובמיוחד - להיות הטוח בעצמו. נכון שיש כאלה שיקשו, אבל יש גם כאלה שלא יקשו וילכו לקראת. ההליכה לקראת חייבת להיות הדדית כי רק בעל המוגבלות יכול לדעת מה יעזור לו להגיע להישגים המירביים ועליו לעזור למצוא/לומר/ לשתף בפתרונות לא להשאיר למעסיק לחפש את הפתרונות ולעמוד מול הלקוח אם יש בעיה. לרוב האנשים יש איזה קושי האחד לא שומע, אחר לא רואה טוב, ועוד אחר הוא עם קשיי קשב ריכוז, ועוד קשיים מפה ועד עולם. חשוב שכל אחד יבדוק מה הכישורים האישיים שלו, מה הידע שלו, מה הוא הכי אוהב לעשות ויודע לעשות, וילך עם זה באמונה שלמה. גם אנשים שיש להם הכי פחות מגבלות מתקשים אבל זה לא אומר שהם משכנעים יותר בעלי המגבלות "רגילים" לעוד מסך שעליהם לעבור (לצערי), אבל בכל זאת אסור שיפלו ברוחם. אני מאמינה מוצהרת של רוח האדם, ואת זה אני גם מעבירה בתוך הסדנאות וההרצאות. ועוד משהו. יש חשיבות רבה בדרך בה אדם משווק את עצמו. בהופעתו, בנכונותו, בחיוך ובעיקר באור בעיניים. אני יודעת כמה אנשים אני לקחתי לעבודה בגלל האור בעיניים ולכמה עבודות אני התקבלתי בגלל אותם ניצוצות.
כך אני רואה את המבצע למצוא עבודה מתאימה נכון כמובן שלאנשים בעלי מוגבלות יש קושי רב יותר וגם טבעי שמנהלים שחוששים מקשיים עם עובדים מוגבלים יערימו קשיים וימצאו תירוצים ככל שדמיונם הפרוע יאפשר להם, כדי שלא לקבלם לעבודה, ועדיין לא לעבור על החוק. אבל אם הם יכירו טוב יותר, יבינו את הקשיים, את המגבלות ויחד עם זאת את היתרונות האישיים (כישורים אישיים) שיש לבעלי המוגבלויות השונות, גם יצליחו למצוא פתרונות וגם ירגישו אנושיים יותר. אבל זה משהו שגדול מאיתנו. זה כל אחד והאמונות שלו. חייבת לומר בצער שחיינו היו נראים טוב יותר אם כל אחד היה מתאמץ קצת יותר לקבל את האחר וגם את השונה יש לנ חוסר סבלנות מולד כלפי אחרים באשר הם יחד עם זאת חוזרת ואומרת - הצורך לשכנע ש"אותי" צריך לקחת לעומת האחר (ו"אותי" משמעותו כל אחד ואחד) מוטלת על האינדיבידואל. הוא צריך לשוק את כישוריו, ויכולותיו, ותרומתו העתידית לארגון, ולא לשכוח לחייך תוך כדי, ובמיוחד - להיות הטוח בעצמו. נכון שיש כאלה שיקשו, אבל יש גם כאלה שלא יקשו וילכו לקראת. ההליכה לקראת חייבת להיות הדדית כי רק בעל המוגבלות יכול לדעת מה יעזור לו להגיע להישגים המירביים ועליו לעזור למצוא/לומר/ לשתף בפתרונות לא להשאיר למעסיק לחפש את הפתרונות ולעמוד מול הלקוח אם יש בעיה. לרוב האנשים יש איזה קושי האחד לא שומע, אחר לא רואה טוב, ועוד אחר הוא עם קשיי קשב ריכוז, ועוד קשיים מפה ועד עולם. חשוב שכל אחד יבדוק מה הכישורים האישיים שלו, מה הידע שלו, מה הוא הכי אוהב לעשות ויודע לעשות, וילך עם זה באמונה שלמה. גם אנשים שיש להם הכי פחות מגבלות מתקשים אבל זה לא אומר שהם משכנעים יותר בעלי המגבלות "רגילים" לעוד מסך שעליהם לעבור (לצערי), אבל בכל זאת אסור שיפלו ברוחם. אני מאמינה מוצהרת של רוח האדם, ואת זה אני גם מעבירה בתוך הסדנאות וההרצאות. ועוד משהו. יש חשיבות רבה בדרך בה אדם משווק את עצמו. בהופעתו, בנכונותו, בחיוך ובעיקר באור בעיניים. אני יודעת כמה אנשים אני לקחתי לעבודה בגלל האור בעיניים ולכמה עבודות אני התקבלתי בגלל אותם ניצוצות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.