שם: מיקי
תעודת זהות:
מספר כרטיס אשראי:
סדרות החודש:
- פארגו עונה 5 (אני דיי בטוחה שסיימתי אותה החודש)
- אייל קטן - אני מסכימה עם כל המשבחים, ללא ספק יהלום!
- מד מן (הרגשה מוזרה לראות ש"חים רנדומליים בטלוויזיה, אבל לאחרונה אני קצת מתנסה)- תפסתי בהוט את רוב שתי העונות האחרונות וזה היה נחמד כי ראיתי את הסדרה מזמן ולא זכרתי המון דברים, במיוחד לא מהעונות האלה. היה קטע שהזכיר לי שהדבר האהוב עלי בסדרה הוא כנראה הקשר בין דון לפגי |
- משפחה מודרנית - תמיד חשבתי שאני לא אוהב את הסדרה הזאת, אבל גם במקרה הזה אני תופסת פרקים רנדומליים לאחרונה בטלוויזיה והיא דווקא סדרה דיי נחמדה.
- הרמון - צפייה לא מתוכננת במיני סדרה ישראלית שתפסתי במקרה בנטפליקס, על כת מעין זאת שהיה לגואל רצון, וכמובן שעם החיבה האדירה שלי לדברים דפוקים מיד ראיתי את כולה בבינג'. אלון אבוטבול שמשחק את מנהיג הכת בהופעה מדהימה!
- הדוב- סדרה דיי מעניינת, רציתי לראות אותה המון זמן כבר גם כי נחשבת טובה, וגם כי ליפ. אבל הרבה פעמים לא הייתי במצב רוח הנכון להיכנס אליה (היא מצריכה כמה פרקים כדי להתחיל לעניין באמת).
סרטי החודש:
- מסכנים שכאלה
על הדרך השלמתי עוד שני סרטים של יורגוס לנתימוס, הבמאי של מסכנים שכאלה, ובמאי שרציתי לראות סרטים שלו עוד לפני שנים כשראיתי את אחד הסרטים שלו- "להרוג אייל קדוש", סרט wtf-י לחלוטין, ובדיוק הטעם שלי. אז על הדרך של ההתלהבות שלי ממסכנים שכאלה ראיתי עוד 2 סרטים של לנתימוס:
- הלובסטר - (חתיכת WTF רציני מאוד, וסרט שהיה ברשימת ההשלמה שלי הרבה זמן).
- המועדפת (גם עם אמה סטון)- הכי פחות אהוב עלי שלו בנתיים. כי הבימוי אמנם מאוד מתאים לו (הרבה עדשות עין הדג כמו ב"מסכנים שכאלה"), אבל הסיפור לא היה כזה מוזר וחולני כמו הסרטים האחרים שלו שראיתי.
- "האב" - מומלץ מאוד - זיכה את אנטוניו הופקינס באוסקר השני שלו ב-2020 כמדומני (ושבר שיא אז וכרגע הוא האדם המבוגר ביותר שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר באוסקר). ידעתי שאני אוהבת את המשחק בסרט כי זה אנתוניו הופקינס, אבל לא ציפיתי שהסרט עצמו יהיה כזה טוב. סרט שהוא לחלוטין פנינה, ומצליח להכניס את הצופה בדרך מאוד מתוחכמת לנעליים של חולה אלצהיימר.
שירי החודש:
(הגירסה הזאת גורמת לשיר להישמע כ"כ שונה ומרגש יותר מהמקור)
דמויות (אהובות) החודש:
בלה בקסטר (מסכנים שכאלה)
אנתוני (האב)
דוני דאן (אייל קטן)
דמויות שנואות/מעיקות של החודש:
שחקני החודש:
אמה סטון, אנתוני הופקינס, אלון אבוטבול, ריצ'רד גאד, ג'סיקה גאנינג
קראשי החודש:
אמה סטון וג'רמי אלן ווייט!
ציטוט חודשי:
"הוא יודע איפה כואב לך, והוא יודע להקשיב. זה כמו ריגול, זה בשביל לדעת איך להכאיב לך, שתצטרכי אותו"
סיבה למסיבה: אחיינית שלי שיכנע אותי לבוא לסדר, ובסוף היא אמרה לי תודה שבאתי וזה ממש ריגש אותי
היום, 1 במאי, הוא חג הפועלים. לטובת/נגד מה/מי אתם פועלים ואיך? לא ממש פועלת בשביל אף אחד
איזה סדרת טלויזיה מתאימה לחג הזה? שיימלס
ספרו לי על הרגלי הגרביים שלכם: איזה צבעי גרביים יש לכם?
הרבה, אני לא אלך למגירה עכשיו להסתכל, אבל בתכלס לרוב לא מאוד אכפת לי מה הצבע של הגרב אז יש לי מכל הצבעים, (אני מאמינה)
האם כולן אותו דבר?
לא
כולן באותו אורך?
לא
האם יש לכם בודדות שהשניה נעלמה, ומה אתן עושים איתן?
ברור שיש, יש מישהו שאין לו? ממשיכות לשכב במגירה בנתיים למרות שאבדה התקווה שהחצי השני יחזור. לפעמים אם אני לובשת נעליים שאני יודעת שאני לא אוריד ולא רואים את הגרביים אני אלבש שניים חסרי זוג, רק שירגישו שיש להם מטרה בחיים. לפעמים אני עושה את זה כשאני לבד בבית.
האם טורחים להתאים גרביים תמיד או שיכולים לצאת מהבית עם גרביים לא תואמות?
בד"כ לוקחת תואמות כי ישר מהכביסה אני מזווגת את הזוגות ומגלגלת לעיגול. אז זה לא מאמץ מדי.
האם יש לכן גרביים שונות לנסיבות שונות או מקומות שונים?
יש לי זוג אחד של גרביים כאלה שנגמרות כזה ממש בקרסול (זה אמור לא להראות את הגרב אם אני נועלת נעלי התעמלות ומכנסיים קצרים או שלוש-רבעי. רוב הגרביים שלי הם מפליז כזה ואני מתה על הסוג הזה. אני יודעת שיש חורף יחסית מעט בשנה, כשקר בחוץ אבל הגרביים מהסוג הזה הם האושר שלי בחורף. ויש עוד כמה סתם רגילות.
האם יש לכם גרביים עם חורים שאתם ממשיכים ללכת איתן בכל זאת? ואם כן - למה?
לא. אני מאוד קשוחה עם הגרביים שלי. בעבר היה לי יותר קשה לזרוק, אבל היום אני רואה חור - לפח.
וכמה זוגות גרביים בערך יש לכם?
בין 20-30
מי הסופר/ת האהוב/ה עליכם ביותר, או שקראתם הכי הרבה ספרים שלו/ה?
מביך לי קצת להודות כי אלו סופרות של נוער, ואלו ספרים שקראתי כנערה, אני כמעט ולא קוראת ספרים בערך מאז שהייתי בתיכון, אז טכנית הסופרות שקראתי הכי הרבה ספרים שלהן הן "אסתר שטרייט-וורצל" ו-"גלילה רון פדר". כנראה.
באיזו מדינה (לא ישראל) הייתם בוחרים להיוולד אם יכולתם לבחור, ולמה דווקא שם? האמת שאיפשהו באמריקה או באירופה, באמת שלא ממש אכפת לי, כל זאת עוד מדינת עולה ראשונה דמוקרטית ויש זכויות שוות לנשים ולמיעוטים וכל זה, לא אכפת לי.
מה הרוטב הכי טוב שיש? מיונז עם קטשופ
מישהו הציע לי רעיון שבגלל שהעולם שונא אותנו (היהודים) ולא חושב שמגיע לנו מדינה משלנו וכולם נלחמים בנו, אז שנהפוך למדינה של פיראטים שחיים בספינות. מה דעתכם על הרעיון? למה מה קרה אני אחיה על סירה?
תמונה/וידאו/בדיחה/משהו שבא לכם לחלוק איתנו?
סצנה יפה ממד מן שראיתי השבוע וריגשה אותי (ושכחתי לגמרי שהיא הייתה):