"מדענים הוכיחו ש..."
"
על פי המדע, כל חלקיק ושיהיה הקטן ביותר בחומר, ניברא בנקודת זמן מסוימת..." - שפיפון ים סינגפורי השיב על כך כבר.
"
אגב, הפיסיקה כמדע, בודקת את החומר רק מהרגע שהוא נוצר.
רוצה לאמר, לפני שהחומר נוצר אין לנו שום מושגים לאפיין, נגיעה,
או את היכולת לברר פרטים לגביו- הוא אינו שייך לתחום הפיסיקה" - טריוויאלי. "לפני שהחומר נוצר" אין חומר לחקור.
"
מכאן, שלכל חומר של כל הנבראים בעולם יש לו גיל..." - אם מניחים מראש בריאה מסיקים שהכל נברא (לא חדש).
"
מאחר שיש לו גיל יש לו התחלה (כל דבר שיש לו גיל יש לו התחלה).
התחלה לא יכולה להווצר על-ידי עצמה" - מה פירוש "התחלה לא יכולה להווצר על-ידי עצמה"? אתה מתייחס להתחלה כ"משהו" שאמור להיווצר? 'התחלה' זה שלב על רצף זמן (נגיד... התחלה - אמצע - "סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר"
).
"
מוכרח שיש לו מתחיל (כל דבר שיש לו התחלה,
הוא לא התחיל את עצמו. מוכרח שהיה מי שהתחיל אותו- שיש לו מתחיל)" - מדוע דווקא "מי" שהתחיל אותו ולא למשל 'מה' שהתחיל אותו?
"
אז נלך לראשון שהותחל- היה לו מתחיל" - למה כוונתך? איזה "ראשון"? היכן? מתי? כמה? למה?
"
למתחיל לא יכולה להיות התחלה, כי אז יהיו מותחלים בלי מתחיל. זה לא אפשרי." - לא מספיק להצהיר שרירותית "זה לא אפשרי". תסביר מדוע "זה לא אפשרי". יכול להיות שיש לזה התחלה וזה לא "המתחיל".
"
מוכרח שיש בורא נצחי, קיים, תמידי, בלי מתחיל, בלי התחלה ובלי סוף שאינו ניברא. מציאות רוחנית, מופשטת, בלי ממדים, בלי נפח, בלי מסה:" - לא מוכרח. אני מבין שלכך אתה רוצה להוביל אבל... אתה לא.
"
שהרי כל המדדים הכמותיים לעייל יוצרים הגבלות ולכן
בלתי אפשריים..." - לא ברור. דבר מה מוגבל הוא בלתי אפשרי?
"
זהו בדיוק אותו המופשט האלוקי- הדבר הרוחני (`הבלתי נתפס`)" - אז... אתה כביכול מסיק לגבי משהו בלתי נתפס ו... זה לא נראה לך סותר?
"
רק במידה ולחומר המרכיב את היקום
לא היה גיל והמדע היה טוען שהוא נצחי- שאינו ניתן לבדיקה בשום מצב, יכולנו להגדיר את `היקום` כאילו הוא `בורא- העולם` (כאילו `וברא את עצמו`)" - לא בהכרח. כשקדמות העולם (לא נברא אלא תמיד היה קיים) הייתה השקפה רווחת גם אז בעלי החבר הדמיוני האמינו במיתוסי הבריאה החביבים עליהם.
"
יתרה מזאת,
ידוע שכולנו מורכבים מחומר. למימן הרי אין שכל, לפחמן אין שכל, לסידן אף לו אין שכל- לחומרים אין שכל. אם כך איך בתרכובת החומרים שלנו ישנו שכל?
מהיכן השכל? שכל הוא דבר רוחני!
מהיכן הרגש? רגש הוא דבר רוחני!
מה זה מצפון? מאיפה הוא הגיע?
הרי המקור לכל אלה אינו חומר" - יתרה מזאת, למימן הרי אין זרם נוזלי, לחמצן אף לו אין זרם נוזלי - לאטומים אין זרם נוזלי. אם כך איך מים (תרכובת כימית) זורמים? מהיכן הזרם של המים? זרם נוזלי הוא דבר רוחני! מהיכן הרטיבות של המים? לאטום מימן ואטום חמצן אין רטיבות. רטיבות זה דבר רוחני! מה זה 'נוזל'? לאטום מימן ולאטום חמצן אין נזילות. מהיכן הגיע הנזילות למים? הרי המקור לכל אלה אינו החומר.
"
אם כך, ישנה ישות רוחנית
שבראה את החומר ונטעה בו: את השכל, את הרגש, את המצפון, וכו`" - אם כך, ישנם לפרקונים בלתי נראים שבראו את החומר ונטעו במים זרם, רטיבות נזילות וכו'.
"
נבין:
הבורא- אין לו זמן ואינו תלוי בזמן, לכן אין לו מושג של `אחרי- לפני`.
אצלו זה כל הזמן. הוא רואה עבר, הווה ועתיד של כל ניברא וניברא בבת- אחת.
מביט לסוף דבר בקדמתו- רואה ויודע
את סוף הדבר עוד בטרם היותו" -
נבין (מה שאני כותב לכם להבין, כן? אני לא מתכוון לתת לכם להבין לבד או אחרת):
הלפרקונים הבלתי נתפסים אין להם זמן ואינם תלויים בזמן (הם, אם תרצו, משמאל לזמן
), לכן אין להם מושג של 'אחרי - לפני'. אצלם זה כל הזמן (משמאל לזמן
). הם רואים עבר, הווה ועתיד של כל זרם וזרם בבת-אחת. מביטים לסוף הזרימה בקדמתה - רואים ויודעים את סוף הזרם עוד בטרם היותו. (כרגע תיארתי את החוויה של משהו
שאני טענתי שהוא בלתי נתפס
ו... זה לא נראה לי סותר
)
"
האדם הנברא- יש לו נקודת התחלה ונקודת סיום, לכן יש לו הווה, עבר ועתיד.
הוא אינו יכול להגיע לעתיד מבלי להתקדם דרך ההווה" - אם מניחים מראש בריאה מסיקים שהכל נברא (לא חדש).
"
האדם מוגבל לראות תמיד ואך ורק בנקודת הווה..." - אלא אם זה אדם שמתאר כיצד לפרקונים בלתי נראים חווים זמן משמאלו.