DAMPING FACTOR
- פותח הנושא M AO R
- פורסם בתאריך
DF - DAMPING FACTOR
בעברית: מקדם ריסון.
הוא מחושב כמספר טהור (יחס בין 2 נגדים, למרות שהעומס אינו נגד טהור), כיחס בין ההתנגדות של הרמקול (בד"כ 8 אוהם) חלקי ההתנגדות הפנימית של המגבר במוצא (Ro).
כך שנתון של 40 (רסיבר או מגבר משולב בעל הספק בינוני) אומר שהיחס של 8 אוהם חלקי 0.2 אוהם (התנגדות המוצא של המגבר = 40
עבור מגבר הספק בעל מקדם ריסון של 400, מדובר בנגד של 0.02 אוהם.
נתון זה מחושב בתדר של 1kHz.
https://en.wikipedia.org/wiki/Damping_factor
לערכו של ה-DF יש משמעות גם בסוג כבל הרמקול שתחבר בין הרמקול למגבר.
מגברי שפופרות מגיעים עם נתון DF נמוך (פחות מ-20).
מגברי Class D (הגברה דיגיטאלית) יכולים להגיע גם לערכים של 4000.
מגברי הספק טובים בד"כ נמצאים בין 150 ל-800.
בעברית: מקדם ריסון.
הוא מחושב כמספר טהור (יחס בין 2 נגדים, למרות שהעומס אינו נגד טהור), כיחס בין ההתנגדות של הרמקול (בד"כ 8 אוהם) חלקי ההתנגדות הפנימית של המגבר במוצא (Ro).
כך שנתון של 40 (רסיבר או מגבר משולב בעל הספק בינוני) אומר שהיחס של 8 אוהם חלקי 0.2 אוהם (התנגדות המוצא של המגבר = 40
עבור מגבר הספק בעל מקדם ריסון של 400, מדובר בנגד של 0.02 אוהם.
נתון זה מחושב בתדר של 1kHz.
https://en.wikipedia.org/wiki/Damping_factor
לערכו של ה-DF יש משמעות גם בסוג כבל הרמקול שתחבר בין הרמקול למגבר.
מגברי שפופרות מגיעים עם נתון DF נמוך (פחות מ-20).
מגברי Class D (הגברה דיגיטאלית) יכולים להגיע גם לערכים של 4000.
מגברי הספק טובים בד"כ נמצאים בין 150 ל-800.
יופי של תשובה כהלכה ! כל הכבוד ! ועכשיו שאלות ...
1. מה המשמעות של מקדם ריסון "טוב", גבוה או נמוך ? כיצד בא מקדם הריסון לידי בטוי בהאזנה ? איך/מה שומעים כשמקדם הריסון "טוב" ואיך כשהוא "לא טוב" ?
2. לפי הסבריך לא ניתן לאפיין מראש DF של מגבר מכיוון שזה תלוי בכבל וברמקול. האם נכון ?
3. אם מקדם ריסון נמוך משמע פחות טוב - איך זה מסתדר עם זה שמגברי הספק משובחים מיוצרים עם שפופרות ויש כאלה שטוענים שצליל מגבר שפופרתי עולה עשרות מונים על מגבר טרנזיסטורי ? האם מכאן ניתן ללמוד שבסופו של דבר מדובר בפאקטור "לא אובייקטיבי" כי הכל כפוף לטעמו של המאזין ?
ושוב תודה על תשובתך המפורטת והברורה.
1. מה המשמעות של מקדם ריסון "טוב", גבוה או נמוך ? כיצד בא מקדם הריסון לידי בטוי בהאזנה ? איך/מה שומעים כשמקדם הריסון "טוב" ואיך כשהוא "לא טוב" ?
2. לפי הסבריך לא ניתן לאפיין מראש DF של מגבר מכיוון שזה תלוי בכבל וברמקול. האם נכון ?
3. אם מקדם ריסון נמוך משמע פחות טוב - איך זה מסתדר עם זה שמגברי הספק משובחים מיוצרים עם שפופרות ויש כאלה שטוענים שצליל מגבר שפופרתי עולה עשרות מונים על מגבר טרנזיסטורי ? האם מכאן ניתן ללמוד שבסופו של דבר מדובר בפאקטור "לא אובייקטיבי" כי הכל כפוף לטעמו של המאזין ?
ושוב תודה על תשובתך המפורטת והברורה.
אריאל אריאלי
Member
Damping Factor
מיכאל הביא הסבר מדויק על החישוב הכמותי של ה- DF, מבלי להכנס כרגע איך זה "עובד", אומר רק כי ככל שה-DF גבוה יותר, המגבר מונע את "ההתנהגות העצמית" של הממברנה של הרמקול.
כלומר, לאחר שהמגבר "שלח" זרם בעל צורת אות מסויימת לרמקול ובהנחה שמדובר ברמקול אידאלי, שהממברנה שלו עוקבת במדוייק אחרי האות החשמלי הנמסר לה, עקב האינרציה שלה (מסה ומקדם אלסטיות) הממברנה נוטה להמשיך בתנועתה מעבר למקום שבו היא הייתה אמורה להיות עם הפסקת הזרם החשמלי. ומאחר ויש לה "קפיציות" מסויימת, היא תמשיך בתנועתה קדימה ואחורנ בתנועה מתרסנת. תופעה זו נקראת Ringing (צילצול) כלומר, נוסף צליל שלא היה במקור.
כאשר ה- DF גבוה, המגבר גורם לריסון מהיר של הצילצול.
ועכשיו לענין מגברים שפופרתיים.
יש להבדיל באודיו בין " יפה" לנכון". אודיופילים רבים מעדיפים צליל יפה על צליל נכון. המגבר השפופרתי, בהגדרה, מוציא צליל "יפה" ובהגדרה נוספת (
) לא נכון.
רמת העיוותים של מגבר שפופרתי יכולה להגיע לכדי 1% עד 2% , בעוד שרמת העיוותים של מגבר טרנזיסטורי, קטנה (במגברים טובים) מ- 0.001%!
אבל מה. העיוותים של המגבר השפופרתי הם, בעיקרם, הרמוניות זוגיות שהן, באפיין, נעימות לאוזן.
וזהו מקור הבילבול.
אריאל אריאלי
מיכאל הביא הסבר מדויק על החישוב הכמותי של ה- DF, מבלי להכנס כרגע איך זה "עובד", אומר רק כי ככל שה-DF גבוה יותר, המגבר מונע את "ההתנהגות העצמית" של הממברנה של הרמקול.
כלומר, לאחר שהמגבר "שלח" זרם בעל צורת אות מסויימת לרמקול ובהנחה שמדובר ברמקול אידאלי, שהממברנה שלו עוקבת במדוייק אחרי האות החשמלי הנמסר לה, עקב האינרציה שלה (מסה ומקדם אלסטיות) הממברנה נוטה להמשיך בתנועתה מעבר למקום שבו היא הייתה אמורה להיות עם הפסקת הזרם החשמלי. ומאחר ויש לה "קפיציות" מסויימת, היא תמשיך בתנועתה קדימה ואחורנ בתנועה מתרסנת. תופעה זו נקראת Ringing (צילצול) כלומר, נוסף צליל שלא היה במקור.
כאשר ה- DF גבוה, המגבר גורם לריסון מהיר של הצילצול.
ועכשיו לענין מגברים שפופרתיים.
יש להבדיל באודיו בין " יפה" לנכון". אודיופילים רבים מעדיפים צליל יפה על צליל נכון. המגבר השפופרתי, בהגדרה, מוציא צליל "יפה" ובהגדרה נוספת (
רמת העיוותים של מגבר שפופרתי יכולה להגיע לכדי 1% עד 2% , בעוד שרמת העיוותים של מגבר טרנזיסטורי, קטנה (במגברים טובים) מ- 0.001%!
אבל מה. העיוותים של המגבר השפופרתי הם, בעיקרם, הרמוניות זוגיות שהן, באפיין, נעימות לאוזן.
וזהו מקור הבילבול.
אריאל אריאלי
תיקון קל
תופעת ה-Ringing איננה שכיחה ברמקול וזאת מכמה טעמים:
1. הרמקול הוא למעשה סליל שנע בתוך שטף מגנטי (ממגנט קבוע הקפי וליבה). להתקן זה שהוא למעשה מנוע קווי, וגם גנרטור. מתקיים בו חוק לנץ, שאומר שהרמקול שנדחף ע"י זרם חיצוני (מהמגבר) מייצר מעצם תנועתו, זרם נגדי המשתווה בעוצמתו ומנוגד בכיוונו, לזרם שגרם לתנועתו. זרם זה לתוך התנגדות הכניסה של המגבר (כמעט קצר מבחינת ערכים, עם DF של 400 נניח) הוא מרסן גדול מאוד.
2, גם מבחינת המבנה, רמקול (במיוחד וופר, וכמובן סאב) דוחף ממרנה בתוך טווח שהוא אוויר. וזהו ריסון ויסקוזי בהגדרתו. מה שכמובן חזר יותר בתדרי שמע, מדחיפה של הממברנה עם היד לטובת "בדיקה". זה גם תלוי בסוג התיבה: אטומה, עם פורט או פתוחה.
רעיון ה-DF הנמוך, שלמרות כל אילו, ממברנת הרמקול תעקוב 1:1 אחר אות השמע המוגבר, שיצא מהמקור.
יש לזכור שההתנהגות של האלמנטים השונים משתנה בשל המאפיינים המשתנם (גודל ומשקל הממברנה, עובי הסליל, עוצמת המגנט, והתא האקוסטי שבו הוא מנגן).
3. להזכירנו, שאות שמע הוא בדרך אות שדומה לסינוס ולא לגל מרובע. כך שמה שרואים בסקופ, בבדיקות של "Group Delay" ושל Ringing אינו מייצג התנהגות באות סינוס טהור (בדיקה) או אות שמע שהוא רציף.
תופעת ה-Ringing איננה שכיחה ברמקול וזאת מכמה טעמים:
1. הרמקול הוא למעשה סליל שנע בתוך שטף מגנטי (ממגנט קבוע הקפי וליבה). להתקן זה שהוא למעשה מנוע קווי, וגם גנרטור. מתקיים בו חוק לנץ, שאומר שהרמקול שנדחף ע"י זרם חיצוני (מהמגבר) מייצר מעצם תנועתו, זרם נגדי המשתווה בעוצמתו ומנוגד בכיוונו, לזרם שגרם לתנועתו. זרם זה לתוך התנגדות הכניסה של המגבר (כמעט קצר מבחינת ערכים, עם DF של 400 נניח) הוא מרסן גדול מאוד.
2, גם מבחינת המבנה, רמקול (במיוחד וופר, וכמובן סאב) דוחף ממרנה בתוך טווח שהוא אוויר. וזהו ריסון ויסקוזי בהגדרתו. מה שכמובן חזר יותר בתדרי שמע, מדחיפה של הממברנה עם היד לטובת "בדיקה". זה גם תלוי בסוג התיבה: אטומה, עם פורט או פתוחה.
רעיון ה-DF הנמוך, שלמרות כל אילו, ממברנת הרמקול תעקוב 1:1 אחר אות השמע המוגבר, שיצא מהמקור.
יש לזכור שההתנהגות של האלמנטים השונים משתנה בשל המאפיינים המשתנם (גודל ומשקל הממברנה, עובי הסליל, עוצמת המגנט, והתא האקוסטי שבו הוא מנגן).
3. להזכירנו, שאות שמע הוא בדרך אות שדומה לסינוס ולא לגל מרובע. כך שמה שרואים בסקופ, בבדיקות של "Group Delay" ושל Ringing אינו מייצג התנהגות באות סינוס טהור (בדיקה) או אות שמע שהוא רציף.
אריאל אריאלי
Member
לא מדוייק
נכון שהרמקול מבוסס על סליל הנמצא בשדה מגנטי. אבל, כאן צריך להשלים מה שהחסרת - הסליל מחובר לממברנה המקובעת למסגרת סטאטית באמצעות שני "קפיצים": הקפיץ הפנימי - העכביש והקפיץ החיצוני - טבעת הגומי הקושרת את הממברנה למסגרת.
כאשר מגיע זרם חשמלי לסליל, הסליל מתחיל לנוע בכיוון מסוים ולאורך מהלך מסויים (שני אלו נקבעים עפ"י כיוון הזרם ועוצמתו).
נניח לרגע, כי באפס זמן, הזרם פסק.
הקפיציות של הממברנה תפעיל כוח על הממברנה והיא תתחיל לנוע בתאוצה מסויימת (כח הקפיץ חלקי מסת הממברנה) בכיוון ההפוך לתנועתה הראשונית.
תנועה זו, מניעה גם את הסליל הנמצא בתוך שדה מגנטי, ובדיוק כפי שציינת, על פי חוק לנץ, נוצר בסליל מתח (עדין לא זרם).
אם הסליל אינו מחובר (תיאורטית) למגבר, הרי שהקפיץ ימשיך לנוע ויעבור את נקודת מצב האפס שלו. אולם אז הקפיץ יתחיל "להמתח" לכיוון השני ויתחיל להפעיל תאוצה לכיוון התנועה הראשונית. אבל, עקב הפסדים מכאניים וכוח נוסף שהאוויר מוסיף לקפיץ, התנועה תמשיך הלוך וחזור אולם בהתכנסות לאפס עד עצירה מוחלטת.
תופעה בדיוק, נקראת "צילצול" כלומר תנועתה המחזורית של הממברה (שאגב תהיה בתדירות התהודה העצמית שלה) מוסיפה צליל שלא היה במקור.
אמרתי קודם, כי ההנחה היא שהמגבר היה מנותק מהסליל לאחר מסירת הזרם הראשוני. אבל זה לא נכון. המגבר ממשיך להיות מחובר לסליל ומה שהסליל "רואה" זוהי התנגדות המוצא של המגבר.
ככל שהתנגדות המוצא של המגבר נמוכה יותר, המתח הנוצר בסליל עקב כוח לנץ, יגרום לזרימת זרם דרך התנגדות המוצא ומכפלת הזרם הזה במתח הנוצר הסליל מפתחים "הספק" על פני התנגדות המוצא של המגבר. הספק זה נלקח מהאנרגיה הקינטית שנוצרה ברמקול בתנועתו וע"י כך התנועה שואפת להעצר. ככל שהתנגדות המצא של הרמקול נמוכה יותר, הזרם הנוצר יהיה גדול יותר, ההספק הנלקח מהממברנה גבוה יותר ואז הממברנה תעצר מהר יותר.
זהו, בדיוק עיקרון הריסון! שים לב כי הריסון נעשה ע"י המגבר ולא ע"י הגורמים החיצוניים שמנית.
שבת שלום וחג שמח
אריאל אריאלי
נכון שהרמקול מבוסס על סליל הנמצא בשדה מגנטי. אבל, כאן צריך להשלים מה שהחסרת - הסליל מחובר לממברנה המקובעת למסגרת סטאטית באמצעות שני "קפיצים": הקפיץ הפנימי - העכביש והקפיץ החיצוני - טבעת הגומי הקושרת את הממברנה למסגרת.
כאשר מגיע זרם חשמלי לסליל, הסליל מתחיל לנוע בכיוון מסוים ולאורך מהלך מסויים (שני אלו נקבעים עפ"י כיוון הזרם ועוצמתו).
נניח לרגע, כי באפס זמן, הזרם פסק.
הקפיציות של הממברנה תפעיל כוח על הממברנה והיא תתחיל לנוע בתאוצה מסויימת (כח הקפיץ חלקי מסת הממברנה) בכיוון ההפוך לתנועתה הראשונית.
תנועה זו, מניעה גם את הסליל הנמצא בתוך שדה מגנטי, ובדיוק כפי שציינת, על פי חוק לנץ, נוצר בסליל מתח (עדין לא זרם).
אם הסליל אינו מחובר (תיאורטית) למגבר, הרי שהקפיץ ימשיך לנוע ויעבור את נקודת מצב האפס שלו. אולם אז הקפיץ יתחיל "להמתח" לכיוון השני ויתחיל להפעיל תאוצה לכיוון התנועה הראשונית. אבל, עקב הפסדים מכאניים וכוח נוסף שהאוויר מוסיף לקפיץ, התנועה תמשיך הלוך וחזור אולם בהתכנסות לאפס עד עצירה מוחלטת.
תופעה בדיוק, נקראת "צילצול" כלומר תנועתה המחזורית של הממברה (שאגב תהיה בתדירות התהודה העצמית שלה) מוסיפה צליל שלא היה במקור.
אמרתי קודם, כי ההנחה היא שהמגבר היה מנותק מהסליל לאחר מסירת הזרם הראשוני. אבל זה לא נכון. המגבר ממשיך להיות מחובר לסליל ומה שהסליל "רואה" זוהי התנגדות המוצא של המגבר.
ככל שהתנגדות המוצא של המגבר נמוכה יותר, המתח הנוצר בסליל עקב כוח לנץ, יגרום לזרימת זרם דרך התנגדות המוצא ומכפלת הזרם הזה במתח הנוצר הסליל מפתחים "הספק" על פני התנגדות המוצא של המגבר. הספק זה נלקח מהאנרגיה הקינטית שנוצרה ברמקול בתנועתו וע"י כך התנועה שואפת להעצר. ככל שהתנגדות המצא של הרמקול נמוכה יותר, הזרם הנוצר יהיה גדול יותר, ההספק הנלקח מהממברנה גבוה יותר ואז הממברנה תעצר מהר יותר.
זהו, בדיוק עיקרון הריסון! שים לב כי הריסון נעשה ע"י המגבר ולא ע"י הגורמים החיצוניים שמנית.
שבת שלום וחג שמח
אריאל אריאלי
האמנם?
טבעת הגומי והממרכז האחורי (לא קפיץ!) נועדו להחזיק את הממברנה במרכז הרמקול ולמנוע מהסליל (המלופף על גליל שנע בין 2 קירות מגנט) לזוז לצדדים או ליפול קדימה. הם לא נועדו לשיכוך. אילו היה ניתן להמנע מהם, טוב היה.
מלבד האלמנטים שאתה מציין, יש כמה חשובים שלא צויינו (או צוינו חלקית):
1. הממברנה נעה בטווח אויר וזה משמש כמשכך ויסקוזי (תנועת משטח כנגד מסת אויר שעליו להניע).
2. הפסקת האות (גל מרובע שלא קיים במציאות המוסיקאלית), אינו סוף פסוק. מוצא המגבר בעצם שואף ללא אות בכניסתו להגיע למתח אפס. וזה מניע את המממברנה לחזור לנקודת האפס. גם אז, יש זרם שהמגבר מייצר ע"מ לכפות על הרמקול לחזור לנקודת האפס. זה לא נגרם רק בגלל האלמנטים שצוינו. זה היה נכון אילו אמרת שהרמקול נותק ממוצא המגבר...מה שלא קורה במציאות.
3. הכוח האלקטרו מגנטי שהמגבר מייצר מקים כנגדו כוח נגדי, השווה בעצמתו והפוך במגמתו, הנקרא כוח לנץ. זה כוח השיכוך הכי חזק מהכוחות שצוינו.
4. מעבר לכך, רמקול הוא עומס קומפלקסי (הגבי - סליל, וקיבולי - מסננת) וזה מקשה על המגבר, מעבר להתנגדות הנמוכה יחסית (נתון כ-8 או 4 אוהם, אך בתדרים מסויימים הוא יורד לכדי 1/2 מזה וגם פחות).
5. היכולת של המגבר לשלוט בכל אילו, היא בעזרת DF גבוהה (או נגד יציאה בעל ערך R נמוך מאוד). השפעת ה-DF ניכרת בשליטה על הרמקול, הן בהאזנה והן במדידה.
6. ברם, למרות שלא הגבת להערותי בנושא הכבלים, את כל הטוב הזה (DF נמוך) אנשים פשוט זורקים לפח ע"י חיבור כבל שאינו מתאים, ומנצלים חלק, "רק חלק" מפוטנציאל המע' שלהם. חלקם, כמו חברי בקנדה, ונדמה שגם EB1000 ממשיכים משקיעים עוד ועוד בציוד, בשעה שכבל ב-100$ או פחות, מקלקל בסדר גודל על הצליל ומונע ממנו להגיע למקום שהם היו רוצים אותו...
שלא לדבר על חברה עמידים, שהשקיעו עשרות וגם מאות אלפי $ בציוד ומנצלים ממנו רק חלק (נניח חצי), תחשוב כמה כסף הם הוציא מבלי לקבל עליו תמורה!
חמור ביותר.
בשעה שאנחנו דנים פה על תופעות של איך הרמקול מתנהג במצב של גל מרובע (לא מעשי), תעשיה שלמה מובילה את התחום לכיוון שנוח לה (רווח וקלות ביצור).
הם גם מוסיפים שמן למדורה בצורת אגדות אורבניות שהמציאו, כמו ניקיון הנחושת, כיווניות (תסביר את זה ב-AC,
BI WIRE, טיפול קריוגני, תופעת Skin Effect ומה לא?
נכון, בחלק מהמקרים מדובר בכבל עבה יחסית! קשה להשמה ולמראית עין נראה פחות סביר. ברם, לאחר שהכבל הנכון מחובר, התוצאות מדברות בעד עצמן.
טבעת הגומי והממרכז האחורי (לא קפיץ!) נועדו להחזיק את הממברנה במרכז הרמקול ולמנוע מהסליל (המלופף על גליל שנע בין 2 קירות מגנט) לזוז לצדדים או ליפול קדימה. הם לא נועדו לשיכוך. אילו היה ניתן להמנע מהם, טוב היה.
מלבד האלמנטים שאתה מציין, יש כמה חשובים שלא צויינו (או צוינו חלקית):
1. הממברנה נעה בטווח אויר וזה משמש כמשכך ויסקוזי (תנועת משטח כנגד מסת אויר שעליו להניע).
2. הפסקת האות (גל מרובע שלא קיים במציאות המוסיקאלית), אינו סוף פסוק. מוצא המגבר בעצם שואף ללא אות בכניסתו להגיע למתח אפס. וזה מניע את המממברנה לחזור לנקודת האפס. גם אז, יש זרם שהמגבר מייצר ע"מ לכפות על הרמקול לחזור לנקודת האפס. זה לא נגרם רק בגלל האלמנטים שצוינו. זה היה נכון אילו אמרת שהרמקול נותק ממוצא המגבר...מה שלא קורה במציאות.
3. הכוח האלקטרו מגנטי שהמגבר מייצר מקים כנגדו כוח נגדי, השווה בעצמתו והפוך במגמתו, הנקרא כוח לנץ. זה כוח השיכוך הכי חזק מהכוחות שצוינו.
4. מעבר לכך, רמקול הוא עומס קומפלקסי (הגבי - סליל, וקיבולי - מסננת) וזה מקשה על המגבר, מעבר להתנגדות הנמוכה יחסית (נתון כ-8 או 4 אוהם, אך בתדרים מסויימים הוא יורד לכדי 1/2 מזה וגם פחות).
5. היכולת של המגבר לשלוט בכל אילו, היא בעזרת DF גבוהה (או נגד יציאה בעל ערך R נמוך מאוד). השפעת ה-DF ניכרת בשליטה על הרמקול, הן בהאזנה והן במדידה.
6. ברם, למרות שלא הגבת להערותי בנושא הכבלים, את כל הטוב הזה (DF נמוך) אנשים פשוט זורקים לפח ע"י חיבור כבל שאינו מתאים, ומנצלים חלק, "רק חלק" מפוטנציאל המע' שלהם. חלקם, כמו חברי בקנדה, ונדמה שגם EB1000 ממשיכים משקיעים עוד ועוד בציוד, בשעה שכבל ב-100$ או פחות, מקלקל בסדר גודל על הצליל ומונע ממנו להגיע למקום שהם היו רוצים אותו...
שלא לדבר על חברה עמידים, שהשקיעו עשרות וגם מאות אלפי $ בציוד ומנצלים ממנו רק חלק (נניח חצי), תחשוב כמה כסף הם הוציא מבלי לקבל עליו תמורה!
חמור ביותר.
בשעה שאנחנו דנים פה על תופעות של איך הרמקול מתנהג במצב של גל מרובע (לא מעשי), תעשיה שלמה מובילה את התחום לכיוון שנוח לה (רווח וקלות ביצור).
הם גם מוסיפים שמן למדורה בצורת אגדות אורבניות שהמציאו, כמו ניקיון הנחושת, כיווניות (תסביר את זה ב-AC,
BI WIRE, טיפול קריוגני, תופעת Skin Effect ומה לא?
נכון, בחלק מהמקרים מדובר בכבל עבה יחסית! קשה להשמה ולמראית עין נראה פחות סביר. ברם, לאחר שהכבל הנכון מחובר, התוצאות מדברות בעד עצמן.
ברוך השב, שנה טובה, מועדים לשמחה וגמר חתימה טובה!
אני שמח מאד שחזרת, וכולי תקווה, שהפעם הכל יתנהל בינינו ברוח טובה ובכיף.
דבר אחד מכל הצעותיך שהצעת בעבר כן יישמתי ולא ממש עפ"י הנחיותיך.
פשוט הכפלתי את כבלי הרמקולים, ובמקום זוג אחד של כבלים הנחתי זוג נוסף במקביל.
וכן. חשתי מיד בהבדל באיכות הצליל, למרות שלא מדדתי התנגדויות כפי הסבריך המקיפים.
יתכן שבהמשך הדרך, אשנה שוב את אופי החיבורים, אבל באמת שהופתעתי ומאד לטובה.
לפני מספר ימים, מישהו הראה לי כבל אודיופילי, שעלותו כמה אלפי שקלים לזוג
באורך של 2.5 מ' לכל כבל. זה נראה זוועה ממשית... כבל גלילי מסוכך בעובי של צול!
לא להאמין מה אנשים ממציאים...
ולגבי מה שכתב כאן ידידנו אריאל אריאלי? השאלה היא כמה זמן נמשכת הויברציה,
ועד כמה היא מוחשית ובאמת "מפריעה" לאוזן.
ככל שהתרשמתי מהסבריכם, ההתנהגות של מגברים שופופרתיים מעוותת ולא במעט,
אבל אקשה ואשאל...
א. נניח שתיקח תזמורת ותציב אותה באולם רחב מימדים עם תהודה ניכרת.
ואחרי כן, תציב אותם בפארק, במקום פתוח לחלל האוויר.
בשני המקרים, האקוסטיקה תישמע שונה בתכלית, וזה לפני שאריאל ישקיע בנאמנות
ההקלטה מול התנאים שבשטח.... אז בוא ונתמקד רק בשיח על המקור, ולא על התוצר
שהוא הקלטת המקור. או קיי?
אז את מה משני אלה נעדיף? אולם או פארק?
ב. גם אתה, גם אריאל וגם אני, גדלנו על רדיו שפופרות בילדותנו, ואז, מגבר השפופרות
היה מעפן, וברמקול בכלל לא היה מגנט, אלא היה סליל אלקטרומגנט, שגם סינן
על הדרך את ה-HUM של ספק המתח. אבל מה? התרגלנו ואהבנו.
ועכשיו, יש מגברי שפופרות דחסף, ועכשיו יש רמקולים נפלאים.
אבל אנו חוזרים ו"נהנים" ממכפלות הצליל שיוצר המגבר.
אז מה טוב? מה עדיף? שקוף? טרנזיסטורי? לי נראה שכן.. שהשקופים עדיפים,
ואני מאמין שגם אתה חושב כך... השאלה רק מה חושב אודיופיל "מצוי" לעומתנו...
ואגב, ככל שהרבית לדבר על כבלי רמקולים ורק הזכרת בקיצור את הקיבוליות שבכבלי
האינטרקונקט, מבלי שייחסת לכך חשיבות...
אז היכן אתה ממקם את כל כבלי ה-HDMI החדישים? 2? 2.1? 2.2? ועד כמה באמת
חשובה ההקפדה שם? אשמח להתייחסות - במידה שאתה "שוחה" בתחום.
אני שמח מאד שחזרת, וכולי תקווה, שהפעם הכל יתנהל בינינו ברוח טובה ובכיף.
דבר אחד מכל הצעותיך שהצעת בעבר כן יישמתי ולא ממש עפ"י הנחיותיך.
פשוט הכפלתי את כבלי הרמקולים, ובמקום זוג אחד של כבלים הנחתי זוג נוסף במקביל.
וכן. חשתי מיד בהבדל באיכות הצליל, למרות שלא מדדתי התנגדויות כפי הסבריך המקיפים.
יתכן שבהמשך הדרך, אשנה שוב את אופי החיבורים, אבל באמת שהופתעתי ומאד לטובה.
לפני מספר ימים, מישהו הראה לי כבל אודיופילי, שעלותו כמה אלפי שקלים לזוג
באורך של 2.5 מ' לכל כבל. זה נראה זוועה ממשית... כבל גלילי מסוכך בעובי של צול!
לא להאמין מה אנשים ממציאים...
ולגבי מה שכתב כאן ידידנו אריאל אריאלי? השאלה היא כמה זמן נמשכת הויברציה,
ועד כמה היא מוחשית ובאמת "מפריעה" לאוזן.
ככל שהתרשמתי מהסבריכם, ההתנהגות של מגברים שופופרתיים מעוותת ולא במעט,
אבל אקשה ואשאל...
א. נניח שתיקח תזמורת ותציב אותה באולם רחב מימדים עם תהודה ניכרת.
ואחרי כן, תציב אותם בפארק, במקום פתוח לחלל האוויר.
בשני המקרים, האקוסטיקה תישמע שונה בתכלית, וזה לפני שאריאל ישקיע בנאמנות
ההקלטה מול התנאים שבשטח.... אז בוא ונתמקד רק בשיח על המקור, ולא על התוצר
שהוא הקלטת המקור. או קיי?
אז את מה משני אלה נעדיף? אולם או פארק?
ב. גם אתה, גם אריאל וגם אני, גדלנו על רדיו שפופרות בילדותנו, ואז, מגבר השפופרות
היה מעפן, וברמקול בכלל לא היה מגנט, אלא היה סליל אלקטרומגנט, שגם סינן
על הדרך את ה-HUM של ספק המתח. אבל מה? התרגלנו ואהבנו.
ועכשיו, יש מגברי שפופרות דחסף, ועכשיו יש רמקולים נפלאים.
אבל אנו חוזרים ו"נהנים" ממכפלות הצליל שיוצר המגבר.
אז מה טוב? מה עדיף? שקוף? טרנזיסטורי? לי נראה שכן.. שהשקופים עדיפים,
ואני מאמין שגם אתה חושב כך... השאלה רק מה חושב אודיופיל "מצוי" לעומתנו...
ואגב, ככל שהרבית לדבר על כבלי רמקולים ורק הזכרת בקיצור את הקיבוליות שבכבלי
האינטרקונקט, מבלי שייחסת לכך חשיבות...
אז היכן אתה ממקם את כל כבלי ה-HDMI החדישים? 2? 2.1? 2.2? ועד כמה באמת
חשובה ההקפדה שם? אשמח להתייחסות - במידה שאתה "שוחה" בתחום.
אריאל אריאלי
Member
על איזה שירשור כבלים אתה מדבר?
איזה יופי ! עוד תשובה יפהפיה.
כאמור מדובר בסופו של דבר בטעם אישי שהוא לעתים גם פונקציה של המבנה הפיזיולוגי של אוזן המאזין ובכל מקרה אני בדעה שמה ש"יפה" לאוזן עדיף על מה ש"נכון" לאוזן, בהנחה שאדם מאזין למוסיקה כדי להנות, ולכן גם המושג "רמת העוותים", גם אם הוא מדיד ואובייקטיבי הוא עדיין לא בטוי למה שהמאזין מעדיף. חוץ מזה אינני יודע לאילו עוותים אתה מתכוון, ויש בוודאי כאלה שאוזן האדם כלל אינה מבחינה בהם אלא רק מכשיר המדידה.
ושוב - יופי של תשובה. תודה רבה !
כאמור מדובר בסופו של דבר בטעם אישי שהוא לעתים גם פונקציה של המבנה הפיזיולוגי של אוזן המאזין ובכל מקרה אני בדעה שמה ש"יפה" לאוזן עדיף על מה ש"נכון" לאוזן, בהנחה שאדם מאזין למוסיקה כדי להנות, ולכן גם המושג "רמת העוותים", גם אם הוא מדיד ואובייקטיבי הוא עדיין לא בטוי למה שהמאזין מעדיף. חוץ מזה אינני יודע לאילו עוותים אתה מתכוון, ויש בוודאי כאלה שאוזן האדם כלל אינה מבחינה בהם אלא רק מכשיר המדידה.
ושוב - יופי של תשובה. תודה רבה !
אתה מתפזר הרבה מעבר ל-DF...
יש באודיו 2 אסקולות עיקריות:
1. אומרת שיש לשאוף לצליל הכי קרוב למקור.
2. בהינתן שלא הצליחו להגיע לכך בשלמות, האסקולה השניה אומרת, בוא נייצר צליל נעים לאוזן.
במקרה "1" ברור מאוד למה שואפים. במקרה "2" האוזן שלך ושלי לא בהכרח יכירו באותו צליל כנעים. ממרום שנותי, אני יכול להגיד לך שטעמי אנשים בסאונד משתנים. כך שמה שהיה נעים אתמול כבר פחות נעים מחר.
צר לי, אך קשה לי לקבל שאנשים מתאהבים בצליל שהוא רחוק מהמקור, מכיל שורה ארוכה של מומים כמו עיוותים שלא היו במקור, הגבלה של תחום התדרים, פגיעה בתחום הדינאמי ועוד.
לגבי עיוותים, יש כמה סוגים. הנפוץ שבהם הוא ה-THD או העיוותים ההרמוניים הכוללים. האוזן לא תבחין בד"כ בנתון שהוא נמוך מ-0.5%.
נתונים נפלאים של 0.001% ואף מטה מזה, הם בעיקר להראותך שהיצרן הגיע להישג מכובד, ולא שמישהו שומע אותם. ברם, בחלק מהציוד "הנעים לאוזן" יש עיוותים באחוזים שלמים: מגבר שפופרתי יכול להיות בין 2-5%. ראש של פטיפון כנ"ל. תוסיף את זה של הרמקול והנה לך חגיגה של קרוב ל-10% שאחרים חושבים שזה נשמע נפלא...
כמובן כ"א ישמע מה שטוב לו. לי עיוותים פחות טובים.
יש באודיו 2 אסקולות עיקריות:
1. אומרת שיש לשאוף לצליל הכי קרוב למקור.
2. בהינתן שלא הצליחו להגיע לכך בשלמות, האסקולה השניה אומרת, בוא נייצר צליל נעים לאוזן.
במקרה "1" ברור מאוד למה שואפים. במקרה "2" האוזן שלך ושלי לא בהכרח יכירו באותו צליל כנעים. ממרום שנותי, אני יכול להגיד לך שטעמי אנשים בסאונד משתנים. כך שמה שהיה נעים אתמול כבר פחות נעים מחר.
צר לי, אך קשה לי לקבל שאנשים מתאהבים בצליל שהוא רחוק מהמקור, מכיל שורה ארוכה של מומים כמו עיוותים שלא היו במקור, הגבלה של תחום התדרים, פגיעה בתחום הדינאמי ועוד.
לגבי עיוותים, יש כמה סוגים. הנפוץ שבהם הוא ה-THD או העיוותים ההרמוניים הכוללים. האוזן לא תבחין בד"כ בנתון שהוא נמוך מ-0.5%.
נתונים נפלאים של 0.001% ואף מטה מזה, הם בעיקר להראותך שהיצרן הגיע להישג מכובד, ולא שמישהו שומע אותם. ברם, בחלק מהציוד "הנעים לאוזן" יש עיוותים באחוזים שלמים: מגבר שפופרתי יכול להיות בין 2-5%. ראש של פטיפון כנ"ל. תוסיף את זה של הרמקול והנה לך חגיגה של קרוב ל-10% שאחרים חושבים שזה נשמע נפלא...
כמובן כ"א ישמע מה שטוב לו. לי עיוותים פחות טובים.
תשובות
1. מקדם ריסון טוב נחשב למקדם ריסון בעל ערך גבוהה.
מקדם ריסון גבוהה, שולט יותר טוב ברמקול. הצליל יותר מדויק ויותר נאמן למקור.
על ההמשך ענה לך אריאל אריאלי.
2. DF הוא נתון המסופק ע"י יצרן המגבר (לא תמיד מסופק). זהוא ערך מחושב וגם מדיד. ה-DF תלוי ברמקול אם אינו 8 אוהם. לכבל רמקול יש משמעות מבחינת ערך התנגדותי נמוך ע"מ לשקף את ה-DF על הרמקול. ערך גבוהה יפגע בתכונת ה-DF.
3. מבחינת איך זה נשמע, זהו דבר סוביקטיבי. יש אנשים שמעדיפים צליל שפופרתי, בעוד שיש אנשים שמעדיפים צליל אוטנטי וקרוב ככל שניתן למקור. מניסיון, אני יכול להעיד שכאשר יש מקדם ריסון טוב (גבוהה) ושמים כבל רמקול בעל התנגדות גבוהה יחסית למקדם הריסון, הצליל הופך בעייתי (ערך מקדם הריסון המשולב של מוצא המגבר + הכבל).
4. אישית נהנתי לא פעם מצליל של מגבר שפופרתי, אך לעצמי אני מעדיף מגבר SS עם DF גבוהה וצליל קרוב למקור.
1. מקדם ריסון טוב נחשב למקדם ריסון בעל ערך גבוהה.
מקדם ריסון גבוהה, שולט יותר טוב ברמקול. הצליל יותר מדויק ויותר נאמן למקור.
על ההמשך ענה לך אריאל אריאלי.
2. DF הוא נתון המסופק ע"י יצרן המגבר (לא תמיד מסופק). זהוא ערך מחושב וגם מדיד. ה-DF תלוי ברמקול אם אינו 8 אוהם. לכבל רמקול יש משמעות מבחינת ערך התנגדותי נמוך ע"מ לשקף את ה-DF על הרמקול. ערך גבוהה יפגע בתכונת ה-DF.
3. מבחינת איך זה נשמע, זהו דבר סוביקטיבי. יש אנשים שמעדיפים צליל שפופרתי, בעוד שיש אנשים שמעדיפים צליל אוטנטי וקרוב ככל שניתן למקור. מניסיון, אני יכול להעיד שכאשר יש מקדם ריסון טוב (גבוהה) ושמים כבל רמקול בעל התנגדות גבוהה יחסית למקדם הריסון, הצליל הופך בעייתי (ערך מקדם הריסון המשולב של מוצא המגבר + הכבל).
4. אישית נהנתי לא פעם מצליל של מגבר שפופרתי, אך לעצמי אני מעדיף מגבר SS עם DF גבוהה וצליל קרוב למקור.
שוב תודות ...
ורק עוד הערה ושאלה בעניין הצליל - מה היחס בין DF לבין האקוסטיקה של החלל בו אני מאזין, הרי גם מגבר ורמקולים המתואמים ביניהם למצב אופטימאלי מבחינת מקדם הריסון, ברגע שהצלילים נשמעים בחלל "גרוע" מבחינה אקוסטית, פורח כל היתרון הזה לאוויר ... לא ?
האם יש משמעות לDF בעת האזנה באוזניות ? זה הרי לגמרי עולם אחר מבחינת איכויות ההאזנה ....
ורק עוד הערה ושאלה בעניין הצליל - מה היחס בין DF לבין האקוסטיקה של החלל בו אני מאזין, הרי גם מגבר ורמקולים המתואמים ביניהם למצב אופטימאלי מבחינת מקדם הריסון, ברגע שהצלילים נשמעים בחלל "גרוע" מבחינה אקוסטית, פורח כל היתרון הזה לאוויר ... לא ?
האם יש משמעות לDF בעת האזנה באוזניות ? זה הרי לגמרי עולם אחר מבחינת איכויות ההאזנה ....
אין קשר
מה היחס בין כוח מנוע של רכב (בכ"ס) לאיכות הכביש עליו הרכב נוסע? אין קשר!
<font>באופן כללי הצליל שיתקבל במערכת נתונה, יהיה תלוי בחוליה החלשה ביותר שלה. אם זה האקוסטיקה, הרי שמה הטעם ב-DF משובח? נכון הדבר לא רק למרחב אקוסטי בעייתי, שהרי הוא צריך להיות מותאם לרמקול מבחינת גודלו ואופן ההצבה של הרמקולים בו, אלה גם לסביבה רועשת, התחום הדינמי הכולל של נצילות הרמקול, עוצמת ההגברה וגודל החלל.</font>
באוזניות המצב פחות מהותי. מה גם שלא זכור לי שראיתי מגבר אוזניות מפרט נתון זה. גם קח בחשבון שאוזניות הן בעלות התנגדות גבוהה. החל מ-32 אוהם. הסנהיזר הן 600 אוהם. במקרה זה, היות וה-DF מחושב ל-8 אוהם, הנתון מתגמד 1:75!
איכות ההאזנה באוזניות שונה מזו של רמקולים. נהוג לחשוב שיש ביניהם יחס איכות לטובת מחיר של 1:10. כלומר אוזניה בעלות של 1000$ תשמע טוב כמו רמקול ב-10,000$. בסקלה הזו, יש רמקולים יקרים בהרבה, מהאזניות היקרות ביותר...וגם להיפך.
באופן כללי
מה היחס בין כוח מנוע של רכב (בכ"ס) לאיכות הכביש עליו הרכב נוסע? אין קשר!
<font>באופן כללי הצליל שיתקבל במערכת נתונה, יהיה תלוי בחוליה החלשה ביותר שלה. אם זה האקוסטיקה, הרי שמה הטעם ב-DF משובח? נכון הדבר לא רק למרחב אקוסטי בעייתי, שהרי הוא צריך להיות מותאם לרמקול מבחינת גודלו ואופן ההצבה של הרמקולים בו, אלה גם לסביבה רועשת, התחום הדינמי הכולל של נצילות הרמקול, עוצמת ההגברה וגודל החלל.</font>
באוזניות המצב פחות מהותי. מה גם שלא זכור לי שראיתי מגבר אוזניות מפרט נתון זה. גם קח בחשבון שאוזניות הן בעלות התנגדות גבוהה. החל מ-32 אוהם. הסנהיזר הן 600 אוהם. במקרה זה, היות וה-DF מחושב ל-8 אוהם, הנתון מתגמד 1:75!
איכות ההאזנה באוזניות שונה מזו של רמקולים. נהוג לחשוב שיש ביניהם יחס איכות לטובת מחיר של 1:10. כלומר אוזניה בעלות של 1000$ תשמע טוב כמו רמקול ב-10,000$. בסקלה הזו, יש רמקולים יקרים בהרבה, מהאזניות היקרות ביותר...וגם להיפך.
באופן כללי
אממממ............
תרשה לי לחלוק עליך - לא כמובן בניתוחים המקצועיים שאני לומד ממך בהנאה רבה, אלא בהשוואה בין כוח מנוע של רכב למוצא של המגבר. הרי מדובר במקדם ריסון וזה לדעתי אנלוגי ברכב לבולמי זעזועים ואיכות המתלים. אם מדובר ברכב בעל בולמי זעזועים איכותיים ( DF גבוה ), הרי ככל שהרכב יסע בדרך יותר משובשת כך תקטן השפעתם - ולזה התכוונתי כשכתבתי שמגבר בעל DF גבוה לא יבוא לידי בטוי באיכויותיו אם החלל גרוע מבחינה אקוסטית, ומה שבעצם רציתי לומר בזה הוא, שאם נגיד מייעצים לפלוני לרכוש מגבר איכותי עם DF גבוה יש לציין בפניו בו זמנית שתכונה זו לא תגיע לכלל מצוי מלא אם הוא מאזין בחלל גרוע מבחינה אקוסטית ושיש להשקיע גם באקוסטיקה ולא רק במגבר.
תרשה לי לחלוק עליך - לא כמובן בניתוחים המקצועיים שאני לומד ממך בהנאה רבה, אלא בהשוואה בין כוח מנוע של רכב למוצא של המגבר. הרי מדובר במקדם ריסון וזה לדעתי אנלוגי ברכב לבולמי זעזועים ואיכות המתלים. אם מדובר ברכב בעל בולמי זעזועים איכותיים ( DF גבוה ), הרי ככל שהרכב יסע בדרך יותר משובשת כך תקטן השפעתם - ולזה התכוונתי כשכתבתי שמגבר בעל DF גבוה לא יבוא לידי בטוי באיכויותיו אם החלל גרוע מבחינה אקוסטית, ומה שבעצם רציתי לומר בזה הוא, שאם נגיד מייעצים לפלוני לרכוש מגבר איכותי עם DF גבוה יש לציין בפניו בו זמנית שתכונה זו לא תגיע לכלל מצוי מלא אם הוא מאזין בחלל גרוע מבחינה אקוסטית ושיש להשקיע גם באקוסטיקה ולא רק במגבר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.