אתם מתעלמים פשוט מהעובדה, שבטבע, מעצם מהותו קיימת בעיה שהיא למעשה די מורכבת:
א. בכללי, אצל מרבית בעלי החיים, הזכרים גדולים וחזקים מהנקבות.
ב. מהות הזכרים מטבע בריאתם היא להפיץ ככל שניתן את זרעם. לכן, ככל שיהיו בעלי יכולת שליטה גבוהה יותר (כוח ו/או מעמד), הם ינצלו זאת לטובת הייעוד שעבורו הם "נוצרו". כך הם יכפו את רצונם על האישה וכך חלקם גם ינצל את כוח מעמדו כדי להשיג זאת ממנה [או אף מהן].
ג. אצל בע"ח שונים, הזכר החזק (זכר האלפא) כובש את מקומו במהלך קרב עם רעיו הפחות חזקים ממנו. ואם יופיע זכר צעיר וחזק יותר מזכר האלפא בעדר של אריות, מה הוא יעשה? הוא יכבוש את מעמדו מול האריה השולט, ואז הוא יחסל את הגורים שבלהקה. אכזרי? לא מוסרי? מה? וזאת למה? הנקבות, שתישארנה שכולות, תתייחמנה במהירות, ואז, דור הגורים הבא, שיופיע די מהר, יהיה דור המשך של האריה החדש שהשתלט על העדר, ולא של הליש הקודם.
ד. אז מה נפקא מינה? אצל בני האדם, התפתח במקביל להתפתחותו השכלית חוש שמושתת על מצפון, תרבות ואתיקה. תקראו לזה "מוסריות" או כל כינוי אחר, והעיקר שהבנתם את כוונתי. מסביב לזה, יצרו חוקים ותקנות, אלא שלא תמיד זה "עובד".
מי שהיה אלוף בצבא, וניסה לחפש מעמד בכיר בפוליטיקה, התגלה לפתע כגבר שכפה את מרותו על חיילות ששירתו במחיצתו... כל עברו ה"מפואר/מכוער" נחשף, והוא איבד גם את דרגתו וגם את יכולתו להמשיך ולהתקדם. אז היי. רגע. היכן היו אותן קורבנות לפני אותו רגע? מדוע שתקו שנים על שנים? והלוא האלוף הזה לא היה היחיד. לא בדורו ולא בדורות הקודמים. אחד, שהיה נשיא, (ולפני כן היה מפקד חיל האוויר), יצר סיסמא: "הטובים לטייס; הטובות לטייסים". וגיסו, דיין, היה בכלל ידוע כרב ד(ז)יין. אלוף אחר (עוד בטרם התמנה לאלוף), טבע מונח: "מבצע טוב מקנחים בזיון טוב". אה. וכן. הוא התמנה בהמשך לרמטכ"ל. נראה שזה ממש לא הפריע לו.
אז אני יכול להמשיך ו"לחפור", אבל אני מניח שגם כך הובנתי די הצורך, ואין שום צורך שאמשיך.
לא באתי לכאן כדי לנסות ולהצדיק אף אחד, ואיני מוצא גם טעם לעשות זאת. אבל אם נאמר כאן משפט כמו "לא בטוחה שפשע אי פעם יהפוך לבלתי משתלם", מצאתי לנכון לומר את שאמרתי. לצערי, המשפט הזה היה, נותר וכנראה שגם יוותר נכון. אז כן. מנסים "להמתיק" את הגלולה המרה הזו בסוגי בדיחות שונים. ובמקביל, צץ לו זן של נשים שהחליטו שהן תהיינה הקובעות ===> הפמיניסטיות. ואסיים באנקדוטה: כשעלמה יצאה למפגש עם עלם חן, אמה הזהירה אותה, לבל תיכנע ליצרו של העלם: שלא תאפשר לו להפשיטה ובטח שלא תתמסר ליצריו. וכשהיא חזרה מהמפגש ונחקרה ע"י אמה, איך היה והאם עמדה בהבטחתה, היא אמרה: "מה פתאום?! אני הפשטתי אותו, ואני הנחיתי את אברו לאן שהנחיתי".