הפרק של היום...
עכשיו, תכלס לא אהבתי את הפרק. אני לא סובלת את האקימי המעצבנת הזאת!!! לא ממש נהניתי ממנו, הממ, אולי מגבריאל נהניתי ועכשיו אני פשוט כל כך אוהבת אותה... עכשיו הבנתי מה שתמיד אמרו שבFIN המסר הוא הפוך למסר של כל הסידרה. בכל הסידרה אומרים שצריך לעשות צדק, וצדק זה לא נקמה. בפרק היום זינה הייתה צריכה להישאר מתה כדי שהנשמות יהיו מרוצות וינקמו את נקמתן ועוד זינה בכלל הרגה אותן בטעות והיא הייתה שיכורה. ממש אשמתה... רוב לא יכול היה לחשוב על רעיון יותר טוב שזינה תמות ו
תישאר מתה? כשגם בכל מקרה, אני יודעת שהמטרה שלו הייתה שלא יחזירו אותה לעולם- ותמיד אפשר למצוא דרך להחזיר אותה, אז הוא היה יכול לחשוב על משהו יותר טוב. ממש בנאדם מעצבן.
בניגוד לכל הפרקים ששודרו בערוץ עשר, הפרקים עברו לי מהר מאד. אבל הפרק הזה עבר מאד לאט. הוא היה ארוך יותר מהרגיל, נכון? בקיצור, כל היום היה לי מצב רוח רע. לא ידעתי מה זה, חשבתי שזה אולי בגלל שזה הפרק האחרון, אבל לא... למה שזה יהיה זה? אני הרי יודעת שזינה מתה בפרק הזה, אני יודעת שאחרי הפרק הזה לא יבואו פרקים חדשים- קיבלתי את זה. בסדר. כבר שנה אני בסדר עם זה. חשבתי שאולי דברים אחרים אחראים לזה. התמקמתי מול הטלוויזיה, הפרק מתחיל... ברגע שעולה הכתובית הזאת של Xena the Warrior Princess ואני רואה *ואף* מבינה שזה הסוף, אני מיד מתחילה לפרוץ בבכי. רוב הפרק בכיתי מאשר לא בכיתי. כמו שאמרתי, מהפרק עצמו לא נהניתי- ואני דיי רגילה לזה עם הפרקים האחרונים שהיו. אבל זה לא מנע לי לבכות כמעט בכל רגע אפשרי. לא בכיתי בגלל התוכן של הפרק. בכיתי בגלל שזהו זה. כנראה שלא עיכלתי את זה עד ה
סוף... מכיוון שאני לא מתכוונת ממש לפרט פה על התוכן, אני כן מתכוונת לפרט על גבריאל, שהייתה כל כך מדהימה בפרק, שהיה אפשר להזדהות איתה בקלות... אני בטוחה שיהיו פה דברים שאני אדלג עליהם- הגיוני מאד שמשכחה... אוקי, לפני הכל... זינה שאפילו אחרי ש... כמה חצים פגעו בה? איבדתי את הספירה... היא עדיין הייתה מיומנת להילחם. כולי גאווה. ידעתי שיהרגו אותה מתישהו בתחילת הפרק, לא ממש ידעתי מתי, וציפיתי שזה יהיה יותר אכזרי (תודה על ההתחשבות, רוב) והופתעתי לטובה. איך שראו את החרב באה לראש ו... מסך שחור. בכיתי המון. הפלאשבקים של גבריאל וההתנהגות המוזרה של זינה כלפיה מהפרק הקודם, רק כמה שניות וגבריאל כבר הצליחה לעשות אחד ועוד אחד והבינה שזינה בצרות. היא עדיין הייתה משוכנעת (היא הייתה ככה גם בטרילוגיה, ואי אפשר להאשים אותה בזה) שזינה חיה וקיימת. היא מצאה את הצאקראם עם דם ולא הבינה... איפה זינה? זינה מופתעת גם למצוא אותה שם ביער, ואז הגילוי שזינה מתה... אני חשבתי שזינה ממש
תעניק לגבריאל את הצאקראם, אבל זה לא קרה. אח"כ המפגש עם אקימי, שלא כל כך ריתק אותי... המסע של זינה בחיפוש אחר הגופה של זינה, ולגלות שראשה כרות (ידעתי את זה מראש, אבל לדעתי זה היה לטובה...). מסכנה גבריאל. ואז איך שהיא נלחמה באדישות והביסה את המטומטם הזה שבכלל לא מגיע לו להחזיק בכבוד של זה שהרג את זינה, ונקודה טובה מצד גבריאל- הוא לא היה מצליח להרוג את זינה אם היא לא הייתה רוצה שהוא יהרוג אותה. היה ברור שגבריאל לא תיתן למטומטם הזה את התענוג של "למות בכבוד", פשוט לא מגיע לו. גבריאל הולכת לשם עם הגופה ושורפת אותה. לוקחת את האפר בתוך כד קטן ושחור. אותו "סמוראי" כביכול לא מוכן לתת לגבריאל לברוח מהשפלתו, ומיד בא לנקום. חבל שגבריאל לא הרגה אותו בהתחלה, חבל. כמה דקירות פה ושם...
גבריאל מצליחה להרביץ לו, אבל הוא מצליח לגרום לכד הקטן והשחור להתעופף לו באוויר מספר פעמים ולגרום לגבריאל להחסיר מספר פעימות בדאגה שהעפר התפזר וזינה לא תוכל לחזור לחיים... מה שכן, איך שהיא הרגה אותו, עם הצאקראם היה ממש טוב! כבר בפעם אחת היא הצליחה להשתלט על הצאקראם (או שהיו לה אימונים שלא ראינו?). הסוף קרע אותי, ממש קרע אותי. גם עם כל העניין של צריך נקמה וגם עם העניין שכבר שם הפסקתי כבר לספור את הפעמים שאני רוצה פשוט לקפוץ לתוך מסך הטלוויזיה ולחבק את גבריאל חזק חזק. כשהיא אמרה I don’t care זה בדיוק מה שעלה לי בראש. לא אכפת לי מכל הנשמות האלה, שזינה תחיה! טיפשי, פשוט טיפשי להשאיר אותה בגלל משהו כזה, שגבריאל תפזר כבר את העפר שלה!!! הרגשתי כבר שהסוף קרב, והאמת היא שהייתה בטוחה שזה הסתיים ככה, שזינה נעלמת לה וגבריאל נשארת לבד, מסתכלת על החושך שמשתרר. אבל אז זה המשיך וגבריאל הייתה בספינה... ואז שזינה דיברה איתה והיא אמרה משפטים שזינה אמרה כמו "שמעתי שהם צריכים ילדה עם צאקראם" או "ידעתי שתגידי את זה" בהחלט מראה שזינה לימדה את גבריאל את כל מה שהיא יודעת. וגבריאל נשארה לבד על הספינה.