כן, דודו גם לא חושב על הירושה של לימור, הודיה וסיגל
הוא בכלל לא חושב על ירושות. הוא גם לא חשב על הירושה של סמי כשנתן לו ללכת בתור המודח הראשון... וגם לא חשב על הירושה של סייף כשהתחבר אליו מיד על ההתחלה.
הוא בכלל לא חושב על הודיה כעל שטר ערבות בבנק. הוא גם לא זה שחשב שסיגל הולכת כמו גבר והודיה מתנהלת כמו אישה מוכה. הוא גם לא זה שאמר להודיה כל הזמן שסיגל היא לא בעלה.
רק נטע חושבת על הירושות ולכן הוא קרא לה צייד הירושות.
כולם ציידי הירושות חוץ ממנו. הוא נשמה טובה שדואג לכולם. הוא כולו נופת צופים, הוא כולו חלב ודבש. הוא קורא להם נשרים שעטים על הגופות כשהוא זה שחג מעליהם שוחר לטרף.
אז כן, הוא טקטיקן מעולה. יודע לשלוף כל דקה מהלך שיהרוג מישהו אחר.
אבל מה? הוא אמיתי. באמת הוא אמיתי. ורגיש נורא. ממש רגיש נורא. כשהוא הצמיד אליו את דניאל ונישק אותו בפה, אני ממש בכיתי מרוב התרגשות והקאתי מרוב בחילה. שכחתי איך הוא הזיל דמעות כשסיפר לאיש שבקיר שבגלל אנשים
כמו דניאל הוא שנא את עצמו והפך להומופוב.
אבל דודו הוא חינני. חינני מאין כמוהו. אי אפשר לקחת לו את זה. כשהוא מחייך,
הלבנה ממש זורחת עלינו ומאירה את דרכינו. החינניות שלו מרחיבה לי את הלב.
בזכות טוב ליבו, חזר לי האמון בבני האדם. קם יורש למהטמה גנדי. הוא יביא
שלום עולמי אחרי שיסיים להרוג את כל יושבי העיר והם יורישו לו את כספם, הוא גם יבנה בית יתומים גדול ויקבל פרס נובל לשלום.
