And... we're back
קודם כל - ברכות לכל המשתתפות, ושאפו עצום למרתוניסטיות!!!
ימים מאתגרים עוברים על כוחותיי, עומס עבודה מטורף, כשבמקביל פשוט לא יכולתי יותר לקרוא את עצמי מייבבת על כמה שקשה לי לנסות להתגבר על הפציעה הזאת.
לפני כשלושה חודשים הפיזיו הודיע לי שאני צריכה להירשם לחצי מרתון. זה היה חודש לתוך ניסיונות החזרה, רצתי בסביבות 10 ק"מ על כאב בלתי פוסק. הבנתי שהוא צודק וזה יחייב אותי לאימונים, ובמקביל זה נראה לי מטורף ובלתי מושג. איכשהו יצא בסוף שמצאתי את עצמי רשומה גם לת"א וגם לירושלים (סיפור ארוך...). הכאב עדיין היה נוכח חלק מהזמן ובשלב מסוים הבנתי שאני פשוט לא רוצה להיות אחראית יותר לתוכנית האימונים שלי. החלטתי לעשות אאוטסורסינג ולהעביר את השרביט לידיה של מאמנת. ובעוד שזה מאוד מפריע לי לעשות מה בראש שלי, זה בדיוק מה שהייתי צריכה כדי להקל על עצמי את ה'חזרה מפציעה' הזאת שנמשכת נצח.
לפני תל אביב הצלחתי לחלות ועוד שבוע אחר שבוע, כולל להעלות חום יומיים לפני - מאורע די נדיר שאני מאמינה שלא היה מקרי. זה פשוט היה סטרס גדול מדי.
ולירושלים הרגשתי הכי לא מוכנה בעולם. לא באמת עשיתי אימוני עליות, לא באמת רצתי ארוכות כמו שצריך, הייתי אחרי שבועיים של מחלה, הרגשתי כמו סמרטוט, הרגליים היו גמורות והריצות מזעזעות, וכדי לשים את הדובדבן על הקצפת ביום ראשון הברך שלי התחילה שוב לצעוק עליי ולא נדמה עד שישי בבוקר כולל. ובכל זאת, עם הרבה תמיכה ועידוד, הפעלתי טייס אוטומטי והתייצבתי על קו הזינוק, אחרי רצף חיבוקים ארוך (זה מה שקורה כשלא משתתפים במירוצים 9 חודשים ולא רצים בחברה חצי שנה... לא הספקתי חימום אבל היה אחלה אינטרוול-חיבוק).
ולא יאומן, אבל היה לי מדהים. קודם כל, כל מה שאומרים על המירוץ הזה נכון. האווירה, הארגון, המסלול. לכתחילה הריצה הזאת הוגדרה כאימון. בפועל, הצלחתי סוג של לשחרר את עצמי מהשעון, רצתי איך שהרגיש לי נוח, ורוב הזמן נהניתי עד נהניתי מאוד (חוץ מהשטות הזאת של כובשי קטמון. שמישהו יעשה עם זה משהו!) שלא לומר זכיתי לריצת נשמה נפלאה. באמת גאה בעצמי שהחזקתי את כל הדרך בריצה - אבן דרך מנטאלית חשובה.
היה כל כך כיף לראות את נשות הפורום ובכלל להרגיש שוב חלק מהקהילה. חזרתי מפוצצת אדרנלין ושמחה עד מאוד. אני יודעת שעוד לא נגמרה ההתמודדות הזאת, אבל היום אני מרגישה הרבה יותר מסוגלת לה. ותודה לכל מי שליוותה אותי מאחורי הקלעים ותמכה גם כשלא כתבתי!
זהו, מבחינתי - היום באמת חזרתי סוף סוף לרוץ.
