מדהימה
ושוב ריגשת אותי עד דמעות
מה יהיה, בשבוע האחרון אני מוצאת את עצמי מתרגשת איתך ובשבילך, ממש עד כדי דמעות שוב ושוב.
פעם אחת כשהתקשרתי משדה התעופה בפרנקפורט ושמעתי את ההתרגשות הטובה והמתח שבקולך, פעם שנייה כששמעתי אותך מיד אחרי המרתון, מרחפת מרוב אושר ועוד פעם עכשיו...
עשית דרך מדהימה, ואני כל כך שמחה בשבילך שזכית להנות עד הסוף ולקצור את פירות העבודה הקשה.
וגם, כמו שאמרתי לך כבר בטלפון: תודה ששיתפת. ובמיוחד כשבחרת להתחיל את סיפור הנצחון הזה שלך מהימים הקודרים של הפציעה הקשה. מהשיקום הארוך, מההתחלה של 200 מטר ריצה ומשם התקדמות עקב בצד אגודל.
לא מעטות מהקוראות כאן מתמודדות עם פציעה כזו או אחרת. ומי כמוך יודעת כמה שבימים הכי קודרים של הפציעה, סיפור כמו שלך יכול לעודד כל כך. ולהוות את האור בקצה המנהרה.
תודה