כלב

[KallaGLP]

נגיד אפילו שאין הקפדה על שחרור כלבים.

אבל קשה לי להאמין שהבעלים פשוט פותחים את הדלת ונותנים לכלבים לצאת ללא השגחה לחצר, להשאיר שם את הצרכים שלהם ולחזור הביתה, אם בכלל, מתי שבא להם. גם לא הייתי רוצה לגור בבניין כזה, כי רמת הלכלוך והבטיחות בו לא תהיה משהו, בלשון המעטה.

 

[תמי יונועה]

תחשוב איפה אתה עומד להיות בעוד 12-16 שנים

ואם עד אז תוכל להיות מחוייב לכלב...

 

[Fellowship]

למעלה מעשור קדימה קצת גדול עלי לתכנן בהיבט זה, אבל

אין שום כוונה למשהו קצר מועד, אחרת זה לא הוגן כלפי אף אחד.

 

[פולי התוכי]

אתה חייב לתכנן קדימה, עד הסוף.

הייתי אומר שחוק מרפי אומר שהכלבים הגרועים גם חיים הכי הרבה, אבל זה לא תמיד נכון...
קח בחשבון שהשנים האחרונות של הכלב הן הכי קשות, ושם אתה צריך את מלוא תשומת הלב והחמלה.
משמעויות ארוכות טווח לכל כלב:
תכנון חופשות, מקומות דיור עתידיים, הוצאות כספיות.
במידה ויצוצו בעיות התנהגות:
עוד כסף לאילוף, הגבלה במקומות אליהם תלך, פחות חופשיות להביא אורחים הביתה בעיקר עם ילדים, ועוד...

 

[Fellowship]

 

[תמי יונועה]

כלב זה הכי כיף בעולם

אבל אתה צריך להיות מוכן להתחייב...
כלב גורם לזה שמאבדים את הספונטניות, אי אפשר להחליט שבוע לפני קריסמס שבא לצאת לחופש כי כל הפנסיונים מלאים...
זה אומר שנסיעה לישראל של שבועיים עולה עוד 1,000$ בשביל ביביסיטר לכלב.

וטרינר זה יקר, אילוף זה יקר, ההתחלה והסוף של החיים של הכלב זה יקר... בין שני כלבים הוצאנו בשנה אחת 10K, על הזקנה שבנתיים פרשה לעולם יותר טוב ועל הגור החדש שהבאנו...

והכי גרוע, גם במינוס 15 פרהנייט, צריך להוציא את הכלב 3 פעמים ביום, מתוכן לפחות פעם אחת לריצה

אבל זה כיף גדול...

 

[Fellowship]

 

[KallaGLP]

לא כל כלב זקוק לריצה.

בגלל זה חשוב מאוד להתאים את אופי הכלב למשפחה. אם הם משפחה ספורטיבית - נפלא, שיקחו כלב שאוהב וצריך להוציא אנרגיות בריצה ובפעילות אינטנסיבית אחרת. אבל אם הם משפחה פחות ספורטיבית - עדיף לבחור בכלב רגוע שמסתפק ברביצה, הליכה וקצת משחק בגינת כלבים. כמובן שגם בכלב כזה צריך להשקיע בחינוך ואילוף ולתת לו הרבה אהבה ותשומת לב, אך האינטנסיביות שבגידול כלב רגוע היא הרבה יותר נמוכה.

 

[danakama10]

איבוד הספונטניות

זו בדיוק הסיבה שאנחנו מחכים עם כלב, למרות שכולנו ממש ממש רוצים.
אגב, אם לוקחים כלב קטנטן, לפחות חלק מהמגבלות אינן מתקיימות. אפשר לקחת אותו גם לקבינת המטוס, לפחות בטיסות קצרות יחסית, אפשר ללמד אותם לעשות צרכים על פד בבית למקרי מזג אויר קיצוניים, הם יכולים להשתמש בדוגי דור קטן, ועוד נקודה חשובה, דבר שאמנם לא הזכרת, גם במקרים של נשיכה בלתי צפויה, הנזק אינו קריטי.

 

[Fellowship]

כלב כזה לא צריך לצאת בתדירות גבוהה החוצה? או שעדיין צריך?

 

[תמי יונועה]

גם כלב כזה צריך לצאת, אלא אם לא אכפת לך מצרכים בבית

בשלב הגמילה מהצרכים צריך להוציא את הגור בערך כל שעתיים ... אחר כך, כשהוא בוגר צריך להוציא אותו 3 פעמים ביום. גם כלבים קטנים צריכים להוציא מרץ, וצריך לחשוף אותם לעולם ולחברת כלבים אחרים, אחרת יהיה לך כלב פחדן, ופחד מתורגם לאגרסיביות ולבעיות התנהגות אחרות. יש חלון הזדמנויות בין גיל 10 שבועות שבו לוקחים את הגור לגיל 16 שבועות בערך, שאז הוא קולט וסופג הכי טוב נסיונות חדשים, בשלב הזה צריך להיות בחוץ כמה שיותר, לנסוע באוטו, רכבת, להיות ליד כבישים סואנים, לתת לאנשים מכל הצבעים הגילאים והמינים ללטף אותו... אם תשקיע בתקופה הזאת הכלב יהיה יותר בריא בנפשו.

 

[Fellowship]

תודה

 

[Fellowship]

תודה

 

[danakama10]

צודקת תמי יונועה לגבי תקופת ה- puppyhood

כשמדובר בכלב בוגר, אפשר לטייל איתו 3 פעמים ביום. אבל, כל כלב צריך חברה, ואם באופן קבוע הבית ריק שעות ארוכות, כדאי או לשקול אם לקחת כלב, או לדאוג לדוג ווקר. לעיתים גם לאמץ שני כלבים עשוי לעזור.
אפשר לאמן כלבים לעשות את הצרכים גם בבית על פדים מיוחדים. זה נוח למזג אויר סוער, ואם הכלב נשאר לבד מדי פעם ליותר מדי שעות. זה הכי נוח עם כלבים קטנים.
הפתרון של דוגי דור לא רלוונטי אלייך כי הבית לא שלך, ואין לך חצר פרטית.

אתה צריך להביא בחשבון שלגדל גור זה המון עבודה. זה אומר לילות ללא שינה רציפה, בשבועות הראשונים צריך לתכנן להיות עם הכלב בבית כל או כמעט כל הזמן, אסור לתת לכלב ללכת בחוץ עד גיל 16 שבועות (עלולים לחטוף מחלות), וזה בעיה, כי זה בדיוק החלון בו הם פתוחים לסוציאליזציה. לכן צריך לתכנן היטב איך עושים להם סוציאליזציה, וזה מצריך הרבה זמן ומאמץ.

אם אף פעם לא גידלת כלבים, ובכלל אתה נשמע קצת קלולס (תכננת לפתוח את הדלת ולתת לכלב לצאת לבד), אני הייתי ממליצה לשקול לקחת כלב צעיר/בוגר, לא גור. כלב שכבר מחונך לצרכים (חינוך לצרכים זה הקושי העיקרי עם גורים, וזה קושי רציני), רואים את האופי שלו, אולי הוא עבר כבר אילוף כלשהו, לא כבולים איתו לבית בשבועות הראשונים. הבעיה העיקרית היא למצוא כלב כזה שברור שהרקע שלו טוב, שהוא היה עם האמא והאחים לפחות עד גיל 8 שבועות, ואחרי זה גדל אצל משפחה אוהבת שעשתה לו סוציאליזציה והתייחסה אליו יפה. אם תחפש בכל מיני שלטרים, תחפש מקרים שכלב שנמסר כי הבעלים מת, או שנולד תינוק במשפחה, או שחייבים לעבור ארץ או לעשות downsize והם לא מוצאים מקום שמסכים לכלבים. בקיצור, כלב שיודעים מה הסיפור שלו.
עדיף גם לחפש כלבים דרך אגודות שונות ולא ישירות מהשלטר, כי האגודות האלו בדר"כ שמות את הכלבים האלו ב- foster, והאנשים שמטפלים בכלב יכולים להתרשם מהאופי שלו ולספר אם יש משהו בעייתי.

 

[debby12]

הפוך גוטה, הפוך....

למיטב ידיעתי כמה שהכלב יותר קטן ככה יש לו שלפוחית יותר קטנה והוא יכול "להחזיק" פחות זמן בין כל עשיית צרכים

הכלבה שלנו היא סוסה מתוקה מגזע רועים פירנאי (Great Pyerenees) והיא למשל, יכולה להחזיק 12 שעות בלי בעייה. אפילו צריך להתעקש להוציא אותה כי לא בא לה...

 

[ilanvag]

איך היא מתנהגת עם זרים, ילדים, כלבים אחרים?

יש לי ניסיון רק עם שני כלבים מהסוג הזה, שניהם היו בישראל (אחד מהם היה שייך לווטרינר שלנו בישראל), ושניהם היו די מסוכנים -- הבעלים (גם הווטרינר של הגולדנית) פחדו לתת לזרים להתקרב אליהם...
&nbsp
סתם מסקרן אותי, כי אני בדיוק כמו תמי -- כלב צריך להיות בגודל של כלב ובמשקל מינימלי של 30-35 ק"ג, ורצוי כמה שיותר גדול (גולדן או לברדור זה בסדר מבחינת מינימום גודל, ברניז עוד יותר טוב, וכן הלאה). הכלב של פלושיפ נכנס אצלי לקטגוריית "חתול" (או "כלבתול") -- צעצוע קטן ונחמד, יש כמה כאלה לחברים שלנו, אבל זה לא באמת "כלב".
&nbsp
רועה פירנאי תמיד סיקרן אותי, אבל גם די מפחיד לאור הניסיון הקודם שלי איתם.

 

[debby12]

סנואי - כפרעליה...

עכשיו אני רואה ששגיתי בשם העברי ובעברית הגזע נקרא "כלב הרים פירנאי", לא רועים.

בבית היא כלבה מאוד רגועה. חבר שלנו קורא לה The Zen Dog. מה שכן יש לה נטייה לנבוח בטירוף לעבר כל רכב, אדם, חיה, סנאי שחולף בחוץ

אבל היא עצמה פחדנית איומה. פעם נכנס אלינו הביתה איזה טכנאי מזגנים חובב חיות ויש "זיהה" עם מי יש לו עסק. היא נבחה כשהוא צלצל בפעמון, ואז אחרי שהוא נכנס היא רצה להתחבא בחדר שלה. הוא צחק שאלה נביחות מסוג "Mommy, save me!"

עם הילדות שלי אני מרגישה בטוחה לגמרי - היא לא תתקיף אותן. היא נובחת בטירוף כשמישהו מתקרב לדלת מבחוץ - וזה דווקא משמח אותי כשהיא לבד איתן.

עם כלבים אחרים - ככה ככה. לפעמים היא נחמדה ולפעמים מתחילה לנהום. היא אף פעם לא התקיפה כלב אחר - נהמות זה הכי גרוע שהגענו אליו.

לבן זוגי יש סיפור שפעם הוא יצא לטייל איתה וכלב אחר, קטן ממנה (טוב נו, רוב הכלבים קטנים ממנה) התנפל עליה בנביחות מטורפות. והיא דווקא רצתה לשחק איתו. ניסתה שוב ושוב - והוא בשלו - נביחות התקפה וכו'. בסוף נמאס לה, והיא נעמדה על הרגליים האחוריות כמו דב גריזלי (היא יכולה, עם הכפות, להגיע לגובה של בן אדם בוגר ככה...) והתחילה להשמיע נהמות שהוא טוען שבחיים לא שמע. הנבחן/התקפן קיפל את זנבו בין רגליו וברח לו.

באופן כללי היא כלבה "שרוטה". היא הגיע אלינו ממקלט בקנטאקי שבו מרבים להמית את החיות כי אין מקום. ולדעתי בעליה הקודמים התעלל בה. היא מפחדת מאוד מאוד ממשאיות, וואנים ואוטובוסים של בית ספר. ובאופן כללי תמיד רוצה כבר ללכת הביתה.

יש לנו גם חתולים קטנים והיא מקסימה אליהם - מלקקת להם את הישבן על בסיס קבוע וחושבת שהם הגורים שלה....

הנה כמה תמונות

 

[תמי יונועה]

גם אצלנו כלבים קנטנטים מתנפלים על הענק

לפעמים הוא מסתכל עלי ולא מבין למה הם מתקיפים אותו... עם השיצו של השכנה שלי הוא מסתדר נפלא, והם נורא אוהבים לשחק יחד, אבל שיצויים אחרים בד"כ תוקפים אותו.

 

[iris mom of two]

יפהפיה

היא חמודונת.

 

[KallaGLP]

מקסימה. דומה מאוד במראה לכלב שלי.

הוא גם כלב הרים פירנאי, אם כי לא לגמרי טהור גזע.