עד עצם היום הזה והמעשה בשתי אחיות
בקיצור, נהניתי מהפרק.
לגבי הדמויות, הדרך בה אנה מעודדת את אלסה מאז הזכירה לי את הדרך בה בל מעודדת את רמפליצקין. היא גם פחות היפראקטיבית מבסרט אף על פי שזו עדיין קפיצת דרך עצומה מאנה שחיה את כל חייה סגורה בארמון. סוואן והוק התקדמו שלב במערכת היחסים שלהם – עכשיו מגיע השלב שבו צריך יותר מאהבה כדי שמערכת היחסים תתניע אלא גם חשיבה איך מערכת היחסים תעבוד. רג'ינה הייתה מצוינת. האם רק אני הרגשתי שהדמעה הייתה אפקט ולא אמיתית? רג'ינה לא מצטיירת לי כאחת שבוכה אלא באמת יותר אחת שמעווה את פיה בהבעה דמויית בולדוג רעבתני. לגבי העלמה מריאן, אין מה לומר, אישה אמיצה. לקרוא למכשפה רבת עוצמה מפלצת כשהיא חופשיה להרוג אותה צריך מידה לא מבוטלת של אומץ (או טיפשות...-) מילא הסצנה בינה לבין רג'ינה בעבר אבל הייתי מצפה ממריאן לנקוט במידת הזהירות עם רג'ינה בהווה. אני מניח שזו הסיבה שרובין הוד התאהב בה מכלתחילה וזו הסיבה שנמשך לרג'ינה – הדימיון שלה לעלמה מריאן. סידני שב במלוא רכיכיותו. האם לא ברור לך שהאינטרס שלך הוא לשמור על העלמה מריאן בחיים? טוב, לא כל הג'ינים הם סיירוס.
לסיום, העונה הם הוסיפו פקטור חדש לקסם: אם בעל הכוחות נכנס לסערת רגשות, הוא מאבד את השליטה בכוחותיו. רואים את זה גם אצל רג'ינה כשהיא מנפצת את המראה מבלי להתכוון לזה. מעניין איך תראה ההתפרצות הזו אצל אמה... לגבי הקרב עם איש השלג, ברור שלא משתמשים בהתקפת אור על יצור קרח, אמה, אלא באש.... מה קרה לכל השיעורים אצל רג'ינה בהטלת כדורי אש למתחילים?