בחגים האלה, אני מרגישה שאני חוזרת מחירות לעבדות
בשנים האחרונות אני ממש לא אוהבת את החגים.
הם מרגישים לי כמו נטל, עונש.
גם להכין, גם לארח, גם לסדר ולנקות לפני ואחרי, גם להרגיש תמיד לא בסדר עם מי שלא הגעתי אליו (המשפחה של בעלי שכבר מאיימים בפרצופים פולניים, למרות שהם לא מהתפוצה...)
לי יש משפחה קטנה ומאז שאמי לא עושה את החגים אצלה, כבר כמה שנים, שאחותי ואני מתחלקות בארוח בחגים.
הבנים שלי תמיד איתי. עכשיו אביהם לא בין החיים, אבל גם כשהיה, הם היו תמיד איתי מבחירתם (ילדים גדולים).
הילדים של בן הזוג בשנים האחרונות בד"כ איתנו. אמא שלהם לא חוגגת באופן מיוחד בחגים, ולכן הם מגיעים אלינו (גם הם גדולים כבר).
גם לילדים שלו וגם לשלי, אין "בעיית" כשרות, אז באופן כללי אין בעיה (חוץ מ"בעיית" הצמחונות שלהם...).
השנה אני מבריזה, טסה לצפון איטליה למשך החג. הילדים שלי יחגגו עם אחותי, הילדים שלו מן הסתם יחגגו עם משפחתו של בעלי.
הילדים של בן זוגך אמורים להגיע רק לערב החג, או לכל ימי החג?
אם רק לערב החג, אז הם "יסבלו" ערב אחד בלי פיתות. באמת שלא יקרה להם כלום. מקסימום ילמדו לכבד את השונה מהם.
אם לכל החג, אולי קצת בעייתי, אבל גם - אם מגיעים אליכם, ואתם שומרים - גם הם ישמרו.
אני הייתי עושה את ערב החג משותף ביחד.
אני לא בעד פיצול.
חג שמח לכולם
