אם כבר פתחתם את הנושא, אשמח לדעות
ליל הסדר בפתח ואני בדכאון, לא פחות מזה.
ואתן רקע והסבר...
בקיץ האחרון התחתנו, בעיצומו של צוק איתן
אישי היקר גוייס בצו 8 שלושה שבועות לפני... כן כן, באמצע מלחמה כשהחתן בחברון.
יומיים לפני החתונה שוחרר, יומיים אחרי חזר לעוד שבועיים וחצי
תקופה לא קלה
אמא שלו בדיוק אז מחליטה שהיא נעלבת ממשהו
הרי יש חתונה והחתן שבדיוק בחברון, לא מספיק מתעניין ועסוק בה
והיא כל כך נעלבת, שהיא מודיעה שהיא לא באה לחתונה !
החתן היקר מתבקשת כמה ימים לפני החתונה לפנות חייל שלו שנפצע למיון, עושה מאמץ ובדרך חזרה לבסיס עובר אצל ההורים שלו, כדי לנסות להבין על מה ולמה נעלבה... אבל לא עוזר כלום, גם לא לראות שבנה מגיע עם מדים ומותש והיא לחתונה לא מגיעה.
מאז עברו 7 חודשים, בהם לא רק שהיא לא דיברה איתנו, לא הוזמנו אליהם בשום הזדמנות והיא היתה עסוקה בלהפיץ מילות 'אהבה' עלינו לכל מי שהיה מוכן לשמוע, כולל שהבן שלה מת מבחינתה. והכל למה? כי לא מספיק ירדנו על ברכינו והתחננו שתבוא.
לא עזר כמה אבא שלו ניסה להרגיע ולרכך, ולא משנה שהאחים ניסו, לא משנה שהתנצלנו (אמא של החתן לא מכבדת אותו מתחת לחופה והוא צריך לבקש ממנה סליחה. מי ביקש משפחה מרוקאית ולא קיבל?!)
לפני שבועיים עשו מאמץ אדיר לסולחה
ובסוף ובגלל שהאיש שלי חגג יומולדת 40, היא הסכימה לסלוח (תודה כבר אמרתי?)
אני שבאה ממשפחה קצת אחרת ולא מכירה התנהגויות כאלה (אצלהם זה בשגרה. כל שנה היא לא מדברת עם ילד אחר) מתקשה לעשות את הסוויץ כאילו לא קרה כלום.
ובכל זאת, הגענו אליהם לשבת. הם דתיים ובעלי שומר שבת, מה שאומר שאני תקועה שם לכל השבת.
אבל בסדר, גמרתי בקבוק של רסקיו ושרדתי את זה.
 
ועכשיו לנושא שעל הפרק ולשאלה
הגענו לליל הסדר
שנה שעברה היינו כל אחד עם הילדים שלו, אז התפצלנו
השנה זה רק אנחנו בלי ילדים
אבא שלו הזמין אותנו לליל הסדר אצלהם, ההזמנה אושרה ע"י האמא
בעלי כל כך התרגש שאחרי כל חודשי הנתק הזמינו אותנו, שהסכים בלי לשאול אותי
וגם אצלהם זה נורא חשוב... הבן הבכור במשפחה מרוקאית, עושה כל ליל סדר לצד אביו.
אבל כמעט הרגתי אותו שלא שאל אותי לפני שאישר
ליל סדר אצל משפחה דתית... ארוחה שלא נגמרת עם בונוס של לילה נוסף
ואם זה לא מספיק, לארוחה מגיעה אחותו שלא מדברת עם אף אחד מהאחים. פגשתי אותה פעם אחת והיא ובעלה התייחסו אלינו כמו אל אויר.
ואני לא מסוגלת ללכת. אני לא מבית דתי, אבל ארוחת חג עושים עם אנשים שאוהבים אותך ורוצים בקרבתך
ופה יש משפחה שחצי לא מדבר עם החצי השני, אצל אישה ששבעה חודשים היתה עסוקה בלקלל אותי
בעלי אומר שהוא יבין אם לא אבוא, אבל שהוא חייב כי הבטיח לאבא שלו (ואבא שלו איש יקר! אני מודה)
 
מצד אחד לא מסוגלת לעבור את הסיוט הזה
אני ממש מבוהלת מהמחשבה על זה, זה ממש מוריד אותי נפשית.
מצד שני, כואב לי לשלוח את בעלי לבד. זה לא שלו קל עם המצב. וזה גם לתת לאמא שלו ניצחון (מתה להוכיח שאני לא אישה טובה)
אפשרות נוספת... לעשות ליל סדר עם משפחתי ולהגיע למחרת לארוחת חג אצלהם (אני כן נוסעת בשבת)
מה הייתם עושים?!
 
<וסליחה על האורך ותודה למי שהגיע עד פה>
