הביקורות שאני שמעתי:
* הסרטים מיושנים ולא צולחים את מבחן הזמן
* היצ'קוק הוא כמו קוסם גרוע, כזה שאתה יכול לזהות את הטריק שהוא משתמש בו כדי לעבוד עליך (ביקורת הזויה, שאולי נכונה רק מבחינת אפקטים, שהיום נראים לנו משונים, וגם זה לא תמיד נכון - האנשים האלה יופתעו למשל לקרוא בספר "היצ'קוק/טריפו" איך היצ'קוק צילם את הסצינה שבה הבלש נופל אחורה במדרגות ב"פסיכו")
* הסרטים מלאכותיים מדי, מלודרמטיים מדי וקיטשיים מדי - אבל היצ'קוק ידע היטב מה הוא עושה, הוא לחלוטין מודע לכך שעלילות הסרטים שלו מופרכות, ויש לו תיאוריות שלמות לגבי זה. והוא עשה שימוש מאוד מושכל ומכוון בקיטש, הוא לקח דברים שהם במודע נחשבים ל"קיטש" והפך אותם לסיוט שמאיים על הבורגנות השבעה והקיטשית בעצמה (קצת כמו שדייויד לינץ' עשה, עשרות שנים אחרי היצ'קוק).
ואתה יודע, יש גם את האנשים האלה שלא יכולים לסבול סרטים ישנים.
ואני תמיד מגלה שהמושגים שלי ושלהם למילה "ישנים" הם שונים כל כך
אחרי שראיתי סרטים אילמים סובייטיים משנות ה-20, וסרטים צרפתיים מסוף המאה ה-19, וסרטים יפניים משנות ה-30 או סוף שנות ה-20, אז וואלה, סרטים של היצ'קוק משנות ה-60 נראים לי חדשים לגמרי
ושלא לדבר על אנשים שמבחינתם סרט משנות ה-80 או אפילו ה-90 נחשב ישן בעיניהם...אותם בכלל אני לא מצליח להבין. כאילו שמאז שנות ה-90 הקולנוע האמריקאי הצליח להמציא משהו שיתקרב במידת הרעננות שלו ל-"כלבי אשמורת" (1992), וכאילו שיש סרט צרפתי מרענן יותר מהסרטים שגודאר עשה בסוף שנות החמישים והשישים, שנראים גם היום כמו שיא המגניבות והרעננות בעיניי.
מסכים כמובן במאה אחוז לגבי השורה האחרונה שלך.
