התחלתי אבל אין לי שום כוונה לסיים!

[Dam Right]

ומחוננת, כמובן!

איך שכחתי מהספר שנפתח בשלהי ינואר בתרועת התרגשות גועשת ונסגר לפני שבוע בקול ענות חלושה? העיקר שהוא פינה לי מקום לבת העשן והעצם שרק הולך ומשתבח. חלופה *הרבה* יותר טובה.
אבל עזבו שהסוף שלי עם מחוננת היה נורא. ההתחלה היתה גרועה לא פחות - התחלתי לקרוא אותו בבית חולים

כנראה שלעולם לא ילך לי עם הספר הזה, אבל אולי יום יבוא ואתן לו הזדמנות נוספת. רק כי אני מרגיש שזו עדיין לא היתה המילה האחרונה, בטח לא בעמוד 97.

 

[frizzly]

כמה כאלה

The Magician - פשוט אין פה סיפור. שיעמום מוחלט.
סדרת shifters למרות שיש סיכוי שאחזור אליה. ההתחלה הייתה טובה ונהיה מעיק בספר השלישי בערך
סדרת study גם נטשתי רק בשלישי אבל השניים הראשונים היו רעים. לא ממש יודעת למה המשכתי עד השלישי
אניטה - שמעתי באודיו עד ספר 9 ונטשתי. אבל בזמן האחרון חסר לי אודיו, אז אולי אדלג על 9 ואחזור ל10

 

[רונן שפירא1]

האת היא שסיימתי את THE BLADE ITSELF

ועברתי לספר השני, ודי מאוכזב..
זה אמנם כתוב טוב וברצף, בניגוד לחלק מהספרים שקראתי לאחרונה, אבל בסך הכל די שטוח עם דיאלוגים די צפויים וחד גוניים....
לא בטוח שאגמור....
גם האוסף של אנדרה נורטון לא משהו....

 

[avivs]

בסוף זה יוצא ספר נחמד,

אבל בהחלט לא כמו הראשון.
גם אני הרגשתי אכזבה.

 

[מיכאל ג]

רומח הדרקון, אחרי שלושה עמודים בערך

ברגע שנתקלתי בשם "גדילן קוץ-רגל". אני לא קרוא ספרים שיש בהן דמויות בשם גדילן קוץ רגל. פשוט לא.
כישור הזמן, אחרי ספר אחד. כי להחליף טרולים בטרולוקים זו לא בדיוק מקוריות ואת העלילה של הספר כבר קראתי כשקראו לזה "הבלגריאד". לא צריך עוד פעם.
Night's Dawn Trilogy, באמצע הספר הראשון. כי הוא הורכב משאריות של יצירות אחרות - קצת מלחמת הכוכבים וקצת schismatrix וקצת מעוף הדרקון ועוד כל מיני בתוספת הרבה פאלפ, עלילת אימה מטופשת במיוחד וסקס זול.

 

[חתול השיממון]

גדילן קוץ רגל!

 

[Demons Run]

עולם טבעת של לארי ניבן

קניתי אותו במחיר מגוחך באייקון, אחרי שהייתי בהרצאה של עמנואל לוטם בכנס והוא המליץ על הסופר. קראתי בכוח עד שנכנעתי אחרי 3/4 מהספר בערך. כל-כך הרבה בולשיט שחופר על העקרונות המדעיים כביכול של איך עולם הטבעת עובד. בשיעורי פיזיקה סבלתי פחות. אחרי שוויתרתי על הסיום הלכתי לבדוק בויקיפדיה איך הסיפור נגמר, בשביל לבדוק אם קיבלתי החלטה נכונה. הסתבר שאחת ההחלטות הכי חכמות שקיבלתי אי-פעם.

 

[אורקית בהכחשה]

הווו איזה שרשור מרנין

אז ככה!
איליום של סימונס - אחרי שהיפריון והמשכיו גרמו לי פרקטיקלי להזיל ריר התחלתי את זה והתוצאה היתה אורקית שמוטה על הספר, שקועה בשינה עמוקה.
הערפילאים של סנדרסון - האמת שצלחתי ספר ראשון ואפילו נהניתי, וזה לא שההמשך היה פחות טוב - פשוט הדמויות היו מלכתחילה בלתי נסבלות. העלילה עניינה אותי מספיק בהתחלה, אבל בהמשך הדמויות המעצבנות העפילו על הסקרנות. אחותי המשיכה באומץ ואחר כך הכרחתי אותה לספר לי מה קרה בסוף. אחלה של עולם ועלילה, באמת, שאפו. בראבו. קולולולו. דמויות שגרמו לי לרצות לדפוק להן מחבת בפרצוף ואז לנעול אותן בחדר חשוך ולהכריחן לקרוא טוקבקים בטמקא.
בית הבובות - שיסקלו אותי חנונים בכיכר העיר: אני לא סובלת את ווידון.
טוב, אין לי שומדבר נגד האיש עצמו. אבל חתול תאכל אותי אם אני אבין אי פעם למה אחיי הגיקים סוגדים לו.
רומח הדרקון - ניסיתי משהו מסדרת דרקונים-של-נזלת-חורף-אלרגיית-אביב וואטאבר הדחקתי הכל.
הלהב עצמו - אכזבה מטורפת אחרי הררי המלצות. אקסופיזציה באורך של כשש מאות עמודים שלא השאירה כוח לבאים בתור.
לאחרונה התחלתי הרבה ספרי נוער, רובם תוצרי לוואי של דמדומים או משחקי הרעב אבל אמורים איכשהו להיות טובים יותר - והם היו לא רעים עד טובים [החור שברעש, עיר של עצמות ועוד כאלה שנשכחו] אבל יכולת הריכוז שלי לאחרונה ברצפה ואת כולם נטשתי.
איפה הימים שבהם קראתי את שר"ה שוב בשביל הכיף? אני בקושי מסוגלת לשמור על מספיק ריכוז לקרוא הוראות שימוש במלואן.

 

[חתול השיממון]

חתול תאכל אותך בכלמקרה

חתול בתקופת מבחנים והיא רעבה. והרי ידוע שבתקופות מבחנים צריך להשמין, כדי שיהיה לך תחת מרופד לשבת ולחרוש עליו. לשבת כל-כך הרבה שעות על תחת גרום מתחיל לכאוב בשלב מסוים.

כן, גמאני לא הצלחתי לסיים את החור שברעש! לגמרי שכחתי ממנו. העניין הוא שאני פשוט לא מסוגלת לסבול ספרים שכתובים בשפה של ילד מפגר בן 10, גם אם הגיבור הוא אכן ילד מפגר בן 10 וזה לכאורה הכרחי לאמינות הסיפור. בולשיט. האם היה הכרחי לאמינות משחכס שכל סצינות-הדותראקים יכתבו בדותראקית, עם תרגום בהערות שוליים? כמו כן הספר היה משעמם בלי קשר.
ועיר של עצמות סתם עוד ספר מחריד על בחורה בכיינית ובינונית שכלמיני גברים על טבעיים נמשכים אליה מסיבה לא ברורה (ויש כלמיני אלמנטים טרגיים שקשורים לזה וגם את הקטע הממש מגעיל הזה שסופרי נוער עושים, שאת חושבת לעצמך, טוב, הם הולכים להזדיין עכשיו. *עכשיו*. סוף סוף! אתם לבד ואפחד לא רואה! תעשו את זה מהר! ואז יש איזו קללה או נבואה, כשבעצם מדובר בנסיון מאוס לחנך את הקוראים הצעירים להתנהגות מינית נבונה במסווה של קללה או נבואה... וזאת גם הטפה חינוכית כל כך מבוזבזת כי ברור שבני נוער שממש קוראים ספרים בזמנם הפנוי ישארו בתולים עד גיל 30 בכלמקרה.)

ווידון הוא סתם.

 

[avivs]

הפסקתי באמצע

השני של "היפריון". למרות שהבנתי שהנפילה מורגשת יותר בשלישי, משהו בשני לא זרם לי מספיק.

ברומח צלחתי את שני הראשונים (ומאוד אהבתי את הראשון), אבל עשיתי הפסקה של כמה חודשים וכשניסיתי לחזור לשלישי הכתיבה שברה אותי.

הערפילאים - ניסיתי בכוח להגיע לפחות עד האמצע של הראשון, גם בעברית וגם באנגלית, אבל פשוט לא יכולתי. הכתיבה של סנדרסון מאוד יבשה לטעמי, ושום דמות לא עניינה אותי.

 

[חתול השיממון]

הקטע עם הרומח

הוא שאם אתה קורא אותם אחרי גיל 14, אתה בטוח שמישהו רימה אותך והחליף את הספרים שנהגת לחבק במיטה במקום הדובי שלך באיזשהו חיקוי זול ואומלל.
אני יודעת את זה כי בסביבות גיל 14 מאוד אהבתי את הסדרה (את מלחמת הנשמות, בעיקר) אבל כשקניתי עותק פגום של דרקונים של שמש גוועת במחיר שקית במבה לפני כמה שנים, והתכוונתי לרפרף בו בתחושות נוסטלגיה, גיליתי שעדיף היה לקנות את הבמבה

 

[pix37]

מי קורא הוראות שימוש במלואן ? או בכלל

אם יש לזה תקע מחברים לקיר
אם אין לזה תקע - מחפשים את התא של הבטריות (אם צריך מברג אז אפשר לוותר כליל)

אם אין על זה ציור של גולגולת אפשר להכניס את זה לפה.

מה עוד כתוב בהוראות שממש צריך לבזבז זמן על לקרוא אותן ?

 

[אורקית בהכחשה]

אני מוחה.

אין דבר יותר מעורר תיאבון מאשר ציור של גולגולת.

 

[חתול השיממון]

אתם צוחקים עלי, נכון?

מי קונה דבר שהוא לא יודע איך משתמשים בו?

(הו, תראו את הדבר המרובע היפה הזה עם כל הכפתורים! בואו נקנה אותו ואז נקרא בבית מה הוא עושה!)

 

[is00]

לגבי "איליום" ו"הערפילאים".

 

[מוריס והיונים]

אקסופיזציה!

אני לגמרי משתמש במושג הלועזי החדש הזה. עכשיו, אם רק הייתי יודע מה זה אומר...

 

[avivs]

אני לגמרי מהנוטשים,

בעיקר אחרי שאימצתי בחום את הקינדל.
כשיש לך מבחר כל כך עשיר של ספרים בהישג יד, קשה לשכנע את עצמך להמשיך בכוח ספרים שלא מצליחים לעניין מספיק.

אני בטוח שהיד הקלה שלי על ההדק גרמה לי לפספס כמה ספרים טובים במהלך הדרך, אבל בכללי אני שמח שאין לי את הדחף לסיים בכוח ספר.

אני חושב שלרוב אפשר להבין מהר יחסית אם הספר לטעמך או לא. בגלל זה נדיר שאני מסיים ספר שלא אהבתי. במקרה הכי גרוע הוא משאיר אותי אדיש.

 

[גלי1היחידה]

גם לי אין בעיה לנטוש ספר.

 

[רונן שפירא1]

רק שאני תמיד חושש שאולי אני מפספס משהו

מה שכן אימצתי לי סוג של קריאה מרפרפת שמאפשרת לעבור מהר על הרבה עמודים ולראות אם זה משתפר או לא....

 

[חתול השיממון]

אתם יודעים מה יכול להיות שימושי להפליא?

לעבור על השרשור הזה אח"כ ולהוציא רשימת נתוני סיכום מועילים. מתוך X משתתפים בשרשור, כמה התייאשו מכל ספר וכו'. לדרג את הספרים לפי רמת הייאוש שהם גורמים לאנשים. ואז אפשר יהיה לטגלן את הודעת הסיכום תחת "ספרים שכנראה לא תרצו לקרוא לעולם."
ואז אנשים אחרים יוכלו להשתמש בזה ולחסוך כסף על ספרים מיותרים ולקנות בו סוכריות גומי.
סתם כזה.