התחלתי אבל אין לי שום כוונה לסיים!

[D O 7]

תלוי למי

רשימה שמופיע בה שסדרת הערפילאים היא סדרה לא טובה, מבחינתי מוטל עליה וטו מיידי

 

[Dam Right]

אבל זה יותר עניין של טעם

חבל, אנשים עלולים להפסיד ספרים טובים בגלל רשימה כזו...

סוכריות גומי! אני מסוגל להוריד קילו ביום

(אל תנסו את זה בבית)

 

[חתול השיממון]

אני מניחה שזה נכון

פשוט שמתי לב שמרבית הספרים שהוזכרו בשרשור הזה הם אכן ספרים גרועים להפליא (חוץ ממחוננת

), אז חשבתי לעצמי כמה סוכריות גומי היו יכולות להיות לי אם הייתי יודעת את זה קודם P:

 

[Dam Right]

כמו שאמרתי, מחוננת

עוד לא אמר את המילה האחרונה. אני מניח שהוא פשוט היה לי איטי *מדי* אחרי שסיימתי את שני הראשונים של סדרה של צרות וגרגור ועוד כמה ששכחתי מהתקופה האחרונה, והם, מנגד, כל כך זרמו. כל מילה שיצאה מהספר מיד הצטיירה לי בדמיון באופן כיפי וקליל. במחוננת לא הצלחתי להבין חצי ממה שאני קורא. זאת אומרת, כן הבנתי, אבל זה לא התחבר לי. לא נכנסתי לזה כמו שצריך בגלל עודף ההסברים של קטסה על העולם ועל שבע הממלכות ועל המחוננים. באחד הימים אני אחזור אליו.

בינתיים, קבלי את סגידתי החתולית (הנחתי קומבינציית סלמון על המזבח), על המלצתך החמה על בת העשן והעצם. נפלא!

 

[חתול השיממון]

הו סלמון!!!!1

בסדר, בן אנוש, אני סולחת לך (ואף מברכת אותך באנשים טובים שיאכילו אותך, ספה טובה לרבוץ עליה וגורים זכרים^^.)

נ.ב
חכה שתגיע לספר השני. הוא אפילו יותר טוב.

 

[אליהו חרמון]

פה קבור הכלב

(שזה אולי טוב לחתולים אבל לאו דווקא לכולם)

ההצעה הזו משקפת לדעתי מספר בעיות יסודיות:
1) רצון להתיישר עם "טעם המונים" במקום שכל אחד יעצב בעצמו את הטעם האישי שלו. אז מה אם אחרים לא אהבו ספר מסויים?
2) התייאשות מספרים: נדמה שעם השנים איבדנו את הסבלנות (בכלל, לא רק בקריאת ספרים). מקריאת השרשור עולה התחושה שיותר ויותר פעמים, אם זה לא תופס צ'יק-צ'ק, אז חבל על הזמן. גם מאיטיות ומורכבות ניתן ליהנות. זה משתלב עם העובדה שאפשר לקרוא ספר על פני תקופה ארוכה יותר משבוע, ולא חייבים להתחיל כל שבוע ספר חדש (כפי ששרשורים מהסוג של "מה אנחנו קוראים הסופ"ש" יכולים להשלות)
3) דרוג, דרוג, דרוג. תרבות הדירוגים הולכת ומשתלטת יותר ויותר. לדעתי: זה עצוב.
4) ספרים שכנראה לא תרצו לקרוא לעולם: לדעתי - אין חיה כזו. הרגשתי האישית היא, שביום שבו אחליט לעצמי מראש לא לקרוא ספר כלשהו הוא היום שבו אני צריך להפסיק לקרוא בכלל. בחירת הספרים שלי מתוך השפע הקיים היא ע"פ מה שאני חושב שיעניין אותי ולא ע"פ מה שלא עניין אחרים. לדעתי יש הבדל מהותי בין הבחירה לקרוא ספר מסוים לבין ההחלטה לפסול ספר אחר. לתפיסתי זה ממש לא אותו דבר.

 

[D O 7]

אני גם חושב שזה לא נכון להסתמך

סתם על הרבה אנשים, במיוחד כשאתה לא יודע מה הטעם שלהם.
אני מתייחס בעיקר לדיעות של אנשים שאני יודע מה הטעם שלהם,ואיזה סגנונות הם אוהבים, ואני עדיין תמיד משאיר מקום לספק, כי בכל זאת לכל אחד הוא עדיין שונה. בכל מקרה - השיטה בינתיים הוכיחה את עצמה בצורה מעולה עד כה.

 

[חתול השיממון]

אממ, סטטיסטיקה?

"ל-70% מהמשתמשים בתרופה X נגד שפעת צמח זנב דינוזאור ירוק וכן מחושים סגולים ארוכים". זה מידע שיעניין אותך לפני שאתה לוקח את התרופה, למרות שיתכן מאוד שאתה תיפול ב-30% שלא יצמיחו מחושים.
וגם בנושאים פחות קריטיים - 70% שנאו ספר מסוים - כלומר אם נניח שמדובר במדגם מייצג יש לך פחות או יותר סיכוי של 70% לשנוא את הספר גם. ואם כן למה שתקרא אותו? מובן שלא מדובר כאן בניסוי מדעי שממנו אפשר להסיק מסקנות מוחלטות, ובכל זאת, כשאנשים מצרפים נימוקים לביקורות שלהם, וכשאתה שורץ פה כבר כמה זמן ולומד למי יש טעם דומה לשלך ולמי פחות, מביקורות של אחרים אתה יכול בסבירות גבוהה להפליא להסיק אם גם אתה תאהב את אותם ספרים או סרטים או סדרות. אני יודעת שאני לפחות הוצאתי מכאן לא מעט מידע מועיל בדרך הזו. וגם אם נפלתי לפעמים - על ספר שאנשים אהבו ואני לא, או להפך - זה לא אומר שהשיטה לא טובה, זה אומר שהיא לא עובדת ב-100% מהמקרים. למה הפורום הזה קיים לדעתך? סתם כדי לומר "אני אוהב מדב"פ", "אה, גמאני" - כמו מן קבוצת תמיכה וירטואלית לחנונים?
ומה בכלל כל הקטע בלהעלות ביקורות? על ספרים, על סרטים, על תרופות, על סוגי צמר לסריגת גרביים? לעזור לאנשים, כדי שילמדו מהטעויות שלנו! אחרת פשוט היינו ממשיכים לטעות ולטעות ולטעות לנצח ואף אחד לעולם לא היה ממציא את הגלגל כי אף אחד לא היה אומר לו קודם שהוא כבר ניסה גלגל מרובע וזה לא עבד!
ההצעה שלי לסיכום השרשור היתה סתם בגדר רעיון היפותטי כזה שהופרח לחלל האוויר, כמו "אולי כדאי שאני אסדר את החדר" - זה רעיון טוב, אבל זה לא אומר שאני באמת אעשה את זה בזמן הקרוב (או שמישהו אחר יעשה את זה, לצורך העניין). אז כאילו, לא באמת אכפת לי אם זה יקרה או לא.
אבל לצאת נגד ביקורות באופן כללי זה כמו לצאת נגד עגבניות באופן כללי. אין שום הגיון בלצאת נגד עגבניות.

נ.ב
למה להתייאש מספרים זה רע? הספרים נועדו בשבילנו הקוראים. הם לא עבודה מתישה שאנחנו חייבים לבצע בשביל כסף או שיעורי בית שאנחנו חייבים לסיים בשביל ציון. אם הם לא מקיימים את מטרתם - לעניין, לסקרן ולבדר אותנו, הם פשוט לא טובים מספיק (עבורנו), ואין שום סיבה בעולם שנבזבז עליהם זמן.

 

[Lhuna1]

לנ.ב.

לגבי הסטטיסטיקה, תיאורטית זה אמור להיות נכון, אבל בפועל אני לעיתים קרובות מוצאת ש"דעת רוב המגיבים" על ספר מסוים שקראתי (נניח בביקורות באמזון) בכלל לא קרובה לדעתי.
בשביל שלסטטיסטיקה יהיה ערך צריך מדגם מספיק גדול ומספיק מייצג, ושרשור מהסוג הזה בפורום בתפוז לא נותן לך לא זה ולא זה.
סטטיסטיקה על מדגם קטן היא לא רק חסרת ערך, היא גם עלולה מאוד להטעות.

אז ביקורות זה אחלה, בלי ביקורות רוב הפורום הזה היה חסר טעם

רק שצריך לקחת אותן תמיד בערבון מוגבל.

 

[אליהו חרמון]

לטעמי הדוגמא הבאת אינה מוצלחת

השפעות אובייקטיביות של תרופה הן דבר אחד ואילו עיצוב טעם סובייקטיבי אישי הוא דבר שונה באופן מהותי.

כתיבת ביקורות? בוודאי בוודאי! אלא שביקורת מוצלחת לדעתי היא כזו שתעשיר אותי, תצביע על רבדים שאולי החמצתי, תגשר על פערים תרבותיים שקיימים אצלי, תעלה רעיונות שלא חשבתי עליהם וכד'. ביקורת כזו יכולה אולי לגרום לי לרצות לקרוא ספר שבנסיבות אחרות לא הייתי "מגיע" אליו בעצמי.

עם השנים נוכחתי שביקורות שליליות מצביעות פעמים רבות יותר על מה שהמבקר החמיץ ופחות על מה שאינו קיים בספר.

לגבי הנ.ב.: לא אמרתי שלהתייאש מספרים זה רע. אמרתי שלהתייאש *מראש* על סמך דעת האחר זה דבר פסול בעיני. אין דבר כזה ספר שהוא לא מספיק טוב "עבורנו" וחבל ש"נבזבז" עליו זמן. אולם בהחלט יש ספר שהוא לא מספיק מעניין *אותי* וחבל ש*אני* אבזבז עליו זמן. אם כל אחד יפתח לעצמו את טעמו האישי, הרי שספר שלא עניין מספיק *אותי*, בהחלט יכול לרתק *אותך*, ולהיפך.

ואפרופו אמירתך ש"הם לא עבודה מתישה שאנחנו חייבים לבצע בשביל כסף או שיעורי בית שאנחנו חייבים לסיים בשביל ציון": אני מסכים בהחלט! אך התחושה היא ששרשורים מהסוג של "מה קוראים *הסופ"ש*" חותרת בדיוק תחתיה, כאילו כל שבוע "צריך" להספיק לקרוא ספר אחר, וקריאת ספרים הפכה לחוויית הארנב הלבן. לכן גם, אם ספר לא תופס אותי תכף ומיד, כלומר מעניין/מסקרן/מבדר אותי תוך עמוד או שניים, הרי שקל לתייג אותו כ"פשוט לא מספיק טוב עבורנו" והלאה - נרוץ אל הבא בתור.

"אין שום סיבה בעולם שנבזבז עליהם זמן"? מומו / מיכאל אנדה!

 

[מיכאל ג]

סטטיסטית הייתי צריך לקרוא דמדומים ורם אורן

הספרים שהרבה אנשים עזבו יכולים להיות ספרים גרועים, אבל הם גם יכולים להיות ספרים קשים ומטרידים או ספרים איטיים מדי או מטורפים מדי או מיניים מדי. מה אני יכול ללמוד ממי שנטש את אלים אמריקאיים כי זה היה לו מוזר והזוי מדי? לדעתי הספרים הכי טובים הם בדיוק אלו שכתובים לא לטעם הקהל הרחב אלא לטעם ספציפי יותר (ולא מדובר באותו טעם בכל מקרה). לפעול לפי רשימה כזו זה להחמיץ המון ספרים מעולים, שגם אם סטטיסטית רוב הסיכויים הם שלא נאהב אותם, תמיד שווה לנסות, כי מה שמקבלים מספרים טובים באמת הרבה יותר גדול מהספרים שהרוב אוהב.

 

[חתול השיממון]

טוב, אני יוצאת מנקודת הנחה שכולכם הבנתם אותי

אז אני לא אעבור על הטענות שלכם אחת-אחת ואסביר לכם שלא אמרתי בשומקום לא לנסות אף פעם ספר או סרט שקיבל ביקורות שליליות או להסתמך על דעות של אנשים מאותגרים שכלית (או דמדומית) בבחירת הספרים שאתם קוראים או בלה בלה.
כי אתם כבר יודעים בדיוק למה התכוונתי ובת'כלס מסכימים איתי, אחרת בחיים לא הייתם בודקים דירוגים של סדרות בIMDB ושואלים אנשים מה דעתם על ספר לפני שאתם קוראים אותו.
בזמן שאני מבזבזת על להתווכח אני יכולה לאכול או לגזור ציפורניים.
אף על פי שלהתווכח זה כיף^^

 

[אכמו]

או לאכול ציפורניים

 

[חתול השיממון]

כסיסת ציפורניים היא אכן הרגל שימושי

אתה לא צריך לבזבז זמן על חיפוש אוכל, חיפוש מספריים וכד'. הבעיה שממש קשה לעשות את זה עם שיניים של חתול. שיניים של חתול לא באמת כוססות *משהו*, סתם עושות חורים קטנים כאלה.

 

[Dam Right]

מבחינתי ספר הוא ממש כמו אוכל

(ובמצב של היום זה נכון גם לגביי המחיר - ושום חוק לא יוכל לתקן זאת - אבל זו לא הנקודה).
אז ספר הוא כמו אוכל. אם הוא טעים, אתה לא מסוגל להפסיק לזלול, דורש מנה שנייה, ואפילו ממשיך גם כשאתה מרגיש שדחפת יותר מדי. אם הוא לא - אין מצב שתכניס אותו בכח לפה. כל ביס ירגיש כמו התאבדות על המזלג בהילוך איטי והטעם, הו, הטעם שהוא משאיר .... בלע.
ככה אני מרגיש לגביי ספרים, אם הם טובים אני לא מסוגל להפסיק לקרוא. המילים פשוט קופצות לי לעיניים אחת אחרי השנייה. אם הם בינוניים ומטה פשוט קשה לי לקרוא בכח, וזה ירגיש לי בדיוק כמו הביס ההוא שהיה צריך להישאר בצלחת, שהיתה צריכה להתרוקן לפח.

זהו. נהייתי רעב

 

[צמרון צף]

תשובה קצרה: כמעט אין, תשובה ארוכה: אבל...

אפשר לספור על אצבעות יד אחד את הספרים שהתחלתי, לא סיימתי וגם אין לי כוונה לסיים; וזה כל כך נדיר, שאני אצטרך להתאמץ כדי להיזכר בשמות. היו כמה שהפסקתי כי הייתי צעיר מדי בשבילם (מבחינת שפה או רעיונות - בעיקר ספרי עיון, פילוסופיה וכאלה) אבל חזרתי אליהם אחרי שנים וטוב שכך.

אבל...

הסוד הוא שאני מסנן מראש המון. הספרים היחידים שאני קונה הם כאלה שנמצאים הרבה אחרי שלב היח"צנות וההתלהבות הראשונית, ויש לי מספיק מידע מהימן עליהם כדי להניח שהם באמת טובים. ואם במקרה קיבלתי משהו חדש במתנה ובמקרה הוא לא מוצלח - מילא, סטטיסטית זה עדיין בסדר