וואו...
זה מתחלק אצלי לחוויות לא משהו ולכיף לא נורמלי.
התקופה הפחות טובה הייתה בטירונות ובקורס בצריפין, ולא בגלל שסבלתי - אלא יותר בגלל שהייתי בשוק. חודשיים של הלם.
[מצטערת על איכות התמונה, הפלאפון היה דיי מעפן בזמנו....]
התמונה היא מדצמבר 2006, בט"ר ניצנים. טירונות של חמישה שבועות במקרה נפלה על תקופת המזג אוויר הכי סוערת באותו החורף...
במהלך הטירונות האוהלים התחילו להראות סימני קריסה אחרי כל מערכת גשם וכשהתווספו הרוחות..... מצאנו את עצמנו נדחסות לחדר קטנטן וישנות אחת על השניה בערך [ולא,זה לא סקסי כמו שזה נשמע בנים.
]
אני חושבת שהטירונות נורא שינתה אותי.
בתור אחת שההורים עטפו אותה צמר גפן, ואחת שהיה לה קשה ללכת לישון אפילו אצל משפחה כי לא היה לה נוח ובתור מישהי שהייתה פדלעה בבית ולא זזה, משהו שם הוציא אותי מהמסגרת וביגר אותי.
אבל החוויות הטובות היו בסדיר.
שירתתי בגדס"ר גבעתי, בתפקיד לא זוהר במיוחד, אבל הגדוד... הו! הגדוד.
בהתחשב בעובדה שזה בסיס סגור, זאת הייתה המשפחה השניה שלי למשך כמעט שנתיים.
החלפת קווים, ערבי גדוד, נופש בכפר נופש לחיילים באשקלון, אירועי חגים, ימי הולדת.. שבתות אפילו נהנתי להעביר שם..
וכמובן, תגלית... שהכרתי שם כמה אנשים מדהימים שעד היום אנחנו בקשר בפייסבוק.
אז כן.. הצבא מתחלק לחוויות טובות ולפחות טובות..