שרשור תמונות!

[spaysi8]

כן מכירה

אבל העברת לי וויב של חיל אויר
חולה על חצרים!

 

[AlabamaW0rley]

אה, התקופה הזו שתיכנתתי עבור משכורת רעב.

נכון, אני זוכרת אותה. אני גם זוכרת שזה המקום האחרון שבו ראיתי דיסקטים.

 

[raptor89]

נו טוב... גם אני לשם שינוי

בתור אחד שהשתחרר ממש לא מזמן,
הצבא אצלי מתחלק להמון חלקים שונים, שבכל אחד מהם היו את הדברים הטובים והפחות טובים.

התחלתי בתור פרח טיס, אבל מהר מאוד נפלתי (לא לפני שהטסתי מטוס 15 פעמים - פלוס רציני

).
משם הגעתי לשריון,
הייתי מפקד, הייתי מ"מ, הייתי קמב"ץ ולקראת שחרור הייתי בתפקיד שקר באוגדה שכל מטרתו הייתה לאפשר לי לנוח ולחסוך כסף ללימודים

.

הדבר שהכי משקף בשבילי את החוויה הצבאית היה להגיע למקומות שאני יודע שאין סיכוי להגיע אליהם מחוץ לצבא וליהנות מהיופי שלהם.
התמונה פה הייתה cover photo שלי בפייסבוק הרבה זמן, ויש לזה סיבה טובה.

אגב, למי שלא הבחין - אלה עננים שם למטה.

 

[ביזיון ברשת]

להלן תמונה שממחישה

את ההרגשה שלי בצבא.

תבלו.

 

[NEO83]

 

[דינדש]

שלי...

אז השירות שלי היה סבבה לגמרי, למרות עליות וירידות למיניהן, מבחינה מקצועית ואישית.
הכרתי חברים שעם אחד מהם אני בקשר טוב עוד בימינו אנו).

שירתתי ברמת"ג מז"י (המקום אליו מגיעים החיילים שנפלטים מיחידותיהם בזרוע היבשה לשיבוץ מחדש). במהלך השירות שלי נתקלתי בהמוני חיילים, מכל הסוגים. דבר שתרם לא מעט לביטחון העצמי שלי וליכולת שלי להתמודד עם הבריות (גם עם "המיטב" של עם ישראל).

אבל כמו כל חיילת, הרגע האהוב ביותר הוא רגע הפריסה והשחרור - גזירת החוגר:

 

[דינדש]

שחרור 2:

 

[Purple Mushroom]

חיילים להתפקד!

.

אז לחדשים יחסית, אני הייתי חייל מאז ה12 לאוקטובר 1994, עד שהשתחררתי כנראה כנראה ב 16 לינואר 1995?
גוייסתי, הלם בקום, ותחילת טירונות בבט"ר חורון בשטחים ליד שכם, בתקופת בין אוסלו א' לאוסלו ב' , כשנה לפני רצח רבין,
כשרבין היה ראש ממשלה.
התמוטטות עצבים, \התקף פסיכוטי, עם סיבות והסברים,
ומצאתי את עצמי רוב השירות, כ-3 חודשים, מסופח לר"מ 2, מחלקה ב', פסיכיאטרית בתל השומר.
מזמן העלתי את התמונת הדיגיטלית היחידה שלי, ביום חמישי, בסלון, ברמת אביב ג', לא מסופר, במדים, עם התיק ובו המספר האישי שלי, קורא עיתון נייר רגיל, (סוף שנת 1994, האינטרנט עדיין לא תפס את ידיעות אחרונות,\ ynet).
וזהו. מקווה שלא תיהיה הפעם שגיאה, כמו במדינת התפוזים

.
התמונה מתוך העולמות שלי. (רק 6 תמונות).

 

[johny3guns]

היה לי שירות מופלא !!

ועוד לחשוב שביום גיוס בכיתי לאמא שלי שאני לא רוצה להתגייס לקרבי .. אני חייב לציין שהכרתי אנשים מדהימים, חברים לכל החיים ללא ספק ואני לא מתחרט לרגע על השלוש שנים הללו.
היה לי שירות מגוון מאוד כי בהתחלה תפקדתי כלוחם חפ"ש לכל דבר אז יצא לי לעשות מעצרים, מחסומים, סתם עמדות סטטיות ובערך כל מה שלוחם עושה פחות או יותר. ובחצי השני של השירות הוציאו אותי לקורס חובשים ואחריו קורס אחראי מרפאה גדודי אז יצא לי לטעום את הצד הג'ובניקי של מערכת הצבא אחרי שהצטרפתי לתאג"ד ..

בכל אופן, זו תמונה מהחלק השני של השירות, עוד יום שגרתי במפקדה של מלחמה בין המחלקות נגמר לו ככה.. מה שהבנות לא יודעות שהמים בדלי היו מעורבבים עם חומוס, טחינה וקרח כמובן

 

[h a j b i]

אין לי באמת תמונה מייצגת מספיק

אבל לו היתה, סביר להניח שהייתי בה לבד, עם אפוד וקסדה, שומר באיזו עמדה מבודדת, סמוכה ליישוב מבודד שתוך מספר שנים כבר לא יהיה קיים (גוש קטיף, גנים, כדים, סנור, ציישובי צפון ברצועה, בכולם הייתי וכולם פונו).

אז בחרתי במקום בשתי תמונות, בהפרש של מספר חודשים אחת מהשניה שמצליחות איכשהוא להעביר את התחושה בה העברתי את רוב השירות הצבאי שלי.
הראשונה צולמה במכולה מסריחה שהוסבה למגורים במחסום עלוב צמוד לג'נין, "זמני" למשך שנים. וכן, כל מי שבתמונה היה אמור לישון במכולה פלוס הצלם פלוס עוד שומר בחוץ. כמובן שלא היה מקום לכולם אפילו לא תיאורטית אז חלק פשוט ישנו באוהל בחוץ.

המים למוצב כולל מי השתיה הגיעו ממיכל גדול מרכזי שיום אחד פתחו אותו ויצאו צפרדעים מבפנים. היה חורף ומים חמים לא תמיד היו אבל לא נורא, ממילא כמעט כולם בכוננות כולל נעליים ככה שאסור להתקלח ואם כבר חייבים, מרתיחים מים בקומקום, שופכים למיכל מעל למקלחת מה שמקנה לך מים פושרים לבערך חצי דקה

סידורי השמירה גם היו הוגנים וראויים: שעתיים בעמדה, שעתיים במחסום, 8 שעות בסיור רכוב ולפעמים אחרי זה שעתיים "פנויות" לפני שמתחיל הסבב שוב. בלילה המחסום סגור ואז אתה זכאי לארבע שעות השינה המטכליות המפורסמות.

לצאת מהמוצב? לא ולא. אפילו ביום הבחירות הביאו קלפי ניידת עד למוצב כדי שחס וחלילה לא נצטרך לצאת

אבל זה לא באמת נורא כמו שזה נשמע, נקודת האור היא שזה לא המקום הכי גרוע שהייתי בו בשירות ובטח לא התקופה הכי קשה.

התמונה השניה צולמה במקום אחר לגמרי, בכל פעם היו מעבירים את אחד החיילים מהמוצב לבסיס סאלם כדי לעזור למשטרה הצבאית לשמור על עצירים פלסטינים במתקן השהייה (מעצר זמני לפני התייצבות מול שופט). שם ישנו 4 חיילים בחדר שהוא בערך כפול מהמכולה בתמונה הראשונה. סידורי השמירה היו כדלקמן: שמור 4 שעות ביממה, לא ברצף כמובן ובשאר היימה תעשה מה שבא לך. חדר אוכל מסודר, מים חמים בכל שעות היממה ושאר תנאים מינימלים שבני אדם לרוב לוקחים כמובן מאליו.
נכון, עבור החיילים מהמשטרה הצבאית היה מדובר כמובן בתפקיד מחורבן למדיי ובתנאי שירות "נוראיים" אבל עבורינו היה מדובר בחלום וכל אחד היה מחכה לתורו לצאת מהמחסום ולעבור למעצר.

אז ככה זה כפי שהסבירו לנו בזמנו: בחרתם להיות לוחמים אז זה מה שמגיע לכם והזכירו לנו את הכבוד והגאווה לה אנו זוכים כשאנחנו יוצאים הביתה. קצת קשה אמנם כשזה קורה כל כך מעט אבל זה גם משהו

השאלה היחידה שמלווה אותי מאותה תקופה היא איך לעזאזל הסכמתי לזה, במיוחד לאור העובדה שעם האסטמה בעברי, פרופיל 45 ושירות קליל ומועיל הרבה יותר, גם לצה"ל וגם לי בממר"ם, היה רק עניין של החלטה...