האם יכול להיות שהפרידה באמת עוברת חלק ובכייף?
אירוח: איך מספרים לילדים ומתמודדים עם ההחלטה להתגרש
ביום שלישי, 1.5, בשעה 20:00, תתארח בפורום מעיין אטיה, מדריכת הורים, בנושא התמודדות ההורים עם גירושין.
על האירוח
ההחלטה להתגרש הינה החלטה מורכבת ולא פשוטה. ילדים רבים עוברים משבר במצבי גירושין. זה מתבטא בהפרעות בשינה, התדרדרות בלימודים, לפעמים חוזרים להרטיב, ועוד.
אז איך מספרים לילדים? מה הדרך הנכונה לעשות זאת? כיצד להתמודד עם התגובות שלהם? מה חשוב שיקרה בתקופה שלאחר ההחלטה?
על האורחת
"שמי מעיין אטיה ואני מדריכת הורים ויועצת שינה. לתחום ההורות הגעתי אחרי עשרים שנה בהן הייתי גננת מוסמכת לגיל הרך. למדתי במכון אדלר הנחיית קבוצות הורים, ובמכללת הבית למקצועות ההורות - הדרכת הורים פרטנית וייעוץ שינה. אני עוסקת בתחום כ - 6 שנים, בעלת פינה בתוכנית הטלוויזיה "פותחים יום" עם אלעד זוהר ונועה רוזין".
העלו את שאלותיכם בשרשור זה כבר עכשיו!
האם יכול להיות שהפרידה באמת עוברת חלק ובכייף?
בעלי עזב את הבית לפני 3 שבועות.
נפרדנו בטוב ממש (תיארתי קצת בתשובה לשאלה פה למעלה בנוגע לאיך להכניס אופטימיות... כי אנחנו באמת מלאים באופטימיות לגבי העתיד ).
חברים ומכרים שאיתם התייעצתי לפני "השיחה" שבה מגלים לילדים הכינו אותי לדרמה גדולה, לבכי, לצעקות, להיסטריה ומה לא....
בפועל שום דבר מזה לא קרה.
הילדים אמנם בהתחלה חשבו שאנחנו סתם עובדים עליהם , אבל בסוף הפנימו שזה אכן אמיתי.
נתנו את כל הפיץ' על זה שעשינו את כל המאמצים כדי שזה יעבוד , אבל לא הצלחנו ולכן לטובת האוירה הטובה והשמחת חיים של כולנו החלטנו להיפרד.
הלכנו לדירה החדשה של אבא לראות אותה, וכולנו התלהבנו מאוד.
ותוך שבועיים המהלך בוצע. הוא עבר, והתחלנו בפורמט של משמורת משותפת.
להפתעתי הילדים (13,10,6) ממש זרמו לתוך החיים החדשים בקלילות ובצורה חלקה. בעצם כולנו זרמנו לתוך זה ככה.
מרגישים כאילו זה כך כבר שנים....
פה ושם עולה איזו באסה קטנה.... פתאום רוצים איזו בובה שנשארה בבית השני, פתאום רוצים חיבוק של אבא כשהם אצלי, אבל זה די מינורי, ולעיתים אני מזהה את זה כתירוץ נוח בלבד.
שנינו מנסים, כל אחד בזמנו, לדובב אותם קצת... כל פעם כשנמצאים 1:1 עם אחד מהם, מנסים לגשש מה המצב? מה ההרגשה? והתשובות שלהם די זהות...
"התרגלנו", "זה דווקא נחמד שיש שני בתים", "אנחנו זורמים", או "צריך לראות איך זה ואז להחליט....."
ואני יושבת לי בדריכות ומחכה לאיזה פיצוץ שיגיע. לאיזו התפרקות. לימים קשים...... ונראה שזה לא מגיע. כולם בטוב.
זה יכול להיות ככה?
אף פעם לא שמעתי על סיטואציה כזו וכל מי שסביבי רק הפחיד אותי שהילדים מתפרקים......
