חפרתי
אני יכולה להזדהות איתך בחלק מהדברים.
אני גם נמצאת עם חבר שלי כבר הרבה זמן, ורואה את הנוכחות שלו בעתיד שלי. כמו שלך, גם חבר שלי חייל ואני משוחררת. לא מפסיקה לפנטז על מגורים משותפים חתונה וילדים, ואפילו נוהגת להזכיר לו את זה לפעמים
להבדיל ממך, הוא כן אמר לי שהוא רואה גם אותי בעתיד שלו (אחרי זמן רב שאכלתי את הלב בדיוק כמוך
).
אבל בפועל? אני לא כל כך רואה את זה בא לידי ביטוי. אני חולה עליו אבל הוא טיפה פנטזיונר, והפנטזיות שלו נוגדות את הפנטזיות שלי (בכל מה שקשור לחיים משותפים).
למשל הוא לא רואה את עצמו חי בארץ ואני כן.
למשל הוא משתחרר מהצבא רק בגיל מאוחר, ואז יתחיל ללמוד, והוא לא רוצה לשכור דירה תוך כדי. (לא רוצה לבזבז זמן על לעבוד שנה).
למשל הוא רוצה לעבוד באיזה מקצוע, שלפי השוק של היום, לא נראה שמביא הרבה כסף, ולי חשוב להיות בהמשך מבוססת כלכלית.
ככלל, אני חושבת שאם בני זוג לא רואים באותו אופן את מערכת היחסים שלהם, אז כן, זה יכול להרוס אותה. אבל בפועל, אני לא חושבת שבאמת אפשר לאורך זמן רב "לא לראות באותו אופן". אי אפשר להתכחש לעובדות (יוצאים הרבה זמן), לשעון הביולוגי ולמציאות.
אני חושבת שגברים בדר"כ יותר אדישים לזה ופחות מסתכלים על חתונה שלושה ילדים וחתול, אבל הם לא יכולים להיות עם מישהי הרבה זמן בלי לצפות שזה מה שתרצה, ובלי לרצות את זה בעצמם.
לפי מה שאני רואה, זה כאילו שמחנכים גברים להישגיות ופחות לרגשנות. והישגיות נתפסת אצל רבים כדברים חומריים (תואר, עבודה וכו') ופחות רוחניים (אהבה, בת זוג וכו').
בוודאי שיש דרך לעשות פוס על המחשבות על העתיד הזוגי, והיא בעיקר להפסיק לשמור אותו בבטן. כמו שכתבתי למעלה, לפי העובדות בשטח ולפי הפנטזיות של חבר שלי - לא נראה שהקשר שלנו מעניין אותו כל כך או שהוא שיקול חשוב בחיים שלו כשהוא מחליט החלטות הרות גורל.
ובתכלס? דיברתי איתו על זה. אמרתי לו שאני לא מבינה אותו, שזה נראה כאילו הוא לא סופר את המערכת יחסים הזאת ממטר ושזה לא יותר ממשהו זמני... והוא טרח ליידע אותי שבכל התוכניות האלה גם אני כלולה, ושבסופו שלא דבר הן לא יותר מתוכניות.
הוא אמר לי משפט יפה שמסתכם בזה ש"מרוב שאת המרכז של החיים שלי, את לא שמה לב שהכל סובב סביבך".
קיצר, דברי איתו.
