חותמת על מסקנתך; אם, ורק אם חייבות להתווכח, על ההנמקה
הערה פרטית: רק על-מנת לסייע בדיאטה להשיל כמה קילוגרמי נחת מיותרים: עם הניחוש שלך לא לוקחים את הפרס הגדול בלוטו. בואי נסכים גם ש"ידיעה" (ולדעתי יש בידך די חומר "לדעת") אינה מילה נרדפת ל"הימור" ושות'. ועדיין בארע עיניים: תודה מיוחדת ש"הרמת" לי לציין הערה חשובה שהושמטה. הצטטה בסוף דברי הובאה ואף נערכה, באורח מושאל. במקור סב הדיון התלמודי על מקרה ספציפי ושונה שבכוונת מכוונת בחרתי לערוך ולהשמיט.
לשאלתך, איך לא תהי צודקת
?
אכן, "כן" - בלי אבל, בלי חבל וללא אפילו נטול מצד אחד וצד שני (sans peur et sans reproche בלע"ז) אין חולקת על אמרתך הקולעת:
"מה שגל מראה זה לא נורמלי"
באשר להנמקה: רק עתה רפרפתי לראשונה בשרשור ומצאתי מי שסבר שגל וליאל הפגינו התנהגות נורמטיבית ושכיחה. זו אינה דעתי.
אסביר - לדעתי, שתי האפשרויות הפרשניות שציינת אינן, לעניות הבנתי שתיים, אלא, בשורש הדברים, אותה גברת בשינוי אדרת. הצד השווה בשתי דרכיך הפרשניות הוא שההתנהגות של גל כלפי ליאל (בניכוי תנאי לחץ, תחרות, חשיפה, העדר שינה, ריחוק-ניתוק וכל התוספות) אינה ראויה לגנאי (בין אם מפני שהיא שכיחה, ובין מפני שהיא לא אמיתית אלא תוצר דרמטי-הפקתי).
ובכן, כאן אחלוק ברשותך. בשני המקרים מדובר בהתנהגות חריגה שאיני מגנה (defend) עליה אלא מגנה (condemn) אותה ואת האחראי לה (נו טוב, גם קצת את ליאל שאת התלותיות המוחצנת ולא מתקוממת שבה נסתי להסביר בגרוש וחצי) בכל פה.
כל שציינתי הוא שני אלה.
ראשית, במידה רבה גל לוהק לתפקיד שאין מתאים ממנו למלא בשל ככל הנראה, אופיו, תכונותיו, התחרותיות שבו, מבנה אישיותו וכו'. בעוד שטופז ג'וניור לא חדל להזכיר זכות אבות ואת שם האב שהביאו עד הלום נותר גל לציין, פעם אחר פעם, את "ייחוסו" במידה מעורבת של פאטתיות וחמלה. קרי, להתלות ולהדמות ל"יפים ואמיצים" בעובדה שאביו מהנדס בניין (מזכיר לכם משתתפת עונה קודמת שלא חדלה להזכיר את ייחוסה וסגולותיה הטמירות כאשת מהנדס? אגב, אותה משתתפת - השבח לחיתוכי-הדבקות הפקה-עריכה לא הוצגה באור מגחך, אלא הרחק-הרחק מכך ובהתאם, בנקודה השוואתית צרה זו בלבד (אשת מהנדס v בנו של מהנדס) זכתה ליחס חם ומזלזל טוב בהרבה מזה שגל זוכה לו מאתנו, הצופים).
שנית, הצמד ליאל וגל לוהק והועמד בניגוד סילואטי (דרמטי ואחר) כנגטיב-נמסיס לזוג קונבנציונלי אחר: צמד יהלומי הפלסטיק/סיליקון/חימצון-החלקה-הדבקה ושות'. במשבצת תחרות פנימית זו לא נותר לראשונים שמץ סיכוי. לעניות הבנתי, אף אם אופיו של גל היה שונה מזה שהוחצן בהתנהגותו (שוב, המגונה בעיני בכל פה). במשבצת ותפקיד זה התנהגותו של גל (הטבעית; ושוב, המגונה בעיני בכל פה) נוצלה בציניות הן בליהוק, הן בבנית הדמות והסיפור, והן בעריכת פרקי התוכנית לשמש כניגוד לזוגיות המושלמת של היפים-אמיצים-חכמים-עשרים-אוהבים ונאהבים, בטונות דבק מקלות סוכר.
לסיכום, תודה שעזרת לי לסכם את דברי למשפט קצר אחד. אכן, ראוי לכל גנאי, ללא שום קשר או תלות למעורבות הצד השלישי: ההפקה, ליהוק, סטוריליין וכו'. מבלי להפחית בשמץ מהגנאי ושאט הנפש נכון לדעתי לחשוב שמי שמפיק ל"תחרות מציאות" (שאינה אלא לאמיתו של דבר, עסק כלכלי מבוים וערוך של "מציאות" מדומה) דמות תחרותית, אלימה ושאר תופינים שלא חסרים ככל הנראה, באישיותו של גל - ועושה זאת ואת בחירותיו המסננות בעזרת אנשי מקצוע, בהליך מוקפד, ראיונות, מבחנים, הערכה פסיכולוגית ועוד - נושא באחריות משלו להצגת והפצת אלימות לצרכי: "דרמה," מתח, רייטינג, טייפקאסט וכל יתר מקורות ודרכי הפקת הרווח שלהם. לצד הגנאי הראוי ומובן מאליו כלפי גל ראויים אפוא האחרונים לגנאי "משלהם" לכל הפחות, בגין הליהוק וההקצנה של גיבור-דמות ככל הנראה, אלימה ומיזוגנית ושות' בפריים טיים, לצרכי רייטינג ובצע רווח כספי.
