סיפורים ותמונות

[חמישית נסיכה]

הדבר שהכי בא לי

זה להעלות תמונות....
ההבדל באמת גדול וניכר לעין
אבל..... האנונימיות חשובה לי יותר מכל!!!!!
אף אחד בעולם חוץ מבעלי ואמי לא יודע על הניתוח.
כן, כן. גם היום! שנתיים אחרי ואני עדיין מפחדת לגלות את הסוד.
אז בינתיים התמונות אצלי.

 

[רונה גימל 1]

איך היה להיות נסיכה, אה?

זה נפלא נפלא נפלא. לכל אלה שבאמצע או בתחילת הדרך, תדעו שהאושר הענק שתחוו שווה את כל הויתורים.

ולך, חמישית נסיכה, המון מזלטוב והרבה נחת.

 

[חמישית נסיכה]

על איזה וויתורים את מדברת??

מרגישה שממש לא מוותרת על כלום!
מרוויחה מכל העולמות.
מסביבי יש לי כמה עושי דיאטה,
לכי תראי מה זה ויתורים.
אסור עוגות, שוקולדים, ממתקים, לחם
ועוד הרשימה ארוכה,
מה שכיף אצלינו שאני אוכלת מה כ ל!! אבל מעט!!
וממש ממש לא מרגישה שאני מוותרת על משהו.
וזה הכי כיף בעולם.
כי מי שנאלץ לוותר מרגיש מסכן, ולבסוף זה מתנקם בו.....

 

[רונה גימל 1]

לפעמים כל כך מתחשק לי לבלוס ככה כמו פעם!!!

כן, גם אני אוכלת הכל-הכל! לחם ופסטה ושוקולד ופלאפל ומה לא... אבל לאכול איזו ארוחה סינית נהדרת מתחשק לי לפעמים. הבעייה היא שכף אורז ו-3 חתיכות עוף מוקפץ ושום דבר יותר לא נכנס.
כן, כן, העיניים שלי עדיין גדולות מהפאוץ' גם אחרי 3 שנים וחודש.
אל תדאגי, אלה געגועים ממש ממש קטנטנים אין מאושרת ממני בעולם. פשוט אין. אני מרחפת לי בעולם, לבושה כמו מיליון דולר, בשמלות! בסרפנים! אללי... מתי זה היה בפעם האחרונה...

בשבועות האחרונים הייתי בכמה אירועים ואנשים פשוט יצאו מהכלים! כמות הסופרלטיבים שהעריפו עלי הייתה ממש חסרת תקדים. כן, 54 קילו לא הולכים ברגל.

 

[חמישית נסיכה]

נכון, לבלוס כמו פעם אי אפשר

אבל לפחות אפשר לטעום מהכל.
ותמיד צריך לזכור שהביס השני טעים
בדיוק כמו הביס הראשון

אגב, אני לא כל כך מצליחה להכניס לחם ופסטות
וממש לא מצטערת על זה
אני ממש מאושרת שלפחות שני אויבים חסכתי לי
אל תדאגי, נשארו לי מספיק להתמודד איתם.....

 

[אופירA]

לבלוס? כמו פעם?

זה כמו להגיד: כל כך מתחשק לי לחזור להרס העצמי של פעם, לבולמוסים ולהקאות, לרגשות הנוראים, להתמכרות....
בררררררר..... על כל שונאי ישראל, אמן.

עד שנהייתי קצת בן אדם נורמלי, יתחשק לי לחזור להתנהג כמו בהמה?

 

[רונה גימל 1]

חד פעמי, אופירה... נו, באמת...

לשבת ליד השולחן ולאכול כל מה שאני אוהבת.
לא לבלוס, לא ולא. לא בהמה. סתם לאכול כמו כולם בלי לעשות חשבונות.

טוב, אני רצה להסתכל במראה כדי לא לרצות את זה...

 

[אופירA]

יש לי כמה דברים להגיד לך...

דבר ראשון, אם תסתכלי במראה, תראי אשה במיטבה, ותקבלי חשק לאכול בלי חשבונות...

דבר שני, הבשורות הטובות הן שאת אוכלת כמו כולם בלי לעשות חשבונות. רק נדמה לך שאת עושה חשבונות, ורק נדמה לך שכולם לא עושים את החשבונות שאת עושה, פחות או יותר.
אף רזה נורמלי בגילנו לא מתעלק על מגש פיצה של 8 מנות או 7 מנות סברינה... הוא נסתם אחרי 1-2 מנות ואי אפשר להכריח אותו להמשיך לאכול.

דבר שלישי, את יושבת מול השולחן ואוכלת כל מה שאת אוהבת. face it. זה שאת מגבילה את עצמך בדברים מסוימים מבחינת תדירות וכמויות - תאמיני לי שכל אשה נורמלית עושה את זה. כל אשה נורמלית תרצה עוד קצת שוקולד או עוגה, אבל תגיד - יש גבול. אז גם אנחנו עושות את זה היום. בזכות העזרה הניתוחית.
לפני כן לא יכולנו לשים גבול, הרעב שיגע אותנו, התאוות שיגעו אותנו, היינו לא נורמליות, אכלנו בקצב של פיל מורעב, ואת באמת לא רוצה לחזור לשם. באמת שלא. תאמיני לי.

כיף לי להיות נורמלית, להרגיש נורמלית, להתנהג נורמלי. פשוט כיף. עדיין יש מספיק תחומים בהם אני לא נורמלית, אם אני במקרה מתגעגעת לשם...

 

[רונה גימל 1]

אופירה יקרה, הניתוח הציל אותי בכל מובן ועניין

גם אתמול הייתי בארוע שבו אמרו לי שאני נראית הבת של עצמי... זה פשוט לא יאומן תגובות האנשים. אני אוהבת כל כך מה שאני רואה במראה, שבאמת, באמת, זה סתם עניין רגעי.

אני רוצה להוסיף משהו חשוב שלא מדברים עליו מחוסר הבנת העניין:

הטבעת לא רק עשתה לנו קיבת פאוץ' קטנה,

היא הפכה את הקיבה הגדולה לקיבה קטנה של אנשים רזים!!!

נכון שזה לא פרמננטי, ואם נפתח את הטבעת ונתחיל לאכול בלי חשבון גם הקיבה הקטנה הזאת תימתח ותגדל! בדיוק כמו שאם אדם רזה יחליט להתחיל לבלוס, זה יקרה גם לו.

אבל בינתיים, התזונה הקטנה וזה שאנחנו אוכלים כמויות קטנות כל הזמן כיווצה את הקיבה הגדולה שלנו לקיבה קטנה! לכן אנחנו לא רעבים. לא רק בגלל שכשהפאוץ' מלא יש תחושת שובע, אלא בגלל שהקיבה "הגדולה" שהפכה קטנה צריכה הרבה פחות אוכל להתמלא.

גם אנשים שמנים שרזו ללא ניתוח גרמו לקיבתם להתכווץ ולהסתפק בכמויות אוכל קטנות.

לכן עניין הרעב של הקיבה הגדולה רלבנטי אולי בשנה הראשונה. אחרי שנה חל שינוי גם בתחושת הרעב שמעבירה הקיבה הגדולה-שנעשתה קטנה.

 

[חמישית נסיכה]

אופירה רק מהפרצוץ הזה ששמת עלינו
אנחנו נפחד לאכול......
הכל עניין של הגדרות,
אפשר לאכול בעדינות מתיקות ואיטיות 5000 קלוריות
והכל מתוך נימוס וכבוד ולא לבלוס כמו בהמה....
אז ההגדרה לא משנה. העיקר לאכול מעט!!

 

[אופירA]

עכשיו שמתי לך תמונה של סברינה - לאיזון!

 

[ליבי3617]

אם כבר חשבתי גם אני...

הורדת אותי מזה.
סתם..

בחיים לא.
זוכרת את היכולת שהייתה לי ואוי ואבוי אם הייתה לי אותה יכולת שוב.
המשקל הנוכחי הוא המוטיבציה הכי טובה שיש.

 

[אלישבע24]

מישית נסיכה,מזל טוב!!!

 

[טלטול116]

מזל טוב

מזל טוב לבר המצווה, ואיזו הרגשה מפוצצת זו ....

 

[מגי63]

מזל טוב לבר מצווה.

ואיזה כיף לך שהוצאת לכולם את העיניים! שמחה בשבילך...

 

[חמישית נסיכה]

תודה תודה לכל המברכים

בקרוב אצלכם, ולא משנה באיזה אירוע.
זו הרגשה עילאית ומאחלת לכולם.
הבר מצווה הבאה בעוד שלוש שנים.
מקווה להחזיק מעמד.....

 

[רוייקו]

מזדהה עם התחושה העילאית שאת חווה

גם אני, לראשונה בחיי, חוויתי את החוויה הזו לפני שלוש עשרה שנה. ב 1999 נותחתי גסטריק בייפס, אחרי כמה נסיונות כושלים לרזות. כל החיים כולם הכירו אותי שמן: בחור יפה עם פוטנציאל. כל הזמן הפוטנציאל הזה התחבא בי, ואז, לראשונה בחיי, רזיתי באופן דראמטי. בחתונה של אחי, כמה חודשים לאחר הניתוח, ולאחר שאיבדתי את מרבית המשקל והפכתי רזה ממש, עמדתי בפני אותה חוויה של תדהמת האורחים מהשינוי שחל בי לטובה. הפוטנציאל פתאום נראה, ואני הרגשתי בשמיים.
וכעת החוויה שלך מחזירה אותי בדיוק לאותה שנה ובאותה תקופה של תחילת ינואר, כשגיליתי עד כמה השינוי הזה הכה בתדהמה אותי בדהמה כיאילו התעוררתי משינה וקמתי רזה ושמח במיוחד.
תהני מהשימחה ומהצלחה והעיקר לזכור גם לשמור על זה כל הזמן.
שבת שלום

 

[רונה גימל 1]

יהודית היקרה, כמה אני מאושרת בשבילך ובשביל

כולנו!!!

איזה דבר נפלא עשינו לעצמנו. עד כמה השתפרו חיינו וכמה אושר נכנס אליהם.

שלשום, כמו פעמים רבות בזמן האחרון, הייתי בשמחה משפחתית ואנשים יוצאים מן הכלים! מ-126 ק"ג ל-72 ק"ג, אני מתבוננת במראה שכה שנאתי ואוהבת את מה שאני רואה.

לא מתחבאת, לא מסתתרת, לא מסיבה את עיני. המהפך לא קרה ביום אחד.

למי שלא יודע:

בשנה ראשונה 30 ק"ג, ואז שמחה ומאושרת הייתי בטוחה שזה מספיק ואני הכי הכי רזה שבעולם.
בשנה השנייה 4 ק"ג, כשבמשך השנה עליתי קילו, ירדתי שניים, עליתי שניים, ירדתי אחד וחשבתי שאני נהדרת.

בשנה השלישית 18 ק"ג בלי לפתות, לסגור, לשנות תפריט, סתם ככה, הגוף אמר שלום לכל כך הרבה קילוגרמים.

וכבר עכשיו, התחלתי שנה רביעית עם עוד 2 קילו פחות.

בסך הכל 54 ק"ג.

איזה אושר.

יהודית היקרה, אני שמחה שעשית מה שטוב בשבילך ושהתהליך תאם את הלכי הרוח שלך. עובדה. אני לא מאמינה במי שיורד עם טבעת חמישים קילו בחצי שנה כמו בשרוול.

זה פשוט לא טבעי.

המון הצלחה ונשיקות. את תמיד יפהפייה.

 

[לא יכבה בלילה נרה]

אוהבת אותך, רונה

 

[רונה גימל 1]

תודה מתוקה, הלוואי והיינו נפגשות פעם...