הסיפור שלי!
זה היה בימים שהייתי סטודנטית בירושלים.
תואר ראשון, שנה ב', עיר חדשה, לומדת להכיר את כל המקומות השווים לאט לאט. גרה במעונות ורחוקה מהבית. עצמאית. עוד שבת של לימודים, ואחריה עוד אחת, והמוח כבר מתפוצץ מעומס ושעות מול המחשב. כותבת וכותבת, ומרגישה בתוכי איך אני חייבת לזוז, להרגיש את הגוף, לדעת שאני חיה כאן ועכשיו - לא בשאלות איזה מבחן יש מחר וכמה תרגילים נשארו לי לכתוב.
בשישי אחד יצאנו. אחרי שבוע קשה של לימודים החלטנו שאנחנו חייבות להתאוור בעיר. אני ועוד שתי חברות, חננות - כמוני, אבל לא שובבות כמוני. לבשתי טייץ מעור עם רוכסן מאחורה, חולצה צמודה שחורה, מידה 36 (הימים שהייתי רזה) ושיער אסוף. עגילי זהב גדולים ועיניים מאופרות בשחור. שפתיים נקיות, קצת גלוס בצבע גוף. סקסית, אבל במידה.
החלטנו ללכת למועדון הכי מוכר בירושלים, זה שמלא סטודנטים שטופי הורמונים, יודעות שתמיד קורה שם משהו. לא בשבילן כמובן, בשבילי. באות לפני הפתיחה הרשמית, מוקדם, אין אנשים. את פנינו מקבל בעל המועדון המוכר, גבר בשנות השלושים לחייו, גבוה, חסון, לובש חולצה שחורה ואפשר לראות את הטרייבל מציץ מהחולצה, על זרוע חטובה וסקסית. הוא נשוי, אני יודעת מהפייסבוק. והוא גם ממש מוצא חן בעיני.
"מה אתן שותות?" שואל את שלושתנו, אבל מסתכל עליי. "ערק" אני עונה. יודעת שזה מגניב ואיזה ישראלי לא אוהב ערק. לא פלצנית של וויסקי (משקה של גברים. לא יעזור) ולא כוסית של וודקה אוכמניות. "אבל עם קרח", אני מוסיפה. "אני אוהבת אותו קר". שלושתנו מתיישבות על הבר, תוך דקה אנחנו מקבלות חמישה צ'ייסרים של ערק ועוד כוס עם ערק וקרח בשבילי. "קודם צ'ייסר, אחר-כך תמשיכי עם הקרח", אומר לי, ואני מסתכלת לו עמוק בעיניים. מכירים את הרגע הזה, שבמכה אחת כל החרמנות עולה, משהו מסתורי, אסור, תאווה כזאת רגעית של רצון להרגיש את הגוף של הגבר הזה עוטף את הגוף שלי, משהו כל כך מגונן ונעים. שתי החברות עם צ'ייסר, הברמן עם אחד, חייב לשתות עם הבוס, והוא כמובן, מחזיק את הצ'ייסר הראשון מתוך מי יודע כמה שוודאי ישתה הערב. "לחייכן", הוא אומר, וכולנו מרימים לחיים. אני שותה ומרגישה שהוא מסתכל עליי. אני מוציאה סיגריה, הוא מדליק לי אותה. אחר-כך מדליק גם לעצמו. איך אפשר לשתות בלי לעשן, אני חושבת לעצמי. אם כבר לבלות, אז עד הסוף. שתי החברות שלי כמובן לא מעשנות, אני על תקן הפרועה, כבר אמרתי.
"אנחנו הולכות לשירותים", הן מעדכנות. לא קלטו את המבטים אבל בלב אני מודה להן על טיימינג מצויין. "סבבה, אני אשאר כאן על הבר". הוא מקרב את הכיסא שלו אליי. "אז איך אמרת שקוראים לך?" שואל. אני מריחה את האפטר שייב הגברי והמחרמן שלו. איך אני צריכה גבר, אלוהים. "מה זה משנה, גם ככה לא תזכור" אני אומרת, ומחייכת. "למה ככה?" הוא שואל חצי מופתע חצי משועשע. "אני זוכר את הטובות".
אני לוקחת שאיפה מהסיגריה ומסתכלת עליו לשנייה של שקט. מביטים בעיניים, הנה ההזדמנות שלי להיות הפאם פאטל שאני כל כך-רוצה... "אני מהטובות, תאמין לי" אומרת ומרגישה את ההתרגשות בגופי מתחילה להתגבר. הוא מתקרב עוד טיפה עם הכיסא. אני מסתכלת עליו מקרוב. זה כבר ברור שהוא נמשך, וגם אני. הדברים האלה לקוחים שנייה. "איך הערק?" "מעולה!" אני עונה ולוקחת עוד לגימה. הברמן מבין את הרמז ומציב עוד שני צ'ייסרים לידינו. אני עוזבת את הכוס ומרימה איתו עוד אחד. שנינו מחייכים.
המועדון מתחיל להתמלא, ברקע אני שומעת את פיטבול, זמר סליזי בדיוק לאווירה שמתפתחת... החברות חוזרות ואומרות לי שהן רוצות לרקוד. "יאללה בכייף", אני יורדת מכסא הבר, לא לפני שלוקחת איתי את הכוס. "חוזרת עוד מעט" אני אומרת לו. איך אני לא אחזור...
נכנסנו, רקדנו, הייתי ממש שמחה, הרגשתי סקסית.
אחרי חמישה שירים בערך, אני מסתובבת לכיוון הכניסה ורואה אותו עומד. מסתכל עליי, אני מסתכלת עליו. החברות עוד לא קולטות וממשיכות לרקוד. יותר טוב. "שנייה", אני אומרת להן, והולכת אליו. "בואי אחריי" אומר לי. "אבל חכי קצת. שלא יראו". לשנייה לא האמנתי שאני הולכת לעשות את זה, אבל לא רציתי לתת לפחד להשתלט עליי. "אוקיי. תן לי דקה". חזרתי לחברות הרוקדות, חמודות כאלה, הן שמעו ממני סיפורים פה ושם על הרומן של הצבא, אבל מזמן לא עשיתי משהו משוגע כזה.
"אני חייבת לשירותים", אמרתי להן. "תשמרו לי על התיק".
הסתכלתי לעברו, ראיתי שהוא מסמן לי עם העיניים. הוא התחיל ללכת לכיוון השירותים אבל לא נכנס אליהם. אני אחריו, שני מטר בערך, שאף אחד לא ישים לב. המועדון מפוצץ, כולם רוקדים, שותים, אווירה משחררת. הגענו למסדרון. במקום לפנות ימינה לשירותים, פנה שמאלה. "תיכנסי אחריי" אמר. הוא פתח דלת מתכת כבדה, שמובילה לחדר האספקה. סגר אותה אחריו. השתהיתי עוד שנייה ואז פתחתי אותה, נכנסתי וסגרתי.
החדר היה חשוך לחלוטין, לא ראיתי כלום, רק הרגשתי אותו פתאום נצמד אליי ומצמיד אותי לדלת, כשאני סוגרת אותה עם משקל הגוף שלי ושלו עליי. אף אחד לא יכול להיכנס. הרגשתי את הזין שלו עומד דרך הג'ינס. הוא התקרב והתנשקנו, נשיקה מלאות תאווה, ואני קצת שיכורה כבר... אח איזה תענוג. חיבקתי את הכתפיים החזקות שלו, העברתי ידיים על הצוואר, הרגשתי שאני נהיית רטובה. "את כל-כך סקסית" לחש. "תודה... גם אתה" אמרתי. הוא באמת סופר-סקסי. מבט של ילד שובב, אי אפשר לפספס. "אני חרמן אש" אומר. "תסתובבי".
עושה כבקשתו, מסתובבת. מניחה ידיים על הדלת, מחזיקה אותה שחלילה אף אחד לא יפתח. הוא נצמד אליי, אני מבליטה את הישבן, מרגישה אותו מתחכך בי ואת הזין שלו קרוב אליי. אני שומעת אותו פותח את הרוכסן של הג'ינס, ואת הרוכסן של המכנסיים שלי. איך ידעתי מה ללבוש. אני מושכת אותם למטה, וגם את התחתונים, כשהתחת שלי מופנה כלפיו. מפסקת קצת רגליים, והוא מנשק אותי מאחורה, מסובב את הראש שלי אליו, ואני מבליטה את הישבן כך שיוכל לחדור בקלות. הוא מחזיק אותי מאחורה, עוטף את השדיים שלי בידיים החסונות שלו, אני מרגישה את האפטר שייב שלו נדבק אליי, איזה מחרמן, אלוהים.
תוך שנייה הוא בתוכי, אני מתכופפת קצת קדימה, מרגישה את כובד משקלו עליי ואת היד שלו מגששת לכיוון הכוס שלי. האצבעות שלו מתחילות לשחק לי בשפתיים של הכוס מקדימה. הוא דוחף אותי אליו, נכנס עד הסוף.
הוא מתחיל לזיין אותי מהר, דוחף ומוציא את הזין מהכוס, איזו סיטואציה הזויה – אני חושבת לעצמי. מזדיינת עם הבעלים, ככה, כשכולם רוקדים בחוץ. ומה מפריד ביננו לבינם? דלת ברזל. אני שומעת היטב את המוזיקה החזקה, כאילו שאנחנו מזדיינים באמצע המועדון, ככה אני מרגישה.
אני מבליטה עוד קצת את הישבן, מרגישה אותו נכנס ויוצא ממני, מגביר את הקצב המהיר ממילא, דוחף אותו עוד יותר עמוק לתוכי, אני רטובה וחרמנית וזה בא לי כל כך בטוב... הוא ממשיך, יותר מהר ויותר חזק. אני מרגישה את החייתיות שבו מבקשת להתפרץ עליי, בתוכי. יותר עמוק, יותר חזק, נכנס. עוד שני פימפומים ואז בשנייה אחת מוציא את הזין וגומר בחוץ, על הרצפה. פולט אנחה קצרה.
מרימה את המכנסיים. גם הוא. "מצטער, לא יכולתי להתאפק". יופי, ומה אני אומרה לעשות? יוצאת לבד וסוגרת את דלת הברזל מאחורי. אחרי שתי שניות שומעת אותה נסגרת בשנית. הולכים לכיוונים מנוגדים.
אחרי חצי שנה חזרתי למועדון עם החבר (היום הוא כבר אקס). ראיתי אותו. מיותר לציין שהוא סירב לבקשתי לערוך היכרות מנומסת. נכון שהאקס לא חתיך כמותו, אבל, היי, לפחות איתו הייתי גומרת.