אין מה לומר - הסיפור העונה פחות
מותח מאשר בקודמת. בקודמת אמה התרוצצה בכל פרק במאמץ להקדים את רג'ינה (בעזרת הנרי) שחיכתה לה בכל פינה. גם היה קונפליקט נהדר בין חוסר האמונה שלה לאמונה של הצופים - אנחנו ידענו מה קורה באמת, והיא זו שסירבה. כאן עם רג'ינה נחמדה יותר, אמה מאמ ינה ולכן חסר העימות. חסרה דרמה.
לדעתי ההברקה הגדולה ביותר של עונה 1, היתה הסצינה שבה רג'ינה יורדת למרתף בית החולים, ומציצה אל התא של בל.
זה היה קטע אדיר, כי נוצר אז רצון עצום אצל הצופים, שרמפל' ישמע על כך ויתאחד איתה, כי הרי היא היחידה שנגעה בו והצליחה לעבור את מחסום הרשע שלו. התקווה היחידה שלו להיגאל.
זה היה מנוף, שהיה יכול להניע את הסידרה על פני שתי עונות לפחות, אם לא יותר, ולהגיע לפורקן רגשי יפה בפרק כפול בלתי נשכח...
אבל המפיקים לא רצו למתוח יותר מדי, ופרקו את המתח אחרי פחות מעשרה פרקים. זה חבל כי היה אפשר ליצור משהו עמוק יותר.
כבר עברנו שליש עונה בלי משהו ממשי שירתק אותנו לבדוק מה יקרה הלאה. נכון ששילגי חושבת על בעלה ונכדה, אבל בתה לצידה; נכון שדיוויד חסר את אשתו, אבל הנכד שלו לצידו. אין שום דחיפות.
אני חושב שכדאי *מאוד* להכניס אלמנט של דחיפות, אחרת הרייטינג יצנח.