זה לא אומר שחייבים ללכת לשם
אפשר לשלב את זה בחיי היום יום...
אני מסכים שצריך לעשות סייגים לדבר הזה ולא להיגרר לשם יותר מדי
אבל יש בזה גם יתרונות כמו יכולת לשמור על קשרים לטווח ארוך
אם זה במקום קשרים זה בעייתי
אבל אם זה בנוסף זה בהחלט יכול להוסיף
מלא זמן לא היה לי והייתי סופגת מאנשים מבטים כאילו נפלתי מהירח כשאמרתי להם שאין לי פייסבוק.
ותמיד צחקתי על אנשים שהיו מוסיפים לרשימת חברים שלהם אנשים שלפני 20 שנה היו איתם בגן שולה.
היום יש לי אבל האמת שפתחתי אותו לצרכים קורקטיים בלבד. אני הרבה יותר מתחברת לפורומים. נוח לי עם האנונימיות המשלה, נוח לי לא לשקול ולמדוד כל דבר שאני כותבת מפחד של מה יגידו ולמי זה יגיע. נוח לי לא לקבל בקשות חברות מאנשים שרבתי איתם או מכל מיני אקסים פסיכים או מעצבנים.
זה נכון שיש הגדרות פרטיות עכשיו, אבל תקופה ארוכה לא היו, וגם עכשיו זה כל-כך מעצבן ולפעמים זה גם מאתחל לי הגדרות ככה שאין לי כוח לזה.
אז את לא מפסידה כלום. אם לא בא לך להכיר את החברה של החברה של החבר שלך, ואת גם ככה שומרת על קשר קרוב עם חברים או באמצעות טלפון או מייל. פייסבוק זאת פלטפורמה שלא נוח להתבטא בה ולהביע בה דעות בחופשיות, לא כי אסור אלא כי תמיד צריך לקחת בחשבון שאת מזוהה איתן ואת לא יודעת מתי איזה הודעה שקלדת בלי לשים לב תשומש לרעתך, גם מכיוון של מקומות עבודה וקריירה.
זרים", איני יכול שלא להסכים יותר.
יחד עם זאת אני חייב ולסייג. זה לא עובד עבורך. זה עובד טוב מאוד לאחרים.
אחת מהן היא "יחפה", והשני הוא הבן שלי. חייו מורכבים מחברים בפייסבוק שעם רובם הוא נפגש במציאות.
הוא מבלה שם זמן רב.
רב מידי.
עכשיו קראתי לו ושאלתי כמה חברים יש לו בפייסבוק. התשובה שלו - 1965. לא האמנתי עד שראיתי בעיני.
שאלתי עם כמה הוא נפגש פנים מול פנים. התשובה שלו- 500.
נפגש עם 500?
אוקיי כשאני בלימודים אני "נפגש" עם מאות או יותר נכון אני "מתראה" עם מאות...אז מה?
פגישה פנים מול פנים לא אומרת שיחה, לא אומרת היכרות מעמיקה(או אפילו משהו שאפשר לכנות "היכרות) וכו'
בן אדם יכול לצרף מישהו אחרי שהוא יודע את השם ואחרי תקופה לשכוח ממנו(כפי שחייב לקרות במצב שיש לאדם יותר מ1000 חברים בפייסבוק)
צריך גם להבין שאנשים מצרפים אנשים בפייס לאורך שנים וזה זורם...
אנשים שמצרפים כל אחד לפייס ולא מוחקים אף פעם ועברו את ה1000 איש או אפילו הגיעו ל700-800 קשה לי להבין
לא כל שכן אנשים שמתקרבים או עברו את ה2000 שזה בכלל טירוף...
אדם צריך שיהיה חבר טוב אחד.
אם יש לו שניים, הוא בר מזל.
אם יש לו שלוש, הוא כנראה איש מיוחד.
אם יש לו יותר, הם לא ממש חברים טובים.
הקצנה, נכון, אבל הכיוון ברור.
לאדם יכולים להיות שני חברים טובים ו100 חברים פחות טובים(אם הוא אדם חברותי במיוחד...)
אחד שיש לו 1000 חברים בפייס שהקשר עם רובם הוא משהו כמו התכתבות פעם בחודש או מפגש פעם בחצי שנה-את זה כבר אני לא מגדיר חבר אלא במקרה הטוב ידיד או אפילו-מכר...
בתור בן אדם קנאי מאד לפרטיותו, לא נראה לי כל העניין הזה.
מה שיש לי לומר לחברים שלי, אני אומרת פנים מול פנים או בטלפון.
גם בטלפון אני לא ממש אוהבת לדבר, אלא אם יש עניין של מרחק ואי אפשר להפגש לעיתים קרובות. שמעתי כבר על כל מיני מצבים
לא נעימים שקרו לאנשים בפייסבוק. שמעתי על ריבים ועל הכפשות וכל מיני גועל נפש. יכול להיות שזה גם עניין של גיל. מה את חושבת?
שהצטלמו שיכורות במצבים מביכים ואפילו מיניים או אמרו דברים כאלה ואחרים מהעדפות מיניות ועד דעות פוליטיות וכמו שאומרים ברגע שהעלית משהו לאינטרנט אין חזרה, וזה דפק אותן כשהן ניסו להתקבל למקומות עבודה רציניים או לימודים.
וכל הסיפורים על אנשים שפירסמו שהם יוצאים לנופש וחזרו לבית פרוץ. צריך לדעת טוב מי מבין החברים של החברים שלך רואה את הסטטוסים.
בכלל מהרושם שלי פייסבוק הולכת לנחות, שמעתי על המון שמתנתקים.
מי רואה את מה שאת מעלה לדף שלך, וגם אם יש דרך לשלוט במי רואה, אז ממש א אפשר לדעת למי המידע שיש בדף מועבר.
הרי מי שרואה יכול לספר לחבר שיספר לחבר שיספר לחברה...
אז לכי תדעי למי זה מגיע.
שהפרופיל שלך יהיה חסוי, ז"א שמי שכותב את השם שלך לא ימצא אותך. אבל יש לזה חיסרון כי אולי איזה חברה ותיקה או מישהו רוצה למצוא אותך הוא לא יכול. את יכולה להסתיר את הסטטוסים שלך רק לחברים, ז"א שחברים של חברים לא יראו, אבל כמו שהבנת זה מעצבן ולוקח זמן להבין איך לעשות את זה, לדעתי הממשק של פייסבוק לא נוח, מה גם שאמרתי לך שזה מאתחל לי הגדרות ככה שכל הודעה אני צריכה לבדוק אם היא בסטטוס המתאים.
אם אני כותב:ערב טוב לכולם או סתם משפט שנון זה גרוע אם זה יוודע לכל העולם ואישתו?
נראה לי שלא...
אבל כשאנשים חופשים פרטים אישיים או כותבים שטויות למיניהם שמציגים אותם באור לא חיובי זו כבר בעיה...
קיצור-צריך להיזהר זה הכל..