אחד הדברים היותר מתסכלים אצלי
אני משוגע על קינוחים בניחוח מי זוהר או מי ורדים. מילא שאני נמנע מהם כדי להימנע מהסוכר שבא איתם, לפחות הייתי נהנה לעשות אותם למען בני ביתי, אבל אין בביתי אוהבי הניחוח והטעם הכל כך מסויים הזה.
מזכיר לי שבימי הדוקטורט שלי הייתי מתרגל במעבדה, ונהגנו לסיים את הסמסטר עם מעט פינוקים גסטרונומיים שהסטודנטים הכינו. סמסטר אחד סטודנטית בשם נדיל, שתזכה לאושר וחיים ארוכים, הביאה לנו את עוגת לילות ביירות (עוגת סולת עם לא מעט מי ורדים) שחיסלתי בתאוה רבה. אחרי שהיא מסרה לי את המתכון עשיתי את העוגה הזו לא מעט פעמים והיא היתה תמיד קינוח מנצח- אבל רק בקרב אלו שמסתדרים עם הטעמים הערביים המדהימים הללו.
תהיי ברוכה, נביל היכן שאת לא נמצאת.