עכשיו תורי
שלום לכולם, יקרים.
המפקד אומר להתפקד אז מתפקדים.
מאז ומתמיד שחקתי בבובות, אהבתי בובות, והכנתי אותן- עוד כשהייתי קטנה. אחרי הרבה שנים שלימדתי מוסיקה בגני ילדים ובפעוטונים, ואפילו בבית ספר (המערכת הזאת לא בדיוק התאימה לי...) הבנתי שהמקום האמיתי שלי, שמשלב ומחבר את כל אהבותי- ילדים, סיפורים, מוסיקה, ריקוד-הכל נמצא בתיאטרון הבובות.
(אתם לא חושבים שאנחנו כולנו כל כך מלאי כשרונות- אנחנו חייבים להיות כאלה רב-תחומיים, נכון?) אבל אני מאמינה, שיותר מכישרון, נחוצה עבודה קשה ויסודית, נסיונות אינסופיים ועשרות חזרות- עד שמשהו באמת ראוי להיות מוצג.
יצרתי כמה הצגות ושעות סיפור לילדים, אפשר לבקר באתר שלי ולקרוא ביתר פירוט, (אני מתכננת עכשיו להוסיף עוד תמונות וסרטונים לאתר. אבל בכל זאת אתם מוזמנים להכנס.), אני עובדת על כל הצגה/ שעת סיפור חודשים ארוכים מאד, ולכן הרפרטואר שלי מצומצם . בימים אלה אני עובדת על הצגה חדשה :"בת הטוחן." אני מקווה שעד האביב היא תהיה מוכנה.
תחום שאני לא במיוחד מצטיינת בו הוא כל ענייני המחשב- היכולת שלי מצטמצמת לשליחת מיילים, ולכתיבה בפורום החמוד שלנו. כל השאר נעשה על ידי בני ביתי המסכנים
.
אחד הדברים בחיי שאני לא יכולה בלעדיו הוא הקריאה. אם אין לי ספר תורן או שניים- אני לא בנאדם. בשבילי ספר הוא אוויר לנשימה. (חגית מנשיקות של שמש, את מכירה עוד כאלה שקוראים כמה ספרים בו זמנית?)
עוד משהו חשוב- אנחנו משפחה מאד סביבתנית (כלומר אקולוגית)- כולנו ממחזרים, מחדשים,משתדלים לא להשתמש בחומרים שמזיקים לעולם (אבקות כביסה, ריסוסים וכו
.
הילדים שלי לומדים בחינוך וולדורף- כלומר בתי ספר בגישה האנטרופוסופית, ושם גם הכרתי את טכניקת הליבוד- שאילנית מאיר משתמשת בה. אולי פעם נכין הצגה עם בובות צמר? אילנית, מה דעתך?
(דרך אגב, תיאטרון הבובות בגישה האנטרופוסופית הוא מיוחד, עדין ושונה מאד ממה שאנחנו רגילים. אם אצליח לצרף קישור, תוכלו לראות.)
לא תאמינו עלי: מימי לא הייתי בחו"ל. (!!!)
הבית שלי מלא חיות- מליון חתולים (ארבעה,בעצם, רק שעושים בלגן כמו מליון), (אבל אם להיות כנה באמת, החתולים הם לא היחידים שאחראים לבלגן...) וגם כלבה .כמובן, לא בחרתי בזה ממש מרצון חופשי, ילדי "שכנעו" אותי שבלי החיות חיינו לא יהיו חיים. אפשר לסרב, תגידו לי?
ועוד בענייני בלגן, כשאני בתהליך יצירת בובות או הצגה, הבית שלי הוא בלתי כניס. מרוב בלגן כמובן. כל הבדים, הצמר, האביזרים- הכל פרוש על השטיחים ואי אפשר לזוז. (רמי- אישי האהוב, הגדיר את זה ככה פעם: "נו, לפחות אם יכנסו גנבים בלילה, הם יסתלקו מהר, כי הם יחשבו שגנבים אחרים כבר היו כאן...") (זה יפה ככה לצחוק עלי???)
לתיאטרון שלי קוראים "טוליק" על שם בתי טלי - הילדה המדהימה והמיוחדת ביותר שנולדה אי פעם- היא נולדה עם תסמונת דאון, חיה חיים מלאי אהבה, שמחה, צחוק וחיבוקים. היא עזבה את עולמינו לפני ארבע וחצי שנים, והשאירה אותי ואת כל המשפחה וחבריה הרבים עם געגוע ענק בלב.. היא היתה השלישית מבין שבעת ילדי, ואני מקווה שמשהו משמחת החיים שלה מורגש גם בהצגות שלי.
זהו להיום.
באהבה
ורד
כמעט שכחתי- האתר שלי (דודי, מותר לשים כתובת בהודעה?)-
www.tulik.co.il
