קצים ליום ראשון: שבוע טוב

[ממה מיה]

רצה עם פאוצ' עמיד במיים

יש לי פאוצ' מינימלסיטי לריצה ויש בו כיס לאייפון ותעודה מזהה, פקל קבוע אצלי

 

[גמדים קטנים]

האנרגיות במקום אחר

בלי ריצה, בלי קונג פו, בלי אפילו לעשות תרגילי כושר בבית. 100% מהאנרגיות הולכות עכשיו לשחר, שכל כך סובל מהשיניים. ועכשיו גם מצונן. מסכנון קטן.

 

[צ ל י ל 8]

אוי, רק בריאות

 

[ממה מיה]

זה בד"כ בא ביחד השיניים והצינון

רק בריאות, הם הרבה יותר חזקים ממה שנדמה לנו

 

[יyל20]

אפשר לקבל דיכאון

רציתי לעשות קצת זמן להליכה ומדי פעם ריצה קצרצרה אבל אני בימים שאני לא יכולה לרוץ, תוכניות לחוד ומעשים לחוד המזג אויר לא מאפשר לי לעשות הליכה/ ריצה בשביל הנשמה שלי
עד מתי מתי צפוי מזג אויר כזה?

 

[גמדים קטנים]

למה אי אפשר?

ניסית לצאת בגשם? יש לזה קסם אחר (רק צריך להתלבש טוב)

 

[בריצה קלה]

חצי מרתון עמק המעיינות בספונטאניות

די מזמן כבר החלטתי שלא להשתתף השנה בחצי מרתון עמק המעיינות.
כבר המון זמן שלא רצתי ארוכה אמיתית. הכי ארוכה שלי לאחרונה היתה 13 ק"מ, והחצי האחרון היה בת"א..

ובכל זאת - בחמישי אחה"צ חבר מהקבוצה שכנע אותי להגיע לגן-השלושה. הבטיח בוקר ללא גשם + ליווי צמוד בחצי. אז באתי..
ב-6 וחצי בבוקר התייצבתי למרגלות הגלבוע ויצאנו לרכיבה במעלה ההר עד למחנה "גבעונה"
משם ירדנו קצת בצד השני, הסתובבנו, טיפסנו חזרה לשיא הגובה וירדנו לגן-השלושה
כמו שהובטח. חיכו לנו שמיים כחולים, בלי טיפת גשם. בטיפוס היה ממש חם ונטפתי

אבל בירידה היה קפואאא

רגל ימין שלי קפאה ככה שרק קילומטר לתוך הריצה היא הפשירה סופית..
אבל אין מה לאמר, הגלבוע מהמם!!

חזרנו לסחנה, התארגנות זריזה והופ יוצאים לרוץ את החצי (היתה לי ערכה של חבר מהקבוצה שויתר)
מראש הוחלט לרוץ בשיטת גאלווי ולשלב דקת הליכה כל 10 דקות
כך יצא שבכל פעם את ה-10 דקות רצנו יותר מהר מהתכנון המקורי
17 ק"מ עברו ביעף ובכיף גדול!! אח"כ כבר נהיה קשה. 2 הקילומטרים האחרונים כבר היו, מה שנקרא, ריצה על כח הרצון
אבל הקצב נשמר לאורך כל הדרך, כולל השניים האחרונים. והיה אפילו נגטיב ספליט. ו.. רצתי חצי מרתון!!
בתוצאה סבירה, בקצב סבבה לגמרי ואני אפילו לא מכווצת

חייבת לציין שהארגון השנה היה מצוין

בקיצור, נהנתי מאד, מאד!!

 

[גמדים קטנים]

יפה ומגניב

ונשמע קצת הזוי חצי מרתון אחרי כזאת רכיבה.

 

[מור שלז]

לפעמים גם עוגן נשבר

"את היית העוגן של כולנו, היית חזקה כל כך במשך 12 שנים"
כך אמרה לי אחת העובדות שלי היום כשנכנסה למשרד שלי תוך כדי שאני אורזת ומקפלת 12 שנים לתוך ארגז, וראתה את הדמעות יורדות.

כן, לפעמים גם עוגן נשבר, והיום נשברתי.
אולי זה גל הנוסטלגיה שתקף אותי, תוך כדי האריזה, כשמצאתי רשימות שלי מתחילת הדרך, ממש בשלב ההקמה.
אולי זה הסופיות הזו שבמדפים שהולכים ומתרוקנים, ואני רואה את החדר שלי ערום...
אולי כי ככה זה מרגיש לסגור את הבית הזה שבניתי במו ידי, סוג של מפעל חיים שנסגר.
ואולי פשוט הגיע הזמן שלי להוציא הכל החוצה

מסתבר שלפעמים גם עוגן נשבר....

 

[גמדים קטנים]

עדיף שייצא, לא? אם תשמרי את זה בפנים זה לא יועיל.

 

[tom696]

גם סלעים, לפעמים

זה גם הזמן והמקום וההזדמנות שלך. גם לך מותר. וחוץ מזה זה ביטוי הערכה גדול מאד מצידה כלפיך.

 

[גברת ע]

לפני שלוש שנים כשסבתא שלי נפטרה לאורך כל היום הצלחתי לתפקד כמו שצריך ולהחזיק את עצמי ולעשות כל מה שצריך כדי לעזור לסבא שהיה בשוק קצת ולהודיע לאנשים ולדאוג לקנות אוכל לצהריים ושתייה לקראת השבעה ולהכין מודעות ולתלות ולעשות כל מה שצריך, לתמוך באחיות שלי שהיה להן קשה ולא ידעו כלכך איך להתמודד.
כשהגענו לבית הקברות גם שם הייתי בסדר 'העוגן' של האחיות, אחותי התחילה לדמוע כשהמפקד שלה בא להלוויה זה ריגש אותה והיא לא ידעה איך לגשת אליו אז היא באה אלי שאני אבוא איתה.
לא הרבה אח"כ הגיעה סבתא שלי השנייה , ניגשתי לחבק אותה ולהגיד לה שלום, ולא יודעת מה קרה בום כאילו נפתח סכר ענקי ופשוט יצאו לי שטפונות מהעיניים האחיות שלי ואחי באו והצטופפנו ארבעתנו עם סבתא שלי ואז התחלנו לצחוק שכולם הפסידו בהתערבות על מי יתחיל לטפטף ראשון.
למרות זאת, זה לא שינה מעוצמת התמיכה שיכולתי להמשיך ולהעניק בהמשך בזמן הלוויה ואחכ בשבעה לאחיות שלי ולמי שהיה צריך.

גם עוגנים לפעמים צריכים את ההתפרקות שלהם וזה בסדר גמור וזה לא מוריד ממה וכמה שהם.
וכולנו פה יודעות מה וכמה את!

 

[צ ל י ל 8]

 

[צ ל י ל 8]

אגב מור

ההודעה הזו מתאימה לראש השרשור שבטעות כתבת בו "קצים" במקום "קצרים".
פרויד?

 

[מור שלז]

לגמרי פרויד!