קצרים לשבת: שבת שלום!

[Springy]

קצרים לשבת: שבת שלום!

אני מבינה שכולכן שורפות את הדרכים, הכבישים, המסילות והגלים, אחרת - מה זה זה? אחת בצהריים ולא פתחנו קצרים?

 

[Springy]

Touch & stay

כפי שאתן יודעות כבר, אני ממש מתקשה לשתף במה שעובר עליי בחודשים האחרונים.
זה שהטיפול הזה הוא באמת הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי אתן כבר יודעות. ומכאן התפתח לו דפוס של touch & go - אני רצה, הרגליים מגיבות, אני נבהלת, לפעמים מפסיקה לרוץ, כמה ביקורי חירום אצל הפיזיו לברר שהמצב לא מחמיר. ובראש ובלב אני עדיין מקפידה לא להתמסר, מנסה לא להתאהב מחדש, מרגישה שהריצה עוד לא באמת שלי בחזרה.

הפיזיו חושב שאני צריכה מרוץ מטרה, כזה שיחייב אותי לאימונים ולהעלאת קילומטראז' ועומסים. אני אמביוולנטית. מצד אחד - אני רואה שיש משהו בדבריו. הכאב לא נעלם אבל יש שיפור, וזה למרות שאני רצה. הוא חושב שלאינטנסיביות יש תפקיד חשוב בריפוי, ואני רואה את ההגיון שלו בתוצאות, אבל גם מפחדת להעמיס מדי ולהזיק לעצמי. בנוסף, ביטלתי כמה וכמה הרשמות בחודשים האחרונים וזו לא חוויה נעימה.

החלק הטריקי הוא שמבחינת סיבולת, ממש חזרתי לעצמי. אני אפילו מהירה קצת יותר ממה שהייתי בשיאי, ואני חושבת שאולי גם זה קצת מסוכן. אני משתדלת לרוץ בלי 'אף בגרמין' אלא כמו שנעים ונוח לי, וכשאני מסתכלת בשעון אני חושבת שאולי צריך להאט...

השבוע שוב היה ביקור חירום אצל הפיזיו, אחרי שנלחצתי נורא מכאבים בכפות הרגליים והקרסוליים. לא יכולתי לזהות האם אלה סתם קרעכצים, בכל זאת חזרתי בהנחיית הפיזיו באופן מאוד לא מדורג, או שמא הפלנטר חוזר, או שאני מפתחת דלקת וחלילה עושה הכנה לשבר מאמץ.

באופן לא מפתיע, הוא אמר להמשיך לרוץ. כמה שעות אחר כך אני עומדת בתור בסופר וחושבת איך אני מביאה את עצמי לריצה מחר, כשסינטה שולחת לי הודעה ושואלת אם אצטרף אליה לחלק מהארוכה שלה.

כשהשעון מצלצל אתמול בבוקר, אני יודעת היטב שלולא קבענו לא הייתי יוצאת מהמיטה. יש משהו נורא נעים בלהתארגן לארוכה (הכל יחסי...) עם חברה אחרי כל כך הרבה זמן.
לא היה קל, אבל היה נהדר לרוץ מבלי לסתום את הפה, להחליף את ריצות הבוקר הבודדות בחשיכה (מזל שאי אפשר לרוץ בפינות כמו שנהוג בפולניה...) בחברה נפלאה ולראות את כל הרצים האחרים בטיילת, להרגיש לרגע שוב חלק מהקהילה. אחרי 13 ק"מ שלעולם לא קורים אחרת, אנחנו נפרדות בחיבוק וסינטה ממשיכה בארוכה-למרחק-בלתי-נתפס שלה. אני ממשיכה עוד קילומטר לאוטו וסוגרת 14, מספר שלא ראיתי מזמן. נוסעת הביתה בתחושה נפלאה של 'התחיל הסופ"ש'.
עדיין יש כאבים. עדיין דואגת מאוד לרגליים, עדיין מפחדת, עדיין לא לגמרי בטוחה שזה רעיון טוב. אבל זה היה בוקר נפלא בחברה נפלאה, שעוזר לי לרצות להפסיק להיבהל, ולהישאר רצה. לו יהי

 

[מור שלז]

לו יהי

מצטרפת לסיפא שלך: באמת לו יהי!

כמה טוב לקרוא אותך ככה, עם הריצה הנפלאה, עם החזרה ההדרגתית לעצמך, לריצה, להרגשה של חלק מהקהילה... אני מזדהה כל כך עם החששות האלו והפחדים - במיוחד את, אחרי כל מה שעברת, טבעי כל כך שתרגישי ככה.

14 ק"מ זה לא הולך ברגל... זו כבר ממש ריצה! ריצה ארוכה! והקצבים המהירים זו גם הפתעה נהדרת (אני בטוחה שחלק גדול מאוד מזה זו שגרת החיזוקים שהקפדת עליה כל כך והאליפטי).

ודווקא מהמקום הזה, אני מעריכה ומודה לך אפילו יותר על השיתוף הזה. אני זוכרת כמה קשה היה לי לשתף במצב הזה. להודות בפחדים ובחששות. "להסתכן" בלכתוב על כך שאני רצה - רק כדי שפתאום משהו יקרה ושוב אני אחזור להיות "לא רצה". בתקופה כזו הכל כל כך קשה, שהכי קל להתכנס בתוך עצמנו ולא לשתף. לא פלא שרוב האנשים מתנהלים בדיוק כך בפציעה.

ואני קוראת אותך, ולומדת ממך, ולוקחת לעצמי לפעם הבאה כמה מהלקחים והשיעורים שאת משתפת בהם.

אז תודה!

 

[סינטה1]

את כל שהיה לי לומר לך אמרתי אתמול.
רק אגיד שוב, שכל כך התגעגעתי לרוץ איתך... בהחלט הנעמת לי את ארוכת השבוע.
אני מאמינה מעומק ליבי שאת על דרך המלך.
וגאה בך על הנחישות וכח הרצון הלא יאומן.
נפלאה שכמותך.

 

[אמא לאינדיאנים]

שלום לך

אני מרגישה המון כוח בדברים שלך, 14 קילומטר, קצב טוב, תחושה של הולך ומשתפר.....המון אופטימיות.
מחזיקה אצבעות שכך זה ימשיך. וגלי לנו אם תחליטי על מטרה כלשהי (נגיד.........ת"א!?!

)

נשיקות!

 

[תנועה B]

מתמודדות עם מרחקים פלוס

התמודדות לא קלה יש לך - גם עם המרחק וגם עם כל מה שנלווה לה. איזה יופי שהיו לך הכוחות לא רק to touch אלא גם to stay!
לאט לאט יתרחב ה- stay.
המון טוב
נעמי

 

[ממה מיה]

כמה מוכר

אני חושבת שביקרנו אצל אותו פיזיו, אני הלכת עם הגישה שלו וחזרתי בהדרגה לאימונים וגם הצלחתי להגיע בזמנו ליעד - חצי המרתון ואף לשפר.
אמדד שלי בנושא הכאבים והריצה הוא שאם הריצה לא מביאה להחמרה אז אני ממשיכה. הגעתי למסקנה שבין אם אני נחה ובין אם אני רצה זה אותו כאב סטטי שמציק בעיקר כשאני קמה בבקר.
והאמת? (חמסה חמסה חמסה) בשבועות האחרונים מרגישה קצת שיפור.
הלוואי אצלך בקרוב!!

 

[מור שלז]

קסם על שני גלגלים: כסלון חורפי

רכיבה קסומה, מייד אחרי הגשם, עם חברים חדשים שפגשתי הבוקר (דרך חברה רוכבת שהבוקר התחרתה באורים בפעם הראשונה).
מסלול שחלקו מוכר וחלקו חדש לי: יער הקדושים, כסלון, דרך נוף דרומית, ומשם ירידה חדשה עבורי (ומפחידה כמובן כמו שאתן מכירות אותי - מזל שהשותפים לרכיבה היו סבלניים מאוד איתי) דרך קריית יערים והמשך בכסלון ומשם דרך נוף צפונית וטיפוס להר כרמילה.

יצאנו ממש רגע אחרי הגשם, הכל מסביב ירוק ופורח , ריח של אדמה אחרי הגשם, נרקיסים, רקפות וחגיגה של צבעים.
מסלול מדהים, עתיר טיפוסים ונופים, חברים חדשים נפלאים, יותר טוב מזה אי אפשר לבקש.
ולקינוח עוד ריצה קצרה בין רקפות ועצים ביער הקדושים.

קסם של בוקר...

שבת שלום לכולן

 

[מור שלז]

ועוד אחת מהנוף האירופאי הזה

 

[מור שלז]

וגם אני הייתי שם בתוך כל היופי הזה

 

[אמא לאינדיאנים]

מרגישים את הרצינות שלך

 

[מור שלז]

זו לא רצינות, זה פחד

זה צולם בסוף ירידה שמעולם לא עשיתי, עם בוץ חלקלק... זה עוד שאריות הפחד על הפנים...

 

[מור שלז]

רקפות בצבעים עזים שמטריפים את החושים

 

[מור שלז]

קר לעצים בחורף...

 

[מור שלז]

כמה חבל שאי אפשר להעביר ריח בתמונה

ניחוח הנרקיסים היה פשוט מטרף

 

[נקודות נקודות]

גם ביערות הזורע

נתקלנו בנרקיסים במרבדים, מפיצים ניחוח משכר. אני מרגישה כאילו גיליתי אוצר, או זכיתי בלוטו קטן. אולי זה נכון

 

[מור שלז]

לגמרי זכייה בלוטו!

 

[מור שלז]

ועוד אחת מקרוב

 

[מור שלז]

נופים דרמתיים כבר אמרתי?

 

[אמא לאינדיאנים]

דבר ראשון תמונות מדהימות!

דבר שני נשמעת חוויה נפלאה, כיף לך שבת כזו!