שבת די.....
לא היה לי כוח לצאת לרכיבת שבת. החברה' בסוג של טייפר לפני, חברה חולה ולא בא לי. בהחלט רגש מוזר כזה, שכבר אין לי מושג ממה הוא נולד.
אני כל הזמן אומרת שלא קל לי כי בגלל הפציעה אני עושה כמעט אימונים כרגיל אבל בלי מטרה. ככה אני כבר המון זמן. מעל שנה.
העניין הוא שאני לא יודעת האם זו הסיבה. אולי זה רק תרוץ?
ככה או אחרת אני קמה ויוצאת איתם לרכיבה, אבל אחרי כשעתיים כשאנו מגיעים לנקודת היציאה (שבי ציון) והחברה ממשיכים לעוד סיבוב, אני מחליטה להקשיב לחוסר החשק שלי ולחזור לרכב.
פשוט כי לא בא לי אחרת. למזלי יש לצדי חבר מהקבוצה שדוחף, אז אני יוצאת איתו לעוד 20 דק' ריצה קלה. הדופק גבוהה (כ-160) רק מבהיר לי שעלי לחזור ולרוץ יותר אבל לאט לאט עד שאחזור לעצמי.
בקיצור, לא מבינה מה קורה אצלי ולמה חוסר החשק הזה.... חוויה לא משמחת ולא לגמרי מובנת.
בינתיים נרשמתי מחדש לאיגוד הטרי', וגם זה לא ממלא את ליבי שמחת האימון.
אייכס לי.
לא היה לי כוח לצאת לרכיבת שבת. החברה' בסוג של טייפר לפני, חברה חולה ולא בא לי. בהחלט רגש מוזר כזה, שכבר אין לי מושג ממה הוא נולד.
אני כל הזמן אומרת שלא קל לי כי בגלל הפציעה אני עושה כמעט אימונים כרגיל אבל בלי מטרה. ככה אני כבר המון זמן. מעל שנה.
העניין הוא שאני לא יודעת האם זו הסיבה. אולי זה רק תרוץ?
ככה או אחרת אני קמה ויוצאת איתם לרכיבה, אבל אחרי כשעתיים כשאנו מגיעים לנקודת היציאה (שבי ציון) והחברה ממשיכים לעוד סיבוב, אני מחליטה להקשיב לחוסר החשק שלי ולחזור לרכב.
פשוט כי לא בא לי אחרת. למזלי יש לצדי חבר מהקבוצה שדוחף, אז אני יוצאת איתו לעוד 20 דק' ריצה קלה. הדופק גבוהה (כ-160) רק מבהיר לי שעלי לחזור ולרוץ יותר אבל לאט לאט עד שאחזור לעצמי.
בקיצור, לא מבינה מה קורה אצלי ולמה חוסר החשק הזה.... חוויה לא משמחת ולא לגמרי מובנת.
בינתיים נרשמתי מחדש לאיגוד הטרי', וגם זה לא ממלא את ליבי שמחת האימון.
אייכס לי.
