ארוכה, בי"ח ועוד ארוכה
החיים שלי מרגישים כמו רכבת הרים מוזרה ומטורפת, ואיך שהוא רק הריצות עוזרות לשמור על השפיות בתוך כל הטירוף הזה.
אתמול בבוקר התייצבתי לארוכה בגשם, עם הרצים שלי. מראש הודעתי שאולי אני לא ארוץ איתם את הכל הפעם. יום שלם במיון ואז בהמתנה לאשפוז, המון זמן על הרגליים ותזונה לא מסודרת - לא ממש מהוים הכנה הולמת לארוכה.
אבל היה טוב. הסופה לא הפריעה לי, אולי אפילו עזרה בכך שהסיחה את דעתי.
החברה שלי התייצבו כל אחד בשעה היעודה וכך יצא שרצנו ברכבת כשאנשים מצטרפים ורצים לפי מה שרשום להם בתכנית.
ובלי לשים לב, רצתי קרוב לשלוש שעות - בדיוק לפי התכנון.
משם היישר לבית החולים. אבא שלי נראה יותר טוב, ואחרי יום ארוך שוחררנו הביתה אחה"צ עם הנחיה לחזור במידה ותהיה החמרה (אין החמרה
).
והבוקר, בתכנון היתה רכיבת שטח, אבל היא בוטלה ברגע האחרון וכך קמתי ביקיצה טבעית ויצאתי לעוד ריצה ארוכה - הכנה טובה לקראת פרוייקט שלושת המרתונים.
רצתי עם עצמי ועם המחשבות שלי, הגעתי לים וספגתי את מלוא עוצמתו של הטבע, עם ים סוער בצבע כחול ושוקולד מהסופה. עוד גשם, אבל אחרי כל מה שספגתי בשבוע האחרון - זה כבר לא הזיז לי וחזרה הביתה אחרי עוד שעתיים ארבעים וחמש דקות של ריצה.
עכשיו מבשלת מרק עוף ואוכל של חולים ובדרך לעוד ביקור אצל אבי.
שבת חמימה ונעימה לכולן