מה יותר גרוע מלקבל באמצע ארוכה?
לקבל בתחילת הארוכה! אחרי 2 ק"מ מתוך 34!
אני לא נוהגת לכתוב, אבל זו הודעה שאפשר לכתוב רק פה...רק אתן תבינו אותי.
הארוכה שנדחתה ונדחתה בשל מזג האוויר הסוער, יצאה לפועל בשעה 14:30 מרחובות אל חוף ראשון וחזרה בחברת רצי השפלה הנאמנים. הפעם האחרונה בה יצאתי לרוץ בקור כזה היתה בניו יורק לפני 10 חודשים. ירד שם שלג, הטמפרטורה היתה קרובה לאפס ודוד שלי צייד אותי במעילים איכותיים של מיטב מותגי הריצה האמריקאיים. בחזרה לנס ציונה: התעטפתי בחולצה שקיבלתי ב"תנ"ך תש"ח", סרט חימום לאוזניים שהביא לי אחד האקסים מחופשת הסקי, כובע "הר לעמק" נגד הגשם וכפפות נייק באדיבות צה"ל. מותגים איכותיים כבר אמרתי? "אמא, אל תכבי את הדוד!" - ושיהיה בהצלחה עם השפעת מחר.
סוף סוף הפוגה בגשם - יוצאים לרוץ. בכך עברנו את החלק הכי קשה בריצה.
קילומטר שני - הפסקת פיפי+הפתעה. קיבלתי! לא הפתעה, זה כתוב ביומן כבר חודש, אבל לא טרחתי לבוא מוכנה. כרגיל.
טוב, מה עושים?
ממשיכים!
הבלחה של קרני השמש המשתקפות על שלוליות המים משמשת רקע לריצה שלנו. מגיעים אל החוף, טיפטופון קצר, ג'ל חורפי (!GU PEANUT BUTTER), סלפי וחוזרים. המצב למטה גרוע. בקצב הזרימה הזה, בקרוב הכרישים יגיחו מהים ויבואו לטרוף אותי. אין ברירה אלא לרוץ מהר יותר....
![Wink ;) ;)]()
דביר מצא את הטיימינג מצוין לשיחות עבודה, מה שגרם לו למעוד הישר לתוך שלולית מים עסיסית ולרוץ את המחצית הנותרת עם נעליים ספוגות במים. גיל דאג לצחוק לאידו בקול רם, בטח כיוון שהזוג שלו היה ספוג החל מהקילומטר השלישי. השעון שלי נעצר באמצע הדרך בפעם השניה, מזל שיש טלפון חכם לגיבוי. החושך יורד והקור מתגבר. דביר וגיל מתחילים לפנטז על סיום קולינרי בשיפודיה של מושון על הדרך. אני נושמת לרווחה כשהשווארמה סגורה ואנו מחליפים את הקוליפורמים בסחלב חם באדיבות הבית של פיסטוק. איך עוד לא המציאו ג'ל בטעם סחלב?! מחמם מבפנים... דביר חושב שה-GPS עצר לקילומטר אחד. לפי הרגליים שלי, הוא נעצר לעשרה לפחות. אולי זה הקור, אולי השבוע הקל שמאחורי - כי באופן אישי, זו הארוכה הכי קלילה שהיתה לי.