סיור עם ארז גולקו בואדי ניסנאס
ארז גולקו ואני חברים בפייסבוק כבר זמן רב. ראיתי תמונות שהעלה מסיורים שלו בואדי ניסנאס ומארוחות eatwith שהוא מקיים בביתו, ולפני שבועיים סוף סוף נרשמתי לסיור שלו.
הסיפור של ארז מעניין - הוא יליד חיפה, בן למשפחות ותיקות בארץ. בתיכון ואחריו למד עיצוב אופנה, ומעולם לא עבד בתחום. ארז עבד במבשלת הבירה של הוריו וכשנסגרה, למד קצת על יין, ונמשך למטבחי עדות שונים, כך מצא עצמו מבשל לאחרים, ומכאן התפתח. השוק של ואדי ניסנאס, הוא השוק שלו. שם הוא עושה קניות וגם עובד.
השוק ביום שבת לא דמה במאומה לשוק בו טיילתי בתקופת חג המולד. האווירה רגועה, השוק לא עמוס, ואפשר היה לטייל בין הדוכנים ולעצור לידם בנחת.
בכל מקום בו ביקרנו, ארז הסביר בסבלנות על חומרי הגלם, נתן מתכונים, והיה מוכן עם קרש חיתוך וסכין, כדי שכולם יוכלו לטעום.
התחלנו במאפיית פלפלה שמלבד פיתות מוכרים בה גם ג'יבנה מהגליל, עוגיות מתורכיה וזיתים,
המשכנו לחנות הדגים של ויקטור שהוא גם בועד השכונה וגם בועד הדייגים. שמענו ממנו על הצרות הפוקדות את ענף הדיג והפתרונות אליהם הגיעו עם הרשויות, ואכלנו נתחי סלמון (ממש לא דג טרי מקומי, אבל יאללה, שיהיה).
ברחוב הראשי של השוק, עברנו בין דוכני "ירוקים" וירקות. הסבתא המרפאה מגיעה בשבתות מאיזור יקנעם עם עשבים שהיא קוטפת, ומלבד עשבים מוכרת גם פטאייר ומעמולים, וגם חליטות לחוליים ומכאובים שונים. היא מכירה את העשבים שלה, ועל הדרך מתקנת את ארז, ומסבירה מה לעשות עם כל אחד מהם.
אצל אבו אלאב, היה שפע של ירקות ופירות. כבר יש פקוס ושקדים ירוקים קטנים, תפוחי אדמה עם רגבי אדמה דבוקים אליהם, מלפפונים ירוקים בלאדי דקיקים ומתוקים, אפונה טרייה וגם קישואים וחצילים מרוקנים מתוכן, מוכנים למילוי. מול הדוכן יושבות הנשים, ומרוקנות כמויות מטורפות של ירקות.
מוסטפא של הקפה, מזג לכולם קפה חם ומריר, ושמענו ממנו על סוגי הקפה ומקורם. הוא מביא חומרי גלם משכם - טחינה, "דבש" חרובים וחלבה מטורפת שמכינים בשכם עם מי תפוחי אדמה. החלבה לא מאד מתוקה, רכה מאד וממש מלטפת את הפה. טעמנו גם "גן עדן" - ממתק עשוי מ"דבש" חרובים, תמרים, פיסטוקים ועוד דברים טובים. מהממתקים שקונים בשביל שיספיקו לשבוע, ומחסלים אחרי חצי יום.
אצל השכן של מוסטפא, שמענו הרצאה על סומאק ועל ההבדל בין הסומאק של 10 ₪ לקופסא, לסומאק של 2 ₪ לקופסא (אתם רוצים את היקר יותר, זה שהוא קצת לח ויותר סומאק). הרחנו קמומיל טרי, למדנו על ההבדלים בין פריקי שלמה לפריקי שבורה, והבטחנו לחזור בעוד שבועיים לטעום פריקי טריה.
טעמנו גם עולש וחובזה מטוגנים אצל הבנים של נדימה, ועלי גפן אצל נוזהה שסגרה את המינימרקט שלה ופתחה במקומו מסעדה קטנה.
עברנו אצל הזקנים וטעמנו את הפלאפל שלהם (ולא סיפרתי להם שאני מעדיפה את זה של מישל), ולקראת הסוף הלכנו לאיבוד בחנות של נביה חדאד ברחוב כורי. שפע הקטניות, התבלינים והפירות היבשים הקיף אותנו בחנות שנראית לא גדולה והזכירה לי את הטארדיס של דר' הו - גדולה יותר בפנים מאשר בחוץ.
תוך כדי הסיור עשינו קצת קניות, וכשהוא הסתיים, חזרנו על עקבותינו והמשכנו את הקניות. הירקות והעשבים העונתיים, כבר כמעט נגמרו בחלק מהדוכנים.
בערב בבית, אכלנו "פיצה" עם ג'יבנה וסומאק שקניתי עוד בסיור בעכו, ותבשיל פריקי. היום נאכל סלט פאקוס עם לימון ונענע, וסלט של שקדים ירוקים.
אם אתם רוצים להצטרף לסיור של ארז, חפשו אותו בפייסבוק או באתר של EATWITH ישראל.
