חיים ומוות ביד הלשון

רותי 11

New member
חיים ומוות ביד הלשון


בעקבות התאבדותו של אריאל רוניס ז"ל
לאחר שמשהי סיפרה עליו דברים
קשים לטענתו שלא תאמו את אופיו והוא הרגיש
שבעצם עושים לו רצח אופי והוא בחר בדרך
שבחר.

מה דעתכם עד כמה באמת זה חזק העניין הזה
של חיים ומוות והאם אתם חושבים שהיד קלה
יותר מדי על המקלדת/לשון?
משום שזה לא הסיפור היחיד היו עוד רבים לפניו
שעשו זאת בגלל שעשו להם רצח אופי והיה קשה
להם להתמודד עם זה
 
לדעתי זהו ביטוי כל כך נכון

אנחנו בני אדם שונים ומגוונים
לכל אחד מטען רגשי שונה
אף אחד לא יודע מה באמת מתחולל בחייו ובנפשו של האחר
בן אדם יכול להפגין כלפי חוץ חוזק ועוצמה ובתוך חייו ונשמתו להיות שבר כלי
(אנשים מתגרשים ,הורים חולים ,וסתם בעיות כלכליות )

אני לא אומרת שהמצבים הנ"ל מתירים לבן אדם להתנהג איך שבא לו
אבל היד לפעמים קצת קלה על המקלדת ולא כל פעם שלא רוצים להשכיר דירה למשפחה מסוימת זה נובע מגזענות אלה מתוך ונשמרתם לנפשותייכם

בקיצור השינוי לא יבוא מהפייסבוק השינוי האמיתי צריך לבוא מטיפול שורש בחברה הישראלית
ועד שזה לא יקרה החברה שלנו בצרה צרורה

מחר כולם יישכחו את אריאל רוניס ,הגזענות והאלימות ימשיכו לחגוג

והבחורה שכתבה את הפוסט אני לא מקנאה בה שהיא צריכה לחיות עם המצפון שלה
 

ינוקא1

New member
אני מודה , שלפעמים מתפלק לי וגם היד שלי קלה על המקלדת.

אבל אני חושב שמקרה כמו שהיה קשור גם לצד השני.
כי מי שמתאבד בגלל מה שאומרים עליו , זה אדם שמאוד חשוב לו מה אומרים עליו.
ומי שרוצה להתפתח רוחנית באמת , צריך לשאוף לשחרר את זה.
להגיע למצב שלא יהיה אכפת לו מה אומרים עליו , הוא הולך בדרכו ועם האמת שלו.
בכל אופן , חבל על האיש הטוב הזה.


יש סיפור על חלום שחלם רבי נחמן מברסלב , שמאוד רלוונטי לעניין :

http://breslev.eip.co.il/?key=3890
 

elar84

New member
רציתי לקרוא את הסיפור של רבי נחמן

אני מאוד אוהב, אבל זה ממש ארוך

אתפנה לזה מאוחר יותר או ביום אחר... חבל שאין תקציר



אני חושבת שכשאתה יודע מי אתה, שום דבר לא יצליח לערער אותך ובטח שבטח לא להחליט להתאבד בגלל זה.
בתקופת הרמב"ם היו המון שחלקו עליו וממש ממש לא תפסו ממנו... והוא התמיד והאמין בעצמו וצפצף עליהם... והזמן הוכיח כמה הוא גאון.
 
באמא שלי לא הבנתי

ריכלו עליו או הראו לו פנים רעות והוא רצה לברוח?
וזה רדף אחריו והוא פגש זקן מלמעלה שאמר לו שאין לו אפילו זכאות לגיהנום בגלל מה שעשה?
ולא הבנתי את הסוף
לא הבנתי
הסבר הסבר הסבר
 

בר 223

New member
תאמ'ת שגם אני הדפסתי את הסיפור ובאמת לא הבנתי

למה התכוון המשורר???...
 

בר 223

New member
תאמ'ת שגם אני הדפסתי את הסיפור ובאמת לא הבנתי

למה התכוון המשורר???...
 

ינוקא1

New member
בקיצור נמרץ :

רבי נחמן חלם שיום אחד הוא יוצא לרחוב , וכולם מתלחשים מסביבו.
והוא עובר למדינה אחרת , וכולם גם כן מגנים ומבזים אותו.
ואף אחד לא אומר לו על מה ולמה , אבל הוא רואה שכולם נגדו.
ואז הוא עובר ליער עם כמה אנשים , והם שומרים בסוד על זה שהוא איתם.
ומגיע זקן אחד ואומר לו "אתה לא מתבייש אחרי מה שעשית ? כל אבותיך מתביישים בך !!!"
ורבי נחמן אומר לעצמו - "לפחות אלמד תורה".
ומביאים לו ספר , ואפילו את מה שכתוב בספר הוא לא מבין.
(והוא התחיל לדאוג שגם האנשים שאיתו הולכים לעזוב אותו , שהרי הוא אפילו לא יודע ללמוד בספר).


והוא מתנחם בזה שעולם הבא יהיה לו (לפחות) אחרי הסבל שהוא סובל.
ואז בא אליו הזקן ואומר לו , שאחרי מה שהוא עשה , גם בגיהנום לא יהיה מקום עבורו ....
והוא שואל את הזקן "מהיכן אתה יודע ?"
והזקן אומר לו שהוא מבני עולם העליון (מלאך) , ומוכיח לו שהוא משם ושהוא יודע.


ואז רבי נחמן נזכר בסבא שלו - רבי ישראל בעל שם טוב , שאמר "אני אוהב את ה' גם בלי עולם הבא".
והוא השליך את ראשו לאחר במרירות רבה מאוד.


ואז באו אליו כולם ואמרו לו , שהוא הצליח ושכולם בעולם העליון מאוד גאים ושמחים בהצלחתו.

(פשוט כל זה היה סוג של "נסיון" |!)

והוא הוסיף כשסיפר את הסיפור :

"מַה שֶּׁהִשְׁלַכְתִּי אֶת ראשִׁי
אִם הָיָה אָדָם שֶׁעָבַר שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת פְּעָמִים עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ
אִם הָיָה מַשְׁלִיךְ אֶת ראשׁוֹ בִּמְרִירוּת כָּזֶה
בְּוַדַּאי הָיוּ מוֹחֲלִין לוֹ
וּשְׁאָר הַטּוֹב אֵינִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם
כִּי בְּוַדַּאי הָיָה טוֹב
"
 
אוקיי תודה לא כל כך ראיתי

את הקישור לנושא שנידון. כלומר היה שם את החלק של הלשון רע והרינונים אבל
הרגשתי שהסיפור מתמקד יותר בניסיון האמונה באל ופחות במה שאומרים.
אבל כן אפשר ללמוד מזה שאנשים תמיד מדברים לא משנה איפה נמצאים ואי אפשר לברוח מזה
לרב לכן לא צריך לקחת את זה קשה כל כך. אפשר לברוח לסוף העולם ועדיין ידברו עליך
כלומר בלי להעליב הרגשתי שהוא פחות מתמודד עם הרכילות ( הוא די בחר בבריחה ),
וההתמודדות שהוא באמת הרגיש לי שעשה אותה באופן אקטיבי ולא אסקיפיסטי הייתה החלק של האמונה
באל והאהבה אליו ופחות בחלק של הלשון
 

ינוקא1

New member
זה מאוד קשור.

בחלום , רבי נחמן בעצם נשאר לבד , עם אלוהים.

בני האדם עזבו אותו , הידע עזב אותו , וגם העולם הבא עזב אותו.
אך גם כשהם עזבו אותו , הוא ידע שאי אפשר לקחת ממנו את אלהים.
הוא ידע שהוא "מחובר" , וזהו.

לעומת זאת , אדם שמתאבד בגלל מה שאומרים עליו , זה אדם שגם חי רק בגלל מה שאומרים עליו

זה הטעם לחייו.


מה שנפגע אצל האדם הזה , היה האגו שלו.
הדימוי החברתי שלו.
הוא חי בשביל האגו שלו , ומת בשביל האגו שלו.


אבל אצל רבי נחמן , גם אם כולם יבזו אותו , עדיין הוא חי ממקום הרבה יותר פנימי.
לכן גם כשהאגו נפגע , עדיין יש לו ממה לחיות.
 

ינוקא1

New member
נ.ב.

וזה לא קל בכלל לחיות ממקום כזה ....

רוב בני האדם חיים את "הדימוי החברתי" שלהם , וכשהוא נשבר אין להם כלום.
(והאמת היא שגם לפני שהוא נשבר אין להם כלום , כי הדימוי החברתי איננו באמת "שלנו").


זה מצריך שנים של עבודה , עד שלאדם לא יהיה אכפת מהדימוי החברתי שלו , ועד שהוא יתחיל לחיות "מבפנים" - לחיות מתוכו ולא מהסביבה.
כל עוד האדם לא הגיע לזה , מבחינה מסוימת הוא עדיין לא חי.

וכל עוד כותבים עלינו משהו ואנחנו "נפגעים" , זה סימן שעדיין אנחנו חיים "מבחוץ".
 
ואולי גם הפגיעה היא חיים?

יש בנו גם צד רגיש. לא צריך להשבר ממנו לרסיסים אבל הוא קיים
צורך בשייכות בקבלה וכדומה
 

ינוקא1

New member
נכון - כי רובינו קופים בעדר.

לכן אנחנו מאוד זקוקים לשייכות , לקבלה וכדומה.
ולפעמים זה מגיע כמו כאן - שאם זה נפגע , אז האדם מרגיש שאין בידו כלום.

הקטע הוא שזה משאיר אותנו קופים בעדר.
מי שרוצה להתעלות רוחנית , צריך לצאת מזה.
לדעת שלא החברה קובעת מי הוא , אלא הוא קובע מי הוא


מי שהדימוי החברתי כל כך חשוב בעיניו , זה מישהו שלעולם לא ילך נגדו.
לכן הוא לא באמת חופשי.

עוד סיפור (הפעם מספר "שערי קדושה" שחיבר תלמידו של האר"י) :

"מעשה באיש אחד, שהיה מתענה רוב הימים, ועושה כמה צדקות, ומשיא כמה יתומים, אבל היה רודף אחר השררה.

ובא אצל המתבדדים שהגיעו אל מעלת הנבואה, ואמר אל הגדול שבהם : אדוני בחסדך הודיעני טעם זה, למה אחר שעשיתי כל מעשים טובים האלה, למה לא זכיתי למדרגת הנבואה לומר עתידות כמוך ?

אמר לו, קח לך כיס מלא אגוזים ותאנים, ותלהו על צוארך, ולך אל רחוב העיר בפני גדולי העיר ונכבדיה, וקבץ נערים, ואמור להם, הרוצה שאתן להם תאנים ואגוזים, יבוא ויכה אותי בידו על צוארי, ואח"כ על לחיי, ואם כן תעשה פעמים רבות, שוב לי, ואני אדריכך בדרך השגת האמת.

אמר לו : אדוני, ואיך יתכן זה לאיש נכבד כמוני ?

אמר לו : וכי דבר זה גדול בעיניך ? אין זו אלא הדרך הקלה שתצטרך לעשות אם תרצה שנפשך תראה אור האמת !
מיד עמד והלך לו בפחי נפש."
 
הדימוי החברתי הוא כמו בגד שאחרים תפרו לנו

זה לא אומר שהוא תואם למידותינו
או שהוא במודה
חוץ מזה אנחנו יותר מורכבים מזה
 

ינוקא1

New member
דימוי מדויק


כבר אמרתי שיש לך הבנה


הבעיה היא כשאנחנו מזהים את עצמינו עם הבגד.
כשאנחנו חושבים שהבגד זה העיקר של מי שאנחנו.
הבגד במקרה הזה , הוא "הדימוי החברתי" שלנו.


כל ההתפתחות היא בעצם - "לא לזהות את עצמינו עם הבגדים".

"עבודה זרה" זו בעצם האמונה ב"בגדים".
להפוך כל מיני דברים לאלילים שאנחנו חיים למענם.
ובראש ובראשונה , זה "אליל האגו" - לחיות למען הדימוי החברתי שלנו.


המהות של עבודת ה' , היא לנפץ את האלילים שלנו.
לא לחיות למען שום דבר חיצוני.


להיות כמו רבי נחמן בחלום הזה -
שגם אם אין לו יותר דימוי חברתי , ואין לו כבוד , ואין לו חברים , ואין לו השכלה , ואין לו כסף ואין לו מעמד , הוא עדיין נשאר יציב.
כי המהות שלו עמוקה ופנימית יותר מכל אלו
 

ינוקא1

New member
זו לא היתה מרירות של "עצבים" וכעס.

זו היתה מרירות של השלמה , של "אם כך צריך להיות , אז זהו
" .

(לכן גם הוא אומר בסוף שגם אם אדם עבר עברות 800 שנה , אם היה משליך כך את ראשו במרירות , היו עוונותיו מתכפרים .... )
 
למעלה