טוב אז אני צריכה לפרוק.
לפני בערך עשר דקות, אחרי היום הכי נורא שהיה לי החודש (וכבר היו כמה קשים), קיבלתי שיחה מהבוסית שלי. קיצוצים בתקציב, אני מפוטרת, החל ממחר. פאקינג מחר.
אין לי מה לעשות. עד שאני אמצא עבודה אחרת כבר יגיע אוגוסט, והבטחתי לעצמי שאעבוד קשה את כל יולי ואז יהיה לי כסף ואני אהיה רגועה ואלך ללמוד ולנוח ולפגוש חברים. עכשיו פיטרו אותי, יהיה לי חצי מהכסף המתוכנן בערך, ואין לי איך ומתי כבר למצוא עבודה אחרת.
"אני יודעת שזה לא פייר אבל" זה בערך המשפט הכי גרוע ביקום.
אני בוכה כבר רבע שעה ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. אין לי כוח לזה יותר, בחיי.
סבלתי כל כך הרבה בעבודה הזאת, שעות לא הוגנות, תנאים לא הוגנים, ימים שלמים בלי אפילו הפסקה אחת. הייתה אלימות קשה עם הילדים שעבדתי איתם ודברים שאני לא רגילה אליהם, דברים שהיה לי קשה לסבול, תוכניות שביטלתי בשביל זה. ועכשיו פיטרו אותי.
אוף. הלכתי להטביע את יגוני בגלידה ומוזיקה של החתיכים בפול ווליום.
