חלק 2- ההמשך ביום שישי
(היום יום חמישי)
זה מה שדיוויד עשה לי (אבל בלייט)
אני רוצה 4 ילדים, אני לא רוצה הפרייה, אני לא רוצה "ידיד גיי" כדי שיהיה לי... נכון, אני רק בת 15- אבל... אני לא רוצה לחיות בידיעה שלעולם לא יהיה לי חבר, שלא יהיו לי 4 ילדים (אדוארד, הלנה, ג'ואן וטרי), אני לא יהיה שחקנית (שנכון לעכשיו אני אהיה), שאני לא אגור באנגליה, והכי חשוב שאהבת חיי לא יהיה בריטי או שלא יהיה בכלל.
כמובן ש"אהבתי" עוד 'גברים' חוץ ממך... כולם היו בלתי אפשריים...
לאף אחד לא הרגשתי כמו איך שהרגשתי כלפיך... נכון זו הייתה אהבה אובססיבית חולנית מאוד... אבל זה יה יותר מזה... לפחות ככה אני חושבת
מזמן לא חשבתי עליך, אני צריכה בכלל? עד לפני כמה ימים... אחרי שראיתי... עלתה בי המחשבה האם אתה הייתה אהבת חיי? האם הייתה האהבה הראשונה שלי? האם הייתה מסתכל עלי והייתי מגיבה, כשראיתי אותך ברחוב פליט בלונדון היה קורה משהו? אם הייתה קורא את המכתב שכתבתי לך... האם היה לך אכפת, הייתה רוצה לפגוש אותי... להבין את כל פשר העניין (יש אנשים שיגידו מילות שמביאות לגמרי אהבה אובססיבית חולנית, יש כאלו שיגידו מילות אהדה מחממות את הלב ), האם הייתה שם לב אלי או בכלל מודע לקיומי?
אם יום אחד תהיה לי מערכת יחסים רצינית, האם יום אחד אני אתעורר ואחשוב על מה היה קורה בינינו איזשהו קשר רומנטי איך זה היה.. אם הוא היה יכול להיות יותר טוב ממה שיש לי עכשיו?
שברתה לי את הלב, כל פעם מחדש, כל פעם שהבנתי שאין לי סיכוי איתך, שלעולם אני לא אתחתן איתך, שלעולם לא תהיה... כבר הבנת בטח...
רק פעמיים גרמו לי להישבר ככה, הפעמים האלו היו שונות וכל אחד מהפעמים הייתה שונה וכואבת יותר מהקודמת...
אתה הייתה מהבחינה הרומנטית.
כשגיליתי שאתה נשוי... יומיים אחרי שראיתי את כלת הרפאים... יום שני, שבועיים לפני החופש הגדול, כיתה ז', לפני השעה הראשונה, של"ח (באותו שיעור הלכנו למעיין שליד בית הספר)... מה אני יכולה להגיד שזה היה? שזה היה מטופש כי מישהו שלא מודע בכלל לקיומי "דחה" אותי בכך שגיליתי שהוא נשוי, ועוד לשחקנית של דמות ששאנתי... בתוך הסדרה שהיכרתם?
והפעם השנייה... זה היה אמיתי, אין לי מושג מה יותר כאב... שני אנשים שכל-כך אהבתי ונערצתי שברו לי את הלב.
מעולם לא יכולתה לשבור לי את הלב- ובכל זאת שברת.
לעולם לא תכיר אותי ותסתכל בפני (בפעם הקודמת הסתכלת על המדרכה בזמן שהייתי בהלם)...
אתה לא תכיר אותי מעולם- וכך זה צריך להיות
לשכוח אותך, להתגבר על האובססיה הזאת אליך, על הספק קראש ספק אהבה... לאדם הראשון שרציתי שיאהב אותי... היה קשה, אבל לא הכי קשה... כי היה לי את סוויני טוד (מוזר לא? הסיפור מתרחש איפה שראיתי אותך)... לעולם לא תדע שאהבתי אותך
אתה לא תקרא את המכתב הזה... רק אנשי רשת שלא יבינו על מי אני מדברת, שלא יבינו איך ילדה, אז בת 13 היום בת 15 יכלה "להתאהב" באדם שלא הכירה, בשחקן...
אני אומרת זאת פעם אחת... פעם אחת שלעולם לא תשמע ולא תדע שאמרתי: אני אוהבת אותך דיוויד טננט- ותמיד תישאר בחלק קטן בליבי
רותם.
רק כדי להבהיר כמה אנשים חסרי טאקט יש בעולם זה מה שכתבו לי בתגובה: "הו אין כמו דיויד טננט." -.-