חתול השיממון
New member
שאלונים זה יאמי
1. עברית. אלא אם כן אני עושה פסיכומטרי.
2. לקרוא. אלא אם כן אני עושה פסיכומטרי. (סתם. האמת שבחיים לא שמעתי ספר. לא מאז שלמדתי לקרוא לבד. ובכנות, עצם המחשבה על קריין שקורא בקול משפטים ממשחקי הכס בסגנון "תזדקפי, תני לו לראות שיש לך שדיים" גורמת לי להתקף צחקוקים בלתי נשלט.)
3. לעולם הספרים, בסופו של דבר, אם כי זה ממש תלוי במצברוח. כמה אני עייפה, כמה ספרים קראתי לאחרונה לעומת כמה סרטים ראיתי. ולא רק זה. לפעמים יש לי מן רעב למילה הכתובה, ולפעמים מן רעב...ויזואלי. בסדר. זה נשמע מסוג ההודעות שמתלוננים עליהן להנהלת תפוז, אז אני פשוט אפסיק כאן
4. מודפס. לא ניסיתי דיגיטלי ומעולם לא ראיתי סיבה - ראו סעיף 1.
5. בטח. לא חשוב לי הז'אנר במיוחד - חשוב לי שהסיפור יהיה טוב, מקורי, הדמויות יהיו מעניינות ואמינות ואני לא ארצה לחבוט באף אחת מהן במחבת שאמא קיבלה במתנה לפסח. העניין הוא שבד"כ כמעט ורק ספרי הז'אנר שלנו מצייתים לכלל. אבל יש לא מעט ספרי מתח שגם הם לא רעים.
6. כן, אני! זה לא שאני לא סובלת מד"ב, פשוט עד עכשיו לא יצא לי לקרוא ספר מד"ב שהתחברתי אליו. כולם נשמעים כאילו הסופר מנסה להוכיח בכח שהוא חכם יותר מהקוראים, כי הוא יודע איך בונים חללית.
אבל אם ארטמיס פאול נחשב מד"ב, או כל אחד מספרי המציאות-עתידנית-מחרידה סטייל משחקי הרעב, אז אותם אהבתי.
7. אם הספר טוב ונקשרתי בצורה פסיכוטית-מה לעולם ולדמויות, אני מעדיפה כמובן סדרה. כמו שאומרים בפרסומת של יס, when something is good, don't you want it to last forever? (נדמה שגם מפלצת הספגטי המעופפת ראתה את הפרסומת הזאת, בראה את ג'ורג' מרטין ועכשיו היא צוחקת על כולנו)
8. כן. כשיש לי זמן פנוי. או כשיש לי משהו ממש-ממש חשוב לעשות שאי אפשר בשום אופן לדחות. ספרים טובים נוטים להשתרבב מתחת לאפי ברגעים כאלו^^.
9. המיטה שלי. עם חתולים. אבל אני אתפשר על כל מקום אחר שיש בו חתולים.
10. תגדיר תקופה^^. סתם, אני מניחה שחוף רפאים. מותח עד השורה האחרונה, כתוב נהדר, שום סתירות לוגיות, לגמרי אהבתי את הגיבור (ואת אחותו הפסיכית), וגם את זה שכולם נדפקים בסוף (ממש כמו בחיים!)
11. מה, אין שאלה של שמפו או מרכך? פיצה או סושי? לא רציניים אתם. אבל אני אענה בכלזאת:
מרכך
סושי
ג'וני דפ

1. עברית. אלא אם כן אני עושה פסיכומטרי.
2. לקרוא. אלא אם כן אני עושה פסיכומטרי. (סתם. האמת שבחיים לא שמעתי ספר. לא מאז שלמדתי לקרוא לבד. ובכנות, עצם המחשבה על קריין שקורא בקול משפטים ממשחקי הכס בסגנון "תזדקפי, תני לו לראות שיש לך שדיים" גורמת לי להתקף צחקוקים בלתי נשלט.)
3. לעולם הספרים, בסופו של דבר, אם כי זה ממש תלוי במצברוח. כמה אני עייפה, כמה ספרים קראתי לאחרונה לעומת כמה סרטים ראיתי. ולא רק זה. לפעמים יש לי מן רעב למילה הכתובה, ולפעמים מן רעב...ויזואלי. בסדר. זה נשמע מסוג ההודעות שמתלוננים עליהן להנהלת תפוז, אז אני פשוט אפסיק כאן

4. מודפס. לא ניסיתי דיגיטלי ומעולם לא ראיתי סיבה - ראו סעיף 1.
5. בטח. לא חשוב לי הז'אנר במיוחד - חשוב לי שהסיפור יהיה טוב, מקורי, הדמויות יהיו מעניינות ואמינות ואני לא ארצה לחבוט באף אחת מהן במחבת שאמא קיבלה במתנה לפסח. העניין הוא שבד"כ כמעט ורק ספרי הז'אנר שלנו מצייתים לכלל. אבל יש לא מעט ספרי מתח שגם הם לא רעים.
6. כן, אני! זה לא שאני לא סובלת מד"ב, פשוט עד עכשיו לא יצא לי לקרוא ספר מד"ב שהתחברתי אליו. כולם נשמעים כאילו הסופר מנסה להוכיח בכח שהוא חכם יותר מהקוראים, כי הוא יודע איך בונים חללית.
אבל אם ארטמיס פאול נחשב מד"ב, או כל אחד מספרי המציאות-עתידנית-מחרידה סטייל משחקי הרעב, אז אותם אהבתי.
7. אם הספר טוב ונקשרתי בצורה פסיכוטית-מה לעולם ולדמויות, אני מעדיפה כמובן סדרה. כמו שאומרים בפרסומת של יס, when something is good, don't you want it to last forever? (נדמה שגם מפלצת הספגטי המעופפת ראתה את הפרסומת הזאת, בראה את ג'ורג' מרטין ועכשיו היא צוחקת על כולנו)
8. כן. כשיש לי זמן פנוי. או כשיש לי משהו ממש-ממש חשוב לעשות שאי אפשר בשום אופן לדחות. ספרים טובים נוטים להשתרבב מתחת לאפי ברגעים כאלו^^.
9. המיטה שלי. עם חתולים. אבל אני אתפשר על כל מקום אחר שיש בו חתולים.
10. תגדיר תקופה^^. סתם, אני מניחה שחוף רפאים. מותח עד השורה האחרונה, כתוב נהדר, שום סתירות לוגיות, לגמרי אהבתי את הגיבור (ואת אחותו הפסיכית), וגם את זה שכולם נדפקים בסוף (ממש כמו בחיים!)
11. מה, אין שאלה של שמפו או מרכך? פיצה או סושי? לא רציניים אתם. אבל אני אענה בכלזאת:
מרכך
סושי
ג'וני דפ