אמריקה (ארצות הברית של-)

[Ani15]

תשובות (משעמם לי)

הביקור הראשון שלכן בה (בהנחה שביקרתן בה) - עבדתי בעמק הסיליקון בשיא הבועה בסוף המאסטר שלי. היה כיף.
&nbsp
מה אתן שונאות בה? (תרבות, אופי וכאלה) את הבדידות. את העובדה שאף אחד לא חבר שלך באמת, לא קרוב אליך, לא קשור אליך והכי חשוב - לא מרגיש מחויב אליך, אף פעם. וגם את הנוקשות המחשבתית שגורסת שאם כתוב באיזה ספר חוקים שמגיע לך 1 דולר אז אסור בתכלית האיסור לתת לך 99 סנט, וגורמת לכך שאם שאלת "האם יש לכם חלב 1% שומן" תקבל את התשובה "לא" גם אם יש להם חלב 1.1% שומן. הרי שאלת לגבי 1%!
&nbsp
מה אתן אוהבות בה? את הנוחות, זה באמת מקום נורא נוח - הבועה שמאפשרת לחיות במציאות אחת ולהתעלם לגמרי ממציאות שקיימת 10 ק"מ ממקום המגורים שלך, החנויות, הסדר.
&nbsp
אם ביקרתן בה - אילו מקומות אהבתן במיוחד ואילו לא? אהבתי את קליפורניה מהרבה בחינות. גרתי באריזונה ולמרות שהיה כיף אני חושבת שזה מקום שקל מאוד לחזור ממנו לישראל...
&nbsp
אמריקאיות/אמריקאיים שפגשתן והשפיעו על חייכן - כחברים/ות, מודל לחיקוי, השראה, וכו'
אמריקאיות/יים מפורסמים החביבים/שנואים עליכן - אין ואין

 

[חייבתלהגיב]

לגבי מה שאת שונאת בה -

את טוענת שכל האמריקאים בודדים ושאין להם חברים אמיתיים ואף אחד לא מחויב אליהם, או שאת מתכוונת לעצמך (כמהגרת, וכו')?

 

[Ani15]

אני טוענת

שלרוב האמריקאים אין חברים אמיתיים לאורך זמן, שמרגישים מחויבים לטובתם ויהיו מוכנים לצאת מאיזור הנוחות שלהם לטובת החברים.
אני לא חושבת שהם בודדים כי זה מה שהם מכירים וככה גדלו וחיו תמיד.
בני משפחה תמיד יותר מחויבים וזה נכון גם בארה"ב (אם כי לא באותה מידה כנהוג בישראל), אז זה לא "אף אחד".

 

[חייבתלהגיב]

לא ברור לי על מה הדברים שלך מבוססים.

לא נראה לי שיש משהו מיוחד בארה"ב מבחינת העדר חברים. מובן שזה תלוי במקום המגורים ובהיסטוריה של האדם הספציפי - מי שמהגר מצד אחד של ארה"ב לצד שני נניח (מה שדומה להגירה ממדינה למדינה, בעצם) או מגיע למטרופולין גדול בבגרותו אולי יתקשה ליצור חברויות חדשות, אבל מי שגדל במקום מסוים ונשאר באזור (או עובר יחד עם חברים מהילדות או מהלימודים) - לא נראה לי שזה מאוד שונה ממדינות אחרות, כולל ישראל. יכול להיות שאנשים עם בעיות חברתיות סובלים שם יותר מאשר במדינות אחרות, ובמיוחד כשמדובר בבני נוער (ואני מסכימה שהנקודה הזאת, של האכזריות והניכור של בני נוער למי ששונה מהם, היא בעייה קשה בתרבות שלהם) - אבל מי שאין לו בעיות חברתיות (וגם מי שיש לו אבל הצליח בכל זאת למצוא חברים), יוצר חברויות אמיתיות כמו בכל מקום אחר.
אבל אם את מדברת על אותם אנשים שבאמת "מהגרים" למרחקים גדולים בתוך ארה"ב, אני מסכימה שזה בעייתי, אבל הבעייה נובעת בעיקר מכך שארה"ב פשוט מאוד גדולה פיזית, בניגוד למדינות כמו ישראל (פה אפשר לשמור בקלות על קשר עם חברים מהעבר, גם אם עברת לעיר אחרת - כי הכל בסדר גודל קטן בהרבה) - וזה לא משהו בתרבות עצמה או בחינוך.

 

[Ani15]

הסבר

כשכל שנה מערבבים כיתות בביה"ס
כשכל הזמן חברים שלך נעלמים כי המשפחה עוברת למקום אחר (רחוק)
כשהמנטליות מגדירה היטב את סדר העדיפויות, וחברות (מחייבת, הדוקה, לא שטחית) אינה בראש סדר העדיפויות. מגיל צעיר מחנכים ילדים לתחרות ולא לשיתוף פעולה. התחשבות, נימוס, כן, בטח, אבל לא קשר הדוק.
התרבות היא כזו שלא יוצרים קשרים הדוקים מדי.
פעם חשבתי שהחוויה שלי - שבמשך שלוש שנים כמעט לא נוצרו לי חברויות הדוקות עם אמריקאים, גם כאלה שעבדתי איתם המון שעות המון ימים בשבוע - היא רק שלי, אבל רוב החברים שלי מספרים סיפורים דומים. שקשרו קשרים חמים עם ישראלים לשעבר ועם מהגרים מארצות אחרות, אבל לא עם מי ש"עמוק" בתרבות המקומית, או נולד שם.
אני דווקא חושבת שמסיבה זו אנשים עם בעיות חברתיות מסתדרים הרבה יותר טוב בארה"ב - פשוט כולם כמוהם.
וברור שזו הכללה גסה ויש יוצאים מהכלל כמו בכל הכללה.

 

[חייבתלהגיב]

אבל החברים שלך

הם גם מהגרים בעצמם. בלימודים שלי עכשיו הסטודנטים האמריקאיים בהחלט יצרו חברויות אמיצות ועמוקות, והמהגרים התחברו יותר עם המהגרים - לא רק בגלל הבדל תרבויות - האמריקאים גם היו בגיל אחר ובשלב אחר בחיים (צעירים יותר ובלי משפחות) - אבל אני מניחה שגם לתרבות הייתה השפעה.

ערבוב הכיתות לא רלבנטי - אני למדתי ה'-ו' בארה"ב (גם ז', אבל זה כבר ממילא בית ספר אחר) וחברויות נשמרו משנה לשנה, גם כשהילדים לא היו באותה כיתה - וכנ"ל אצל הבת שלי. הערבוב מקל דווקא על ההשתלבות של מי שבא מבחוץ, כי הילדים רגילים ליצור גם חברויות חדשות כל שנה, בנוסף לישנות. משפחות גם לא עזבו כל הזמן כשמדובר היה בסביבה רגילה (להבדיל מבית ספר ששיך לאוניברסיטה שבו הבנות שלי היו, ששם, כמובן, כן הייתה תחלופה גדולה - אבל גם בבית הספר הנוכחי שלהן בישראל זה המצב, כי הוא גם באזור אוניברסיטאי עוזבים לכמה שנים, וכו').
אז, שוב, אני לא חושבת שהתרבות היא כזאת שלא יוצרים קשר הדוק, ובהחלט כן נוצרות חברויות הדוקות מאוד. יכול להיות שהיית פשוט בסביבות מסוימות שבהן זה לא המצב. כאמור, מאחר שגרתי גם בסביבות אוניברסיטאיות וגם כאלה שלא - אני יכולה להעיד שהן לא דומות, ושבסביבות קבועות (כמו זו שבה גרתי בילדותי בארה"ב) בהחלט נוצרים קשרים ארוכי טווח, עמוקים, וכו'. לי תמיד הייתה תחושה בעייתית כלפי הילדות.האחרות - גם בילדותי וגם במקרה של הבנות שלי - הרגשתי לא נעים ליצור חברויות הדוקות עם החברות הכי טובות שלי, כשאני יודעת שעוד מעט אעזוב, וכנ"ל לגבי החברה הכי טובה של הבת שלי. בארץ, החברים הטובים שהבת שלי מצאה כשהגענו חזרה מלווים אותה גם היום על אף שאנחנו גרים בעיר אחרת, שוב, בגלל המרחקים הקטנים (הם גרים בישוב שבו גרים החמים שלי). אבל החברה הכי טובה שלה מבית הספר הנוכחי מהשנה שעברה עזבה, והידיד הכי טוב שלה מתחילת השנה גם עזב, אז עכשיו יש לה חברה חדשה הכי טובה מחצי השנה האחרונה (מכיתה מקבילה), ונקווה שהיא לא תעבור בקרוב. אז כמו שאת רואה, העניין הזה של תחלופה הוא לא אינהרנטי למדינה, אלא ספציפי לסביבות מסוימות - וקיים גם בארה"ב וגם בישראל.

 

[debby12]

מעניין מה שאת כותבת

מאנשים אני רואה סביבי שנולדו וגדלו בארה"ב, לרבים מאוד יש חברים "לאורך זמן" - בעיקר חברים מתקופת הקולג' (פחות חברים מהתיכון).

עניין נפרד הוא עד כמה החברות הזו היא "עמוקה". אצל רוב אלה שאני מכירה הם לא מתראים הרבה כי הם גרים רחוק זה מזה אבל בערך פעם בשנה הם מתאחדים באיזו חתונה/אירוע וכו'

אני חושבת שקשה יותר לתחזק חברויות לאורך זמן בארה"ב כי זו מדינה ענקית שמשתרעת על פני 4 אזורי זמן שונים, וכי יש הרבה מוביליות בגלל תעסוקה (אנשים עוברים מקומות מגורים והמרחקים גדולים)

אני מסכימה איתך שהנרטיב החברתי הוא יותר אינדיבידואליסטי ופחות "קולקטיבי" מאשר בארץ וזה אולי גם משפיע על נושאים כמו חברות.

 

[אישה בחופשה]

החברויות בארץ נוצרת עוד הרבה לפני גיל "הקולג'"

הרבה פעמים מתוך שכנות או בשלב בי"ס יסודי (לבעלי ולי יש חברים מהיסודי / חטיבה וכך גם לאחים שלנו).

 

[חייבתלהגיב]

ושוב, גם בארה"ב זה המצב - בתלות באזור הספציפי

ובהיסטוריה של האדם הספציפי. דבי מכירה סביבה מסוימת, אבל זה לא המצב בכל סביבה בארה"ב. וגם בארץ זה תלוי בהיסטוריה של האדם הספציפי מי שעבר דירות הרבה בילדותו או יצא לרילוקיישן, וכו', או שגר במקום שבו רבים יוצאים לרילוקיישן, הקשרים שלו שונים מאשר של מי שנשאר באותו מקום ושגם חבריו לבית הספר ושכניו נשארו באותו מקום, או עברו לאזור שבו הוא יכול היה לבקר לעתים קרובות.