לא את זה
כלומר, לא את עיר. עדיף לך לקרוא מילון או משו.
אני לא חושבת שקראתי עוד ספר ששנאתי כ"כ את הגיבורה שלו: מעצבנת, מפונקת, חושבת שהכל סובב סביבה, וכיוון שזה ספר, הכל *באמת* סובב סביבה. כוחות על: לצווח ולהרוס הכל לכולם.
כמו כן, היא לא מתה עד סוף הטרילוגיה. או אפילו, נניח, מאבדת עין.
אלוהים. בגלל ספרים כאלה אני מתחילה להבין אנשים שפוסלים ספרי נוער עפ"י שורת התקציר הראשונה "X בן השש-עשרה..."
אבל. אחרי שסיימתי את אשמת-הכוכבים-שאני-לא-מסוגל-לכתוב-ספר-טוב, עברתי לנצח, הספר השלישי בסדרת הזאבים של גרייס, במן מחשבה מזוכיסטית שאם אני לא קוראת את הלהב עצמו, אני לא אקרא שום דבר טוב אחר.
אבל הוא לא היה כזה גרוע. כלומר, סם וגרייס עדיין דביקים להבחיל, אבל יש להם הרבה פחות הזדמנויות להיות דביקים (גרייס מבלה חלק ניכר מהזמן כזאבה, ותודה לאל, סם לא מסניף את הפרווה שלה וחולם על דוגי סטייל כמו שהיא עשתה ספר הראשון, כשהיא היתה אנושית והוא זאב), וכתוצאה מכך הרבה יותר זמן מסך לקול ואיזבל!
שהם לגמרי מגניבים, ולגמרי אמינים.
*ככה* נראים סיפורי אהבה לנוער. מכירים 14 דקות, 7 מתוכן הועברו במזמוזים (ציטוט לא מדויק של איזבל), היא ביץ' אליו, הוא שמוק אליה, היא עוברת לקליפורניה, תשמור את המספר שלי, וכולנו יודעים שזה לא יקרה.
*אנחת רווחה של העולם-כנראה-עדיין-לא-עומד-להגיע-אל-קיצו-בשלולית-רומנטיקה*