אני קראתי גם בגלל הפורום והתאכזבתי
אני חושבת שזה היה בעיקר בגלל שהאקספוזיציה הובילה לכיוון אחד והספר עצמו כאילו נעצר באמצע, אחרי שהתרגלתי לזה שהספר פשוט לא יגיע לאן שרציתי אלא לקח מפנה מפתיע הוא קצת השתפר וזרם עד הסוף (הסבר יותר מנומק בספויילר).
***********ספויילר*************
אני חשבתי שהספר הוא על מרגל שנכנס לשורות האריסטוקרטיה ואיך הוא מפיל את האימפריה, ובמקום זה הספר היה על בית ספר למלחמה, באמת יותר עניין אותי מה הוא הולך לעשות ואיך הוא הולך להסתנן לצמרת מאשר מול איזה בית הוא נלחם מתי ולמה.
מצאתי את כל החלק הראשון של משחק המלחמה מיותר, לא קוהורנטי וטיפשי, איזה טעם יש להם לשבת על התחת ולחכות למושיע? כל הדברים קרו להם "במקרה" כולל הנצחונות ואומנם לסופר יש דרך מעניינת לספר את הסוף לפני האמצע ("ואז הלכתי לתוך מלכודת, הלכתי כמה שעות בשביל" "ואז ניצחנו בקרב, הם לא היו בלל אתגר כשנעמדנו מולם ודרשנו דן קרב, התחלנו את זה ב....") אבל לכל אורך הדרך לא הבנתי, מה הטעם להרוג עוד ועוד מהם? למה החלוקה הלא שיוויונית? ההרג לא השאיר דבר, הוא פשוט לא היה מעניין. הסבל שלהם לא השאיר שום דבר, הוא היה עוד פחות מעניין.
רק בקטע שהוא נפצע וננטש התחלתי באמת לפתח תשומת לב כלפי העלילה (ועדיין לא חיבה, ואנחנו באמצע הספר כן?), נראה לי שרק אז הפנמתי שזה הספר, זה מה שהוא יהיה, אני לא אקבל את מה שבאמת רציתי ממנו וזה התחיל לזרום. רק אז יוצאת טיפה פילוסופיה, טיפה הבנה, טיפה אנושיות וטיפה מחשבה מעניינת (נדושה אומנם אבל מעניינת).