מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ״ש?

[pix37]

א. בהצלחה ב. לדעתי עדיף להתחיל עם משפחת קיין (בגלל סיידי)

א. הכתיבה שם טובה בהרבה
ב. סיידי קיין - היא החוליה הבאה באבוליציות של הגיבורות הנשיות בשלושים השנים הבאות. (ספר התבגרות נשית מעולה של תחילת האלף השלישי)

 

[חתול השיממון]

נהה...

בטח, משפחת קיין אדיר, וסיידי סופר-מגניבה, אבל כל הקטע של אבולוציית הגיבורות הנשיות...היא לא בהכרח מתקדמת יותר מאנבת' נניח. כל הגיבורות של ריק ריירדן קשוחות ומגניבות.
(חוץ מזה, אם היא תתחיל ממשפחת קיין, היא תפספס את הרפרנס של איימוס בספר הראשון ל"אלים אחרים בניו יורק"! וגם את לייסי ודרו בספר השלישי...ז"א היא צריכה לקרוא גם את הגיבור האבוד לפני. באופן כללי לקרוא את הספרים לפי הסדר שהם יצאו^^)

 

[pix37]

אבל, אבל אבל סופרים לומדים באמת לכתוב בספר השלישי שלהם

לקרוא ספרים לפי הסדר שלהם זה נחמד אבל עם מתעקשים על זה - אז חלק גדול מסדרות המד"ב והפנטזיה לא היו נקראות.

נסי לחשוב על לקרוא את עולם הדיסק לפי הסדר - הסיכוי שמישהו יגיע לספר השלישי לא גבוה והוא יפסיד את כל התקופה המאוחרת של סדרת המשמר בה פראצ'ט הגיע לשיאו.

גם אצל ריירדן זה די בולט - בפרסי הראשונים הוא בכלל לומד לכתוב ומחפש את הקול והסגנון שלו - למשפחת קיין הוא כבר הגיע מגובש וסיפר את אותו סיפור רק עם דמויות מעניינות בהרבה ומורכבות הרבה יותר. אנבת' בספרים הראשונים (וגם בהמשך - פחות או יותר עד תחילת הגיבור האחרון) היא סוג של גיבורה מעצבנת במיוחד - אין לה שום ייחוד מעבר לכל הגיבורות הרגילות ואם להחשף לאיום בסקילה - היא אפילו יכולה בהתאמות מסוימות לשמש כנסיכת דיסני (שניה אני רץ להתחבא מתחת לשמיכה) סיידי הרבה יותר מורכבת והרבה יותר מעניינת - היא כועסת על כל העולם ועל אחיה אבל אוהבת אותם - היא שרוטה קשות אבל מוכנה ויכולה לסלוח (להבדיל מקטניס), היא מבינה את הכללים אבל מוכנה להשתין עליהם כאשר הם נראים לה מטופשים. הבלחות ראשוניות של נשיות במאה העשרים ואחת - ואם זה הולך לכיוון הזה - הולך להיות כאן מעניין מאוד

 

[חתול השיממון]

מהה? *משליכה גללי חתולים*

אנבת' נסיכת דיסני? אבל היא כזאת חכמה ומגניבה ועצמאית ולא קלאסית! מה שאני הכי אוהבת בה זה שהכח היחיד שלה הוא כח המח, בניגוד לאחרים שיכולים ליצור טורנדו שיפתור להם את כל הבעיות. תראה לי נסיכת דיסני חכמה!

מסכימה איתך שהפרסים קצת פחות...בשלים יחסית לסדרות ההמשך. את הפרסי הראשון קראתי פעמיים - בפעם הראשונה הוא נראה ילדותי מדי בעיני אז לא ניסיתי את ההמשכים אפילו, ובפעם השניה (בערך שנה אח"כ) הייתי במצברוח אחר והוא תפס אותי והשאר היסטוריה P: אבל איכשהו אני אוהבת את זה כי זה כאילו שהספרים מתבגרים ביחד עם פרסי (אם נניח תשווה את הפרסי הראשון לבית האדס...). קצת כמו ה"פ הראשון מול השביעי? וכן, משפחת קיין יותר טוב מהפרסים. אבל משפחת קיין מול סדרת ההמשך (הגיבור האבוד וכו'...מן הסתם יש לה גם שם ששכחתי) - אני דוקא מעדיפה את הגיבור. אולי כי יש שם יותר דמויות ועלילה מורכבת יותר? לא יודעת.
ואני לא אוהבת פראצ'ט. חוץ מבני החורין הקטנים והמשכיו הוא פשוט שעמם אותי למוות.
טוב, בכל אופן, אם היא תתחיל ממשפחת קיין ואחרי זה תעבור לפרסי, צריך יהיה להכריח אותה לקרוא שוב את הקטעים עם הרפרנסים לפרסי כדי שהיא תוכל לזהות אותם ולהגיד, "אהה!"

 

[מיכאל ג]

רק שצבע הכשף היה הספר הרביעי של פראצ'ט

ולטעמי סטראטה (השלישי) יותר טוב ממנו.
מה שמזכיר לי, אני חייב מתישהו לקרוא את dark side of the sun.

 

[ריבר סונג]

לא התלהבתי מסיידי קיין. בכלל לא.קראתי את השניים הראשונים

ועזבתי.
&nbsp
לעומת זאת גמרתי לקרוא את פרסי ג'קסון הראשון, והילדה בנתיים קראה את השני, כך שאמשיך מיד לשני. חביב. לא משהו שהייתי בוחרת לקרוא בעצמי (לא מתה על ספרות נוער) אבל כן משהו שאני יכולה לקרוא בכיף. והכי חשוב: לדבר עליו עם הילדה.
&nbsp
אני קצת לא מרוצה שהיא נפגשת עם תכנים שאני לא יודעת אם יש לה כלים לעכל. למשל אמא של פרסי והבעל המתעלל שלה, כי ילדתי הפנימה לגמרי שזה מה שהיה צריך לקרות כדי שהילד יהיה מוגן. אולי שבע וחצי זה עדיין מוקדם לסדרה הזו.

 

[חתול השיממון]

נהה, אני קראתי שרלוק הולמס בגיל 8

ויצאתי בסדר יחסית (חוץ מהסיפור ההוא עם הנחש שהיה יורד מהחדר של האבא החורג ומכיש אנשים למוות? יומיים אח"כ לא הייתי מסוגלת לישון כי הייתי בטוחה שעומד להיפער חור בתקרה ונחשים יצאו ממנו).
אבל סתם, ילדים היום יודעים מה זה התעללות וכו' בגיל ממש מוקדם. לא חושבת ששבע וחצי מוקדם מדי לפרסי. אולי להמשכים. וגם, זה הגיל הזה בו הם כבר גדולים מדי לג'ינג'י אבל קטנים מדי לכל ספרי המוצי-מוצי-מאוהבת-לנצח-ביצור-מיתולוגי-עתיק שילדים בני עשרה קוראים. אז מה עוד הם יכולים לקרוא?*
אבל קאמון, איך לא אהבת את קיין? אלים מצרים זה כ"כ מגניב ומקורי! והיה להם את בסתת! פאקינג אלת חתולים!

*תני לה לנסות ווינטר בלו. זאת סדרה הרבה יותר עדינה, אם כי אני רואה אותה כמתאימה רק לבנות (יותר מדי פיות P: )

 

[רונן שפירא1]

לדעתי חביב וקליל ולא יותר מזה

מעבר לעובדה שנמאס לי לראות איך מנצלים בצורה צינית את כל נושא לקויות הלמידה/הפרעת קשב/אוטיזם ליצירת גיבורי-על שבינם ללקויות הללו אין קשר פרט לשם שזורקים אנשי יחסי הציבור.
&nbsp

 

[מיכאל ג]

ממש לא הייתי קורא לזה ניצול ציני

לבן של ריק רירדן יש לקות למידה, ופרסי ג'קסון התחיל מסיפורים שרירדן סיפר לבן שלו.

 

[חתול השיממון]

נו, נו

זה כמו להגיד שרולינג מנצלת את הג'ינג'ים בגלל שהיא יצרה את משפחת וויזלי.
אני לא חושבת שזה בא לשרת משהו מעבר לגיוון בדמויות. ריק ריירדן מאוד מגוון בדמויות שלו. יש לו דמויות אפרו-אמריקאיות, דמויות אינדיאניות, דמויות סיניות, דמויות הומוסקסואליות...וגם דמויות עם הפרעות קשב. יש אנשים כאלה בחיים האמיתיים, אז למה לא בספרים?
(וגם אם הוא מרוויח כמה שנקלים יותר בגלל שלפרסי יש הפרעות קשב - אני לא חושבת שציבור מופרעי הקשב מרגיש שדוד. להפך, אני מניחה שזה מגניב כשיש לך סוג של ייצוג בספר מוצלח).

 

[ניימן3]

בשורות טובות (שוב שוב) - טרי פראצ'ט וניל גיימן

שוב שוב = בפעם השלישית. אבל עברו מלא שנים מאז הפעם הקודמת.

עדיין ספר מקסים, מהודק, מצחיק ופשוט פנטסטי. יש שני הבדלים של לקרוא בהפרש כה גדול של שנים. האחד הוא שעכשיו אני מבין יותר - כי אני מכיר יותר את אנגליה והנצרות. השני הוא ש,לצערי, אני צוחק פחות. אבל עדיין נרשמים פה ושם פרצי צחוק, ובגדול הספר עושה טוב בלב.

אגב, בסוף יש רמיזה שהם התכוונו להוציא המשך. כמה חבל שזה אף פעם לא קרה..

 

[MonicaF]

The Futurological Congress - Stanislaw Lem

אני באמצע הספר ומהופנטת ממנו.הזמנתי אותו ברשת אחרי שצפיתי בסרט עם אותו שם, בו כיכבה רובין רייט פן, ואמרתם לי שהסרט כמעט ולא קשור לספר.אכן כמעט ואין קשר, בהתחלה הייתי עסוקה בהשוואות בין הסרט לספר, עכשיו אני פשוט קוראת ומעכלת את עושר העלילה והתיאורים.יש שימצאו שהסיפור מזעזע ולא ימשיכו לקרוא. אבל כרגיל התעליתי מעל האלימות והאסונות כדי להיצמד לרעיון.זהו, יש לי סופר חדש שאני אוהבת, והבוקר גיליתי שהוא כתב חיבור פילוסופי ושמו Summa Technologiaeחבל שאין תרגום מלא לאנגלית, נראה לי מעניין מאד.ולמי שמתעניין באקשן, יש כאן ריכוז אקשן וזוועת סמי הזיה והשתלת איברים בקצב שלא יאמן!ברקע יושב לם ומגחך על גיחוך העולם וזה נהדר. זה בעצם, הכי נהדר כאן.

 

[MonicaF]

מה קרה

ה קרה לרווחים, לשורות החדשות?יצא פוסט מבולגן, מאשימה את תפוז.

 

[מיכאל ג]

לי הוא היה מזעזע מדי

קראתי אותו ביום אחד במילואים (הושאל ממילואימניק אחר), בסיום אותו יום מאוד רציתי לזרוק אותו על הקיר, אבל לא היה קיר, רק אוהל. מבין למה הוא טוב, אבל עשה לי ממש רע בבטן. בעיקר הקטע ממש לפני הסיום. נראה מה תהיה דעתך עליו בסוף הקריאה.

 

[MonicaF]

בהחלט לא ציפיתי

שהכל יירגע או יהפוך לאוטופיה אידאלית אחרי התחלה כזו.
אני מכינה את עצמי.

 

[MonicaF]

דעתי עדיין טובה מאד

מכיוון שראיתי את הסרט, אז ציפיתי למשהו כזה.
יש לי הרבה לומר על הספר ופתאום אני רואה את הסרט באור אחר.
מקווה שיהיה לי פנאי להשקיע בחוות דעת ארוכה יותר.
ועכשיו

לספר ולסרט 'רכבת הקרח', שאני יודעת שראית: לקראת הסוף, לפני שהוא "מתעורר" מההזייה, כשהוא מנסה להפיל את המפוקח היחידי, ואת עצמו, מהבניין הגבוה, אז חשבתי שהמפוקח יציע ליון טיכי להיות במקומו, כמו שקרה ב'רכבת הקרח'. אבל לא

בהתחלה זלזלתי קצת בפתרון של "הזייה נוספת" (או עמוקה יותר), כאילו לא מצא פתרון אחר. אבל ככל שעובר הזמן אני רק מעריכה יותר את הספר.
וסולאריס באנגלית בדרך אלי.

 

[ניימן3]

מה שיפה אצל לאם,

זה שהוא משנה סגנונות בטירוף בין ספרים.

 

[MonicaF]

כן, אני צופה את הזה בספרים הבאים

כן, אני צופה את הזה בספרים הבאים של לם שאקרא.
עד כה קראתי מאת לם רק סיפור אחד קצר מתוך הקיבריאדה - היה מצחיק, משעשע.
שמעתי על סולריס לא מעט והבנתי שמדובר במשהו עגום.
והנה עכשיו אני קוראת את "כנס העתידנים" ואולי יש בו גם מן העגמויות אבל הוא גדוש אקשן (לפעמים מעייף) ורעיונות מדהימים שמכל אחד מהם אפשר היה לכתוב ספר נפרד.
ועכשיו חיזקת את דעתי בקשר לסגנונות שלו.

 

[MonicaF]

סולריס - עגום

התכוונתי לאווירה עגמומית, יש לי הרגשה שרוב של אנשים לא טועים שמדובר ביצירה חשובה.

 

[dude101]

סולאריס פחות עגום מכנס העתידנים

לפחות מבחינת העלילה. ומהבחינה שהוא לא גורם למשבר קיומי אצל הקורא. מצד שני, פחות אקשן.