האימפריה שלה - והיא אמרה זאת בעצמה - מבוססת על האימפריה הרומית. לא ראיתי שהוא הוסיפה משהו חדש על מה שהאימפריה ההיא עשתה, כך שהנקודה הזאת עברה מעל הראש שלי.
מבחינה תרבותית היתה לי הרגשה שהתרבות של הראדכ מבוססת על משהו אוריינטלי - שילוב של הודו, תאילנד וסין. יש להם אל עם ארבע ידיים, טקסי תה מתוסבכים, וגם משהו בתיאורים הפיזיים של ביגוד ותכשיטים נתן לי תחושה דומה.
היא אכן אומרת שם שהתיאולוגיה שלהם לא רומאים (אל עם ארבע ידיים), אבל היחס לדת דומה. היא גם אומרת שהיא ניסתה לגוון את התרבות כך שהיא לא תהיה אירופאית לחלוטין. כלומר, לא "רומאים בחלל".
משעשע אותי שהיא מתייחסת לעניין הדת, כשהמאפיין הכי בולט של האיפריה הרומית שניכר שם הוא נושא האזרחות. להיות מישהו אזרח של רומא היו משמעויות מרחיקות לכת, בדיוק כמו בראדך. (ראדץ'? זה הציק לי כל הקריאה, כתבתי לשאול אותה.) יש מקבילות נוספות שאפשר למשוך בין תהליכים שעברו על האימפריה הרומית ודפוסי ההתפשטות שלה לבין הראדך, אבל זה אולי פחות מובהק.
ההתנצרות של קונסטנטינוס הייתה במאה ה-4 לספירה. עד אותה תקופה האימפריה הרומית הייתה ליברלית בכל מה שקשור לדת, כל עוד זכרת לכלול גם את הקיסר ואי-אלו אלים של האימפריה בתפילותיך. זה מה שהוביל להתנגשות בין האימפריה ליהודים ולנוצרים.
פשוט מסקרן אותי לקרוא על התעשייה מבפנים. בינתיים אני יכולה לסכם את העצות בעצות טובות לחיים: היו חרוצים, משקיעים, הכינו שיעורי בית, שמרו על בריאותכם, הקפידו על שינה טובה, היו מוכנים... וכמובן, הרבה עבודה קשה. אה, ואל תעשו סמים!
אני לא זוכר איפה קראתי לא מזמן איזה מפיק ישראלי שדיבר על למה בקושי יש פה כוכבי רוק חדשים. הוא אמר שרוקיסטיים ישראליים של פעם, סבנטיז, אייטיז, ניינטיז - עבדו קשה, חיו מסודר והשקיעו במוצר מוזיקלי מדוגם. המוזיקאיים של כיום, לטענתו, באים בשעתיים איחור להקלטה, ואז עוד אומרים שקשה להם להתחיל לשיר ב - 15:00 כי הם הרגע קמו ושתו אתמול יותר מדי.
בגלל זה הפרק הראשון היה די משעמם... אבל בפרק השני היא מתחילה לפרט על אודישנים, ואמנם גם כאן יש הרבה עצות בנאליות (התכוננו מראש, אל תאחרו, אל תחגגו בערב לפני, בחרו בקטעים שמדגישים את היתרונות שלכם...) אבל בכל זאת מעניין יותר.
מעולה! אחרי שנטשתי כמה ספרים הספר הזה תפס אותי מההתחלה ולא יכולתי לעזוב אותו עד הסיום. מרתק מותח מרגש עד דמעות לפעמים וגם מצחיק והמון מדע וטכנולוגיה. יופי של ספר. מומלץ בחום.
קודם כל, ספר שלם וארוך עם רק דמות אחת... הרגיש לי בעייתי.
שנית, מהר מאוד הוא נכנס לקטעים מדעיים כבדים יחסים, והרחיב עליהם כאילו שהוא מעביר הרצאה. זה די ביאס אותי.
 
אבל יש עליו הרבה ביקורות טובות, אז אני עדיין מתלבט אם אולי שווה לנסות שוב.
חלק עבר לי מעל הראש וזה בסדר, לא צריך להבין כל פרט כדי להנות מהסיפור.
זה היה בעיני חלק מהכיף של הספר, לראות איך הוא משתמש במדע, לפעמים די פשוט, כדי לפתור בעיות בצורה מקורית. בפעם הבאה שילד יתריס "מה יעזור לי משפט פיתגורס בחיים?!" אפשר להגיד לו, שאם יום אחד הוא ייקלע לבדו למאדים... טוב אולי זו לא דוגמה טובה