מה אנחנו קוראים/שומעים הסופ"ש?
- פותח הנושא avivs
- פורסם בתאריך
קראתי את הכיתוב בעטיפות האחוריות.
אבל נסי להתייחס לטענתי המקורית בדיון - שזו איננה ספרות פנטסיה אמיתית, אלא ספרות נוער סלאש העצמה נשית/נערות, עם אלמנטים של פנטסיה.
 
האם היה להן ייצוג בכנס האחרון בלונדון? האם הן היו מועמדות? האם מישהו זוכר היום את סופרי הסייברפאנק ('בוקרי הדי אן איי')?
אבל נסי להתייחס לטענתי המקורית בדיון - שזו איננה ספרות פנטסיה אמיתית, אלא ספרות נוער סלאש העצמה נשית/נערות, עם אלמנטים של פנטסיה.
 
האם היה להן ייצוג בכנס האחרון בלונדון? האם הן היו מועמדות? האם מישהו זוכר היום את סופרי הסייברפאנק ('בוקרי הדי אן איי')?
ההכללה בעייתית מאוד בעיני
ואחרי שתפוז מחק לי באמצע תגובה ארוכה שכתבתי, אני אקצר. הקריטריון של כותבת אישה + גיבורה נערה הוא כל כך כללי בעיני, שאין שום אחידות או דמיון בין הספרים שנכנסים תחת הקטגוריה הזאת (זה מזכיר לי קצת את היחס המזלזל של אנשים שאינם קוראים ספרות ז'אנר כלפי התחום כולו, מתוך בורות, כאילו יש איזושהי אחידות בין הספרים ומובן שכולם נחותים ספרותית.) קטגוריות כאלה הן כלי שיווקי בעיקר, ואין באמת דמיון משום סוג בין הספרים שנכללים בהן. ממש כפי ש"המאחז האחרון של בוקרי הדי אן איי" לא מייצג בשום צורה את הזרם הרחב כל כך שנקרא סייברפנק, ושנחשב לאחד מהזרמים החשובים בהיסטוריה של הז'אנר, כמובן. גם אין באמת קטגוריה של סופרות נשים, גם בספרות נוער יש גם כותבים גברים כמובן, ואני לא מאמינה בדבר שנקרא "כתיבה נשית" או "כתיבה גברית". או במשהו שהוא "פנטזיה אמיתית" לעומת לא אמיתית, אם יש אלמנטיים ז'אנריים זה ז'אנר. זה יכול להיות כתוב רע או כתוב נפלא, זה יכול להיות ספר מתח או אקשן או דיון חברתי או פילוסופי, ההתייחסות הפיוריסטית של אמיתי או לא אמיתי חסרת משמעות בעיני. כל ספר לגופו. לפסול או לקבל קטגוריאלית היא דרך גרועה מאוד לבחור ספרות, בעיני.
Ancillary Justice, שזכה בפרס ההוגו השנה על הספר הטוב ביותר, הוא דוגמה מעולה בעיני לבעייתיות של שיפוט קטגוריאלי. על פניו זאת אופרת חלל, כיוון שהרקע הוא אימפריה גלקטית וחלליות וכיבוש כוכבי לכת וכו'. אבל מי שינסה להסיק מזה *משהו* על הספר, על איך שהוא כתוב או על הנושאים שהוא עוסק בהם, יגיע למסקנות חלקיות מאוד, כי זה ספר שעוסק מלבד בנושאים קלאסיים של אופרות חלל (כגון אימפריאליזם או התמרדות של היחיד מול מנגנונים חברתיים), הוא כתוב בצורה יוצאת דופן ועוסק בנושאים מגדריים, באפשרויות של תודעה קיבוצית, וגם מעלה שאלות מטא על האופן שבו הקורא מתייחס לדמויות בספרים בהתבסס על מוסכמות מגדריות-לשוניות. לא שזה בהכרח לטעמו של כל אחד, אבל לקטלג על פי הקטגוריה בלבד יגרום לפספוס מוחלט.
בכנס בלונדון ישבתי בכמה הרצאות ופאנלים מרתקים על ספרות נוער, שעסקו בין השאר בקהל היעד האפשרי של הספרים, האם יש להם מאפיינים חוזרים כלשהם, ולמה הם נתפסים על ידי הביקורת כמשהו גרוע מבחינה ספרותית כשיש מגוון כזה תחת המטרייה הרחבה כל כך של "ספרות נוער ז'אנרית". היה מעניין מאוד.
וכן, זאת הגרסה הקצרה של התשובה...
ואחרי שתפוז מחק לי באמצע תגובה ארוכה שכתבתי, אני אקצר. הקריטריון של כותבת אישה + גיבורה נערה הוא כל כך כללי בעיני, שאין שום אחידות או דמיון בין הספרים שנכנסים תחת הקטגוריה הזאת (זה מזכיר לי קצת את היחס המזלזל של אנשים שאינם קוראים ספרות ז'אנר כלפי התחום כולו, מתוך בורות, כאילו יש איזושהי אחידות בין הספרים ומובן שכולם נחותים ספרותית.) קטגוריות כאלה הן כלי שיווקי בעיקר, ואין באמת דמיון משום סוג בין הספרים שנכללים בהן. ממש כפי ש"המאחז האחרון של בוקרי הדי אן איי" לא מייצג בשום צורה את הזרם הרחב כל כך שנקרא סייברפנק, ושנחשב לאחד מהזרמים החשובים בהיסטוריה של הז'אנר, כמובן. גם אין באמת קטגוריה של סופרות נשים, גם בספרות נוער יש גם כותבים גברים כמובן, ואני לא מאמינה בדבר שנקרא "כתיבה נשית" או "כתיבה גברית". או במשהו שהוא "פנטזיה אמיתית" לעומת לא אמיתית, אם יש אלמנטיים ז'אנריים זה ז'אנר. זה יכול להיות כתוב רע או כתוב נפלא, זה יכול להיות ספר מתח או אקשן או דיון חברתי או פילוסופי, ההתייחסות הפיוריסטית של אמיתי או לא אמיתי חסרת משמעות בעיני. כל ספר לגופו. לפסול או לקבל קטגוריאלית היא דרך גרועה מאוד לבחור ספרות, בעיני.
Ancillary Justice, שזכה בפרס ההוגו השנה על הספר הטוב ביותר, הוא דוגמה מעולה בעיני לבעייתיות של שיפוט קטגוריאלי. על פניו זאת אופרת חלל, כיוון שהרקע הוא אימפריה גלקטית וחלליות וכיבוש כוכבי לכת וכו'. אבל מי שינסה להסיק מזה *משהו* על הספר, על איך שהוא כתוב או על הנושאים שהוא עוסק בהם, יגיע למסקנות חלקיות מאוד, כי זה ספר שעוסק מלבד בנושאים קלאסיים של אופרות חלל (כגון אימפריאליזם או התמרדות של היחיד מול מנגנונים חברתיים), הוא כתוב בצורה יוצאת דופן ועוסק בנושאים מגדריים, באפשרויות של תודעה קיבוצית, וגם מעלה שאלות מטא על האופן שבו הקורא מתייחס לדמויות בספרים בהתבסס על מוסכמות מגדריות-לשוניות. לא שזה בהכרח לטעמו של כל אחד, אבל לקטלג על פי הקטגוריה בלבד יגרום לפספוס מוחלט.
בכנס בלונדון ישבתי בכמה הרצאות ופאנלים מרתקים על ספרות נוער, שעסקו בין השאר בקהל היעד האפשרי של הספרים, האם יש להם מאפיינים חוזרים כלשהם, ולמה הם נתפסים על ידי הביקורת כמשהו גרוע מבחינה ספרותית כשיש מגוון כזה תחת המטרייה הרחבה כל כך של "ספרות נוער ז'אנרית". היה מעניין מאוד.
וכן, זאת הגרסה הקצרה של התשובה...
הבעיה שההתלהבות של הרגע, היא דבר שעשוי להטעות
כרגע הסוגה הזו מוכרת היטב ויש עשרות ספרים כאלה (הוצאה ישראלית אחת שכנראה כבר איננה, בנתה קטלוג רק מספרים כאלה).
 
השאלה כמה ישארו אחרי שההמולה תעבור. כמה נשאר מהסייברפאנק? סופרים שכתבו מד"ב לפני ואחרי, כמו סטירלינג, סטיבנסון, גיבסון ועוד. היו עוד עשרות שמות כמו אותו אחד הזכרתי (מיק פארן. הנה שם נשכח). מי מהם שרד? מי מהם כתב רומן סייברפאנקסטי רק כי זה מה שהלך באותה תקופה? (או קרונין וסידרת האפוקליפסה שלו - האם הוא מד"ב? וכן 'ההיסטוריונית' והחדש יותר של דברה משהו).
 
תמהני, כמו שנאמר.
 
אגב מבין סופרי ה'נוער' (באנגלית - young adults) יש כמה מוכשרים באמת - ווסטרפילד למשל, ועוד כמה. סביר שהם ימשיכו הלאה ויעניינו, כי הם טובים בזכות עצמם כסופרים, ולא כמי שעלו על העגלה האופנתית בזמן, וייצרו ספר עם כל ה-checked items.
 
כרגע הסוגה הזו מוכרת היטב ויש עשרות ספרים כאלה (הוצאה ישראלית אחת שכנראה כבר איננה, בנתה קטלוג רק מספרים כאלה).
 
השאלה כמה ישארו אחרי שההמולה תעבור. כמה נשאר מהסייברפאנק? סופרים שכתבו מד"ב לפני ואחרי, כמו סטירלינג, סטיבנסון, גיבסון ועוד. היו עוד עשרות שמות כמו אותו אחד הזכרתי (מיק פארן. הנה שם נשכח). מי מהם שרד? מי מהם כתב רומן סייברפאנקסטי רק כי זה מה שהלך באותה תקופה? (או קרונין וסידרת האפוקליפסה שלו - האם הוא מד"ב? וכן 'ההיסטוריונית' והחדש יותר של דברה משהו).
 
תמהני, כמו שנאמר.
 
אגב מבין סופרי ה'נוער' (באנגלית - young adults) יש כמה מוכשרים באמת - ווסטרפילד למשל, ועוד כמה. סביר שהם ימשיכו הלאה ויעניינו, כי הם טובים בזכות עצמם כסופרים, ולא כמי שעלו על העגלה האופנתית בזמן, וייצרו ספר עם כל ה-checked items.
 
אני חושבת שזה נכון לגבי כל תחום יצירה באשר הוא
ובוודאי כל ז'אנר ותת-ז'אנר. לגבי פנטזיה אפית זה לא היה נכון, קומץ גאונים ואינספור ניסיונות חיקוי? תמיד יהיה קומץ מקורי, מופתי באמת, שישרוד עם השנים ויהפוך לקלאסיקה, נוסף על אינספור יצירות בינוניות עד גרועות, חלקן ניסיון להעתיק הצלחה של יצירות שקדמו להן, שיתפוגגו אל השכחה עם השנים.
בהקשר של סייברפאנק, נכון שספרים ממוקדי טכנולוגיה נוטים להתיישן, בעיקר כאלה שמדברים על עתיד שעם השנים הולך ומתרחק מתמונת ההווה כפי שהוא באמת. אבל בספרים טובים באמת יש הרבה מעבר לפרטים הללו, יש דמויות בלתי נשכחות, או מערכות יחסים עמוקות, או אמירות על זמניות על הטבע האנושי, או סגנון כתיבה עילאי. אלה דברים שלא מתיישנים.
ובוודאי כל ז'אנר ותת-ז'אנר. לגבי פנטזיה אפית זה לא היה נכון, קומץ גאונים ואינספור ניסיונות חיקוי? תמיד יהיה קומץ מקורי, מופתי באמת, שישרוד עם השנים ויהפוך לקלאסיקה, נוסף על אינספור יצירות בינוניות עד גרועות, חלקן ניסיון להעתיק הצלחה של יצירות שקדמו להן, שיתפוגגו אל השכחה עם השנים.
בהקשר של סייברפאנק, נכון שספרים ממוקדי טכנולוגיה נוטים להתיישן, בעיקר כאלה שמדברים על עתיד שעם השנים הולך ומתרחק מתמונת ההווה כפי שהוא באמת. אבל בספרים טובים באמת יש הרבה מעבר לפרטים הללו, יש דמויות בלתי נשכחות, או מערכות יחסים עמוקות, או אמירות על זמניות על הטבע האנושי, או סגנון כתיבה עילאי. אלה דברים שלא מתיישנים.
וספציפית לגבי ספרי נוער, זה גם עניין של הגדרה
הרי אין באמת הגדרה חותכת של מה זה ספר נוער. אפילו פרוטגוניסט/ית נער/ה לא יספיקו, כי יש ספרים כאלה שמקוטלגים כספרי מבוגרים. מבחינה מסוימת, קיימת הנחה מובלעת (שגויה לדעתי) שנוער לא מסוגל להבין מורכבות ולכן ספר מורכב יקוטלג מראש כספר מבוגרים, ואז כמובן תהיה הביקורת שספרי נוער אינם מורכבים... זה מזכיר את הנטיה של קוראי מיינסטרים לקטלג ספרי מופת ז'אנריים כספרות יפה לא ז'אנרית (1984 או מאה שנים של בדידות, נניח), ואז לטעון שאין ספרי ז'אנר מופתיים.
הרי אין באמת הגדרה חותכת של מה זה ספר נוער. אפילו פרוטגוניסט/ית נער/ה לא יספיקו, כי יש ספרים כאלה שמקוטלגים כספרי מבוגרים. מבחינה מסוימת, קיימת הנחה מובלעת (שגויה לדעתי) שנוער לא מסוגל להבין מורכבות ולכן ספר מורכב יקוטלג מראש כספר מבוגרים, ואז כמובן תהיה הביקורת שספרי נוער אינם מורכבים... זה מזכיר את הנטיה של קוראי מיינסטרים לקטלג ספרי מופת ז'אנריים כספרות יפה לא ז'אנרית (1984 או מאה שנים של בדידות, נניח), ואז לטעון שאין ספרי ז'אנר מופתיים.
הופתעתי פעם לגלות שהטרילוגיה של מק'קיליפ על 'הד' נחשבת ל-YA
כי רוב הגיבורים הראשיים צעירים...
 
אבל הבעיה שלי היא עם נוסחאתיות. כאשר סידרה מסויימת מצליחה ('משחקי רעב'; 'יומני הערפד' ב-TV), ומיד מופיעות סדרות דומות עם שינויים קלים.
 
זו כבר אומנות הרבה יותר ממוסחרת, שמן הסתם לא תישאר בזיכרון (כמו ספרי טיסה; לא תראי את גרישם, פטרסון או קלנסי זוכים בפרסי 'בוקר').
 
לכן אני נוטה לחשוד, בעיקר כשהמרכיבים הבסיסיים דומים וכשהכותבים אינם מוכרים בז'אנר או בכלל.
 
כי רוב הגיבורים הראשיים צעירים...
 
אבל הבעיה שלי היא עם נוסחאתיות. כאשר סידרה מסויימת מצליחה ('משחקי רעב'; 'יומני הערפד' ב-TV), ומיד מופיעות סדרות דומות עם שינויים קלים.
 
זו כבר אומנות הרבה יותר ממוסחרת, שמן הסתם לא תישאר בזיכרון (כמו ספרי טיסה; לא תראי את גרישם, פטרסון או קלנסי זוכים בפרסי 'בוקר').
 
לכן אני נוטה לחשוד, בעיקר כשהמרכיבים הבסיסיים דומים וכשהכותבים אינם מוכרים בז'אנר או בכלל.
 
סיימתי אותו. מאד אהבתי.
עברתי בינתיים לספר ישראלי ששלחו לי מהארץ (שתיים דובים של מאיר שלו), אבל כל ספרי המד"ב המעולים שקראתי השנה עושים חשק לעוד. רעיונות? (מד"ב, לא פנטזיה). ספר ההמשך אמור לצאת באוקטובר, אבל אני בטח ארצה לקרוא משהו מד"בי עוד לפני כן.
אולי אני אחזור ל the reality dysfunction שתקופת ההשאלה שלו הסתיימה לפני שהספקתי ממש להתפס לסיפור.
עברתי בינתיים לספר ישראלי ששלחו לי מהארץ (שתיים דובים של מאיר שלו), אבל כל ספרי המד"ב המעולים שקראתי השנה עושים חשק לעוד. רעיונות? (מד"ב, לא פנטזיה). ספר ההמשך אמור לצאת באוקטובר, אבל אני בטח ארצה לקרוא משהו מד"בי עוד לפני כן.
אולי אני אחזור ל the reality dysfunction שתקופת ההשאלה שלו הסתיימה לפני שהספקתי ממש להתפס לסיפור.
בנתיים זה מעניין
אני מרגישה שכרגע היא רק מגרדת את פני השטח למרות כל ההתלבטויות המוסרויות של הגיבורה הראשית.
אם ג'ורג'ינה חיה יותר מאלף שנים כסקובס לא אמור להיות לה מושג טוב יותר לגבי פסיכולוגיה של אנשים? כי היא נשמעת כמו בחורה אינטלגנטית למדי ולמרות שהיא עוברת לפעמים כעלמה במצוקה היא בחורה די חזקה. פשוט דברים עדיין לא מסתדרים לי אצלה. אבל זה עדיין מעניין.
אני מרגישה שכרגע היא רק מגרדת את פני השטח למרות כל ההתלבטויות המוסרויות של הגיבורה הראשית.
אם ג'ורג'ינה חיה יותר מאלף שנים כסקובס לא אמור להיות לה מושג טוב יותר לגבי פסיכולוגיה של אנשים? כי היא נשמעת כמו בחורה אינטלגנטית למדי ולמרות שהיא עוברת לפעמים כעלמה במצוקה היא בחורה די חזקה. פשוט דברים עדיין לא מסתדרים לי אצלה. אבל זה עדיין מעניין.
חתול השיממון
New member
שוקלת לקרוא את לקסיקון
לקרוא=לקנות, ולכן אזדקק לעצתכם המהימנה לפני שאוציא כסף שהייתי יכולה לכרסם במקום (אין כמו ללעוס מטבע של עשר בהיסח הדעת. ויטמינים וברזל).
האם טוב? הייתם מגדירים את הז'אנר כבלשי? אני לא אוהבת ספרים מוזרים ולא מובנים כאלה שמתבדרים לשומקום, וגם לא הומוריסטיים מדי (סף ההומור העליון שלי הוא, נגיד, ארטמיס פאול?) והאם התעלומה טובה או סתמית?
דברו אליי^^
לקרוא=לקנות, ולכן אזדקק לעצתכם המהימנה לפני שאוציא כסף שהייתי יכולה לכרסם במקום (אין כמו ללעוס מטבע של עשר בהיסח הדעת. ויטמינים וברזל).
האם טוב? הייתם מגדירים את הז'אנר כבלשי? אני לא אוהבת ספרים מוזרים ולא מובנים כאלה שמתבדרים לשומקום, וגם לא הומוריסטיים מדי (סף ההומור העליון שלי הוא, נגיד, ארטמיס פאול?) והאם התעלומה טובה או סתמית?
דברו אליי^^
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.