איזה ספר מעצבן זה היה.
לצערי אני מבינה כרגע שאין לי שום דבר מהותי להוסיף על מה שכתבתי בערך בעמוד 120 של הספר. היה לי מוזר התיוג שלו כ"פנטזיה אפית--לנוער". פנטזיה אפית הרבה פעמים מכוונת את עצמה לקהל קוראים שכולל בתוכו בני נוער. כלומר, משר הטבעות ועד ברנדון סנדרסון, כל עוד אין תכנים מאד R ומעלה, אני ממש לא מבינה ת זה. מה שהסופרת כנראה חשבה זה שצריך לפשט את העלילה ולהתאים אותה לתבניות הכי שחוקות של הז'אנר. בניית העולם מנסה להיות מורכבת ומעניינת, עם דתות, מיתולוגיה ואגדות, אבל הדת עשויה באופן שטחי ולא מפורטת מספיק, האגדות לא מוסברות, הקסם לא מבוסס. מילא אם הדמויות היו מעניינות, אבל כל הדמויות, גם אלה עם הפוטנציאל, בקושי מגרדות את פני השטח. ושאני לא אתחיל אפילו לדבר על הנסיכה קליאו, אחת הדמויות הראשיות. אין לי בעיה עם זה שהיא תהיה חסרת הגנה ותסתממך על שומרים שיצילו אותה. זה עוד בגבולות האמינות. אבל היא כל כך טיפשה! ולא אכפת לי שזה משרת את העלילה, תמצאו סיבה טובה יותר לכך שהיא יוצאת למסע מסוכן בארץ עויינת, תוך שהיא מסכנת את הקרובים אליה ואת הממלכה כולה, כדי לחפש פריט מתוך אגדה שהיא אפילו לא מאמינה בה!! ואם כבר היא עושה מעשה כזה מטומטם, שהדמויות האחרות לא יגידו לעצמן: "היא סיכנה את כולנו בכך שהיא יצאה למסע, אבל הו! כמה שהיא נחושה ואמיצה!!11". ובאופן מעשי, אין דמות גברית שהיא פוגשת ולא מתאהבת בה עד מעל הראש! מה לעזאזל??? ואחת הדמויות אשכרה חושבת לעצמה משהו בסגנון "היא בכלל לא כפי שהוא דמיין לעצמו נסיכות! היא כה עקשנית ואמיצה!!!111". היא לא. היא טיפשה.
אוקיי. סיימתי להוציא עצבים לבינתיים. החלק שהכי חבל לי הוא שממש היו לי ציפיות מהספר הזה.
**(החלק הטוב-הוא עובר די מהר. והעטיפה מגניבה.)