לא קשור - הטכניקה היא כזו
וטכניקה לעיתים חשובה לסופר יותר מהעלילה, כי היא זו שמבטיחה את העניין.
 
קח למשל את 'פשר הלילה' המיוחד, שנפתח ברצח שהגיבור מבצע - למרות שהמעשה מנוגד לחלוטין לכל מה שהדמות שלו אמורה להיות, כפי שהספר בונה אותה. גם הצורך ברצח לא משכנע, ועורך טוב היה יכול לסלק אותו.
 
יתכן שגם במקרים האחרים עריכה טובה יותר היתה יכולה להפיק תוצאה מאוזנת יותר (מצד שני אף עורך מודרני לא היה מאפשר לספר להיפתח עם 3 'מאמרים' על הוביטים, כמו ששרה"ט מתחיל, והכנסת הנאזגול רק אחרי 100 עמ').
 
קורא עם נסיון ידע לזהות מניפולציה פשטנית. זה נפוץ וזה מוכר. השאלה כמה זה עוזר לספר.
 
אגב 'התפוז המכני' עמוס בקיטש. מהם הרחמים העצמיים של אלכס אחרי שנתפס, ומגלה שאין לו לאן לחזור? כמובן שזה נתון בתוך מסגרת מרשימה של עשיה קולנועית, שמספקת משמעות מיוחדת והפוכה לקיטש.