מה קראנו/שמענו השבוע?

[avivs]

מצרפי המקרים.

מוזר לי לקרוא בעברית.
יחסית בהתחלה. זורם מאוד.

 

[avivs]

סיימתי.

רק ספרים בעברית אני מצליח להתחיל ולסיים באותו היום. טוב, הכתיבה הייתה מאוד קלילה הפעם.
ספר מקסים. רעיון מגניב וביצוע טוב. מומלץ.

 

[subatoi]

 

[annefan]

השני שלו גם לא רע

"המדריך לימים קרובים" הוא לא רע ובהחלט מומלץ לקריאה, אבל לא מגיע לרמת מצרפי המקרים.

 

[avivs]

גם פנטזיה?

 

[subatoi]

לא ממש פנטזיה, אבל נע על הגבול של הז'אנר.

"המדריך לימים הקרובים" שקשה לתאר אותו בלי לספיילר. שווה קריאה בהחלט, יותר רציני מ"מצרפי המקרים".
זהירות מראיונות וכתבות שמופיעות ברשת, חלקן עם ספוילרים מעצבנים.

 

[avivs]

Fool's quest

הספר השני בטרילוגיה השלישית של פיץ׳.
הספר הקודם היה שעמום מוחץ, 700 עמודים שהיו צריכים להיות 300. אבל שרדתי את זה וניגשתי אל השני בסקפטיות רבה.
אני רק ב 20%, אבל הגעתי לסצינה כל כך עוצמתית שגרמה לי להרגיש שאני קורא שוב ספר בטרילוגיה הראשונה והאגדית. מקווה ששאר הספר ימשיך ככה.
וכן, אף אחד לא כותב כמו הוב. גם אחרי כל כך הרבה שנים.

 

[חתול השיממון]

שני ספרים גרועים

את שניהם תרגמה אכמו, שהיא מושלמת כמו התרגום שלה, ולגרועות של הספרים הנ"ל אין שום קשר אליה ולא היה שום דבר שהיא היתה יכולה לעשות לגביה. מה חבל.
ספר 1: הים האינסופי. כנראה אמור להיות קיצור של "ים היללנות, הדכאון והחפירות האינסופי". זה ספר ההמשך של הגל החמישי, אך בעוד הגל החמישי מותח, אקשני וכיפי במידה הנכונה, נראה שהסופר פיתח בעיות נפשיות קלות במהלך כתיבת הספר הבא. (ברצינות: התודות הן כזה, לאשתי - סליחה שבכיתי לילות שלמים ואז התעוררתי וזרקתי עלייך מהדקים. לעורך שלי - תודה שסבלת אותי למרות שניסיתי להתאבד פעמיים. כשקראתי את זה לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, ועשה רושם שגם הסופר לא ממש ידע). בכל אופן, את ההתרחשויות בספר עצמו ניתן לסכם במשפט וחצי. בשאר הספר הדמויות סובלות מעט, ומהרהרות הרבה בחוסר הטעם של החיים, בזה שלכלום אין משמעות והשאלה היא לא אם ימותו או לא אלא איך ומתי, אז למה להיאבק? אחר-כך הן נפצעות, יקיריהן מתים, הן נאלצות להרוג את יקיריהן, ואז הן קמות וממשיכות כדי שהסופר יוכל להתעלל בהן ללא מטרה שוב. היחידים שנשארים במצב סבבה יחסית הם שני השנואים עלי ביותר - קאסי ואוון. לא ממש שנאתי אותה בספר הראשון - ילדה קשוחה ומעט מוכת הורמונים. בספר הזה, לעומת זאת, היא הופכת לכלבה טיפשה ואגוצנטרית שמפריעה לכולם וגורמת לכולם להיהרג. קצת כמו צ'רלי מהסדרה ההיא שבה אין להם חשמל, רק מכוערת. העובדה שהיא מכוערת לא מפריעה לשני הזכרים היחידים בספר למזמז אותה חליפות, למרות שיש בחורה הרבה יותר יפה וקולית וחכמה בסביבה - הלא היא רינגר המדהימה, אבל הסופר סתם לוקח אותה הצידה ועושה איתה כלמיני דברים שהם באסה.
אחרי שסיימתי את הספר הלכתי לחתוך ורידים קצת, אבל בסוף ירדתי מזה כי במילא כולנו נמות אז מה זה משנה. אחרי זה עברתי לספר 2.
ספר 2: קסם בשולי הדרך. את הספר הזה לקחתי מהספריה לחלוטין אך ורק בגלל שראיתי שאכמו תרגמה אותו. התקציר אמנם הבטיח סיפור אהבה, אבל העולם נשמע די מקורי בפרק הראשון, וגם, ידעתי שלפחות לא אסבול מהתרגום. לא ציפיתי לבומים וצלצולים ומדהימויות, אמנם, אבל הספר לא גירד אפילו את ציפיותיי הנמוכות: בגדול, כמו הספרים של דם אמיתי - עיירה קטנה עם בחורה בתולה בת 20 + קצת שגבר סופר סקסי מטריד אותה מינית ומטריד אותה מינית ובסוף שוכב איתה. ברקע יש מעט מאוד עד בכלל לא עלילה (הרבה פחות בכלל מאשר בדם אמיתי. שם היתה עלילה. תעלומת הרציחות והכל). אני מניחה שככה זה 50 גוונים של אפור, אם היתה בו פנטזיה ולא היה בו סאדו, אבל למעשה אפילו זה לא: יש רק סצינת סקס מפורטת אחת, והשאר זה נהמות וקריצות ואמירות סוטות ("אני עומד לכבוש אותך", "אני מאוד יצירתי במיטה כדאי לך" וכו'), קצת תיאורי גוף ערום ברמה אנטומית, וזהו. אני לא יודעת למה סיימתי אותו, ועכשיו כשסיימתי אותו אני לא בטוחה שאני יודעת למה התחלתי אותו. אל תנסו את זה בבית. או באי בודד שבו אתם תקועים עם הספר הזה ומילון. לכו על המילון.

 

[אכמו]

לא לוקחת קשה

ואם היית שואלת אותי, הייתי אומרת לך להתרחק כמו מאש מ"קסם בשולי הדרך" כי אין סיכוי שתאהבי אותו (אני אהבתי אותו מאוד, אני חושבת שהעולם מגניב לאללה והדמויות אדירות, בעיקר הילדים, והעובדה שזה רומן רומנטי לא באמת מפריעה לי - paranormal romance, בקיצור).

את הים האינסופי חיבבתי, אני מסכימה שהוא נראה בעיקר כגשר בין הראשון לשלישי, אבל הוא בהחלט השאיר אותי בנקודה שאני מצפה בקוצר רוח לשלישי.

 

[חתול השיממון]

קניתי גם את סינדר, שתדעי לך. והוא חייב למצוא חן בעיני - or else